בש"פ 2191/00 מדינת ישראל נ. מונדיר בדיר

1.על המשיב ועל שני נאשמים נוספים - שהם אחיו של המשיב - הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום הכולל, אחרי שתוקן, ארבעים וארבעה אישומים; שלושים אישומים מיוחסים למשיב לבדו וששה אישומים לו ולאחד מאחיו יחדיו. העבירות המיוחסות לו הן, בין היתר: חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירות אחרות, הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות, גניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, מתן שוחד, התחזות כעובד ציבור, התחזות כאדם אחר, עבירות על חוק הבזק, שיבוש מהלכי משפט, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות וכן פגיעה במזיד בפרטיות. למשיב ולשני אחיו, שהם צעירים עוורים - ילידי השנים 1977, 1976 ו- 1981 - מיוחסים כישורים נדירים וכן מיוחסות יכולות שאינן מצויות בתחום התקשורת. לפי הנטען בכתב האישום המפורט - המקיף שמונים ושבעה עמודים ואליו מצורפת רשימה של כמאתיים עדי תביעה - בתמצית שבתמצית, עלה בידיהם לחדור למערכות תקשורת ומחשבים ולבצע בהן פעולות שונות, תוך הפקת רווחים מפעולותיהם האסורות. בכתב האישום פורטו מעשי פריצה רבים למערכות תקשורת של גופים שונים, שיבושן, שימוש בקווי התקשורת של אותם גופים, הונאה בכרטיסי אשראי באמצעות שימוש בקווי תקשורת והתחזות. למעשי עבירה אלה נלוו גם עבירות של סחיטה ואיומים, תוך התחזות ופגיעה בפרטיות של קורבנותיהם.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' דוויק), בהחלטתו מיום 8.8.99, ציוה לעצור את המשיב ואת אחיו הבגיר עד תום ההליכים. חברתי הנכבדה, השופטת ד' ביניש, שדנה בעררם על ההחלטה, בהחלטתה מיום 7.9.99, דחתה את הערר לגבי המשיב ואילו את אחיו ציוותה לשחרר בערובה. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים מבקשת עתה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

2.בבקשתו ובטענותיו לפני עמד בא כוח המדינה על מסוכנותו של המשיב, העולה מאופיין של העבירות וממספרן הרב, מן התיחכום שבהן, מן המקרים הרבים של חדירה למרכזיות ולקווים, מן הפגיעה בפרטיות של קורבנותיו וכן מפרשה של הגשת מסמך מזוייף לבית המשפט בענין פקדון לצורך שחרורו של אדם ממעצר. עוד הצביע על כך שלמשיב קשרים עסקיים מסועפים בחו"ל ויכולת כלכלית של ממש וכי הוזהר בעבר ואף על פי כן המשיך במעשיו. מכאן החשש לשיבוש הליכי משפט ולהמלטות מן המעצר. אשר להתמשכות המשפט ציין שהדבר נגרם בשל המספר הרב של עדי תביעה שעדויותיהם נשמעו וכי הדחיות שהיו נגרמו בעטיים של באי כוח המשיב. בשלב זה קבועות ישיבות להמשך המשפט עד תחילת חודש מאי ובמהלכן תסתיים ככל הנראה שמיעת עדי התביעה.

כנגדו טען בא כוח המשיב כי העבירות שבהן מדובר הן עבירות מרמה וחדירה למחשב, שאופיין כלכלי בעיקרו, וכי "זה כתב אישום מנופח המצרף אישומים טריויאליים עם אישומים רציניים", שראוי היה שלא יוגש בבית המשפט המחוזי. מכל מקום, מדובר במעשים שרובם בני שלוש ארבע שנים שאין בהם סיכון לציבור. עוד טען שאין שמץ ראיה לכוונה לשבש הליכי משפט או להמלט מן הדין. אשר להתמשכותו של המשפט הביע את דעתו שהמשפט לא יסתיים תוך תקופת ההארכה ולפיכך ראוי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, כמו ששוחרר אחיו שנאשם עמו. לענין זה הדגיש את מצבו של המשיב - שהוא, כאמור, עיוור - שהשהות בבית הסוהר קשה עליו מאוד.

2.הפכתי בטענותיהם של באי כוח בעלי הדין ונראות לי טענותיו של בא כוח המדינה מטענותיו של בא כוח המשיב. לענין זה יש בעיני משקל כבד במיוחד למסוכנותו של המשיב. כישוריו הנדירים ויכולתו הבלתי מצויה בתחום התקשורת, שבכוחם פרץ למערכות מחשב ולקווי תקשורת, עם הקלות והתיחכום של הפריצות, עושים אותו למוקד של סכנה לציבור וליחידי הציבור. מותר, דומני, לקבוע כי תפקודם התקין של מוסדות ציבוריים ופרטיים ושל שירותים חיוניים לציבור מושתת, במידה רבה, על תקינות פעולתם של אמצעי המחשוב והתקשורת. את הפגיעה באלה יש למנוע.

אחר הדברים האלה עיינתי בטענותיהם של באי כוח בעלי הדין לגבי השאלה אם ניתן לשחרר את המשיב בתנאים ובערובה שיקהו את מסוכנותו. אכן, הנימוק כי שהייתו של המשיב בין כתלי הכלא קשה עליו מאוד בשל עוורונו, הוא כבד משקל, אולם במקרה שלפנינו אין הוא יכול לעמוד כנגד השיקול של המסוכנות. לענין זה שוכנעתי כי אפילו ישוחרר המשיב בתנאים של "מעצר בית מלא", כפי ששוחרר אחיו, ואף בתנאים נוספים, אי אפשר יהיה למנוע ממנו לחזור ולעשות מעשי עבירה, כמו אלה שעשה.

לאור האמור אינני רואה צורך לעמוד על החשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין. אסתפק בהפניה לדברי השופטת ד' ביניש בענין זה בהחלטתה.

3.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 1.4.00 או עד מתן פסק הדין במשפטו בת"פ 40250/99 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.