בש"פ 5744/03 ספרטק נפתלייב נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב –יפו, (כב' השופט ח. כבוב), (להלן: בית משפט קמא) מיום 19.06.03, שניתנה בתיק ב.ש. 91414/03 ואשר על פיה נתקבלה בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.נגד העורר ושותפתו, סבטלנה אולצ'ה (להלן:סבטלנה) הוגש כתב אישום, המייחס לו שלושה אישומים בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, שיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות, ואילו לסבטלנה מיוחס רק האישום הראשון בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים ושיבוש מהלכי משפט.

מדובר בפרשה מאוד מתוחכמת שאילו תכנונה היה יוצא לפועל, יכלה לסכל ניהול תקין של מספר משפטים בתיקים פליליים חמורים כנגד סוחרי נשים במדינת ישראל. להלן אפרט את מהלך האירועים כפי שעולה מכתב האישום.

משטרת ישראל משכנת נשים השוהות בארץ באופן בלתי חוקי ואמורות לשמש כעדות תביעה במשפטיהם של מי שנאשמים בעבירות סחר בבני אדם לעיסוק בזנות וסרסרות, באכסניה הממוקמת בתל-אביב, זאת עד לסיום עדותן וגירושן מן הארץ.

העורר ושותפו ויקטור מטטוב, המכונה "ויטליק" (להלן: ויטליק) קשרו קשר לסחוט באיומים חשודים ונאשמים בעבירות סחר בבני אדם לעיסוק בזנות וסרסרות באופן הבא: הם פנו לנשים, המתגוררות באכסניה ושידלו אותן לספק להם, בתמורה לתשלום כספי, מידע המתייחס לעדות תביעה המתגוררות באכסניה, לרבות כתובתן בחו"ל, פרטים המתייחסים לבני משפחתן בחו"ל, שם הנאשם שנגדו הן אמורות להעיד, פרטי סניגורו של הנאשם ועוד.

לאחר שהשיגו את הפרטים הדרושים להם, העורר וויטליק החליטו לפעול בשני מסלולים מקבילים. במסלול אחד הם יצרו קשר עם אשתו של אחד הנאשמים ודרשו ממנה תשלום כספי בתמורה להעלמתה של עדת התביעה הרלוונטית או שינוי עדותה תוך איומים, כי סירובה להצעה יביא להפללתו של הנאשם על ידי אותה עדה בעדותה בבית המשפט.

במסלול השני, העורר ושותפו ויטליק יצרו קשר, הן ישיר והן באמצעות טלפון, עם עדות התביעה והציעו להן תשלום כספי בתמורה לעזיבת הארץ לפני עדותן במשפט, תוך שימוש באיומים כי אם תסרבנה להצעה, הן עצמן ובני משפחותיהן הנמצאות בחוץ לארץ עלולות להיפגע.

טענות הצדדים :

3.ב"כ העורר טענה כי מטרתם האמיתית של העורר וויטליק הייתה לקבל כסף ולהיעלם, לא הייתה שום כוונה מצידם לשבש הליכי משפט או להבריח עדות מחוץ לארץ. כמו כן, ציינה כי חלקו של העורר היה זעום ביחס לחלקו של ויטליק, שהיה הדובר העיקרי והדמות הדומיננטית בפרשה כולה.

ב"כ המשיבה התנגדה לשחרורו של העורר ממעצר. לדעתה, עדיין קיים חשש כי העורר, אם ישוחרר, ינסה להדיח את העדות ובכך לשבש הליכי משפט. מדובר בעבירות שרובן בוצעו באמצעות הטלפון ואי לכך, חלופה של מעצר בית אינה יכולה למנוע את החשש הנ"ל.

4.לעניין הראיות לכאורה לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה קיימת תשתית ראייתית הקושרת את העורר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. ב"כ העורר טענה בהודעת הערר כי הודעותיה של סבטלנה במשטרה אינן יכולות להילקח בחשבון כראיה לכאורה נגד העורר, בשלב זה של מעצר עד תום ההליכים. אין חולק על כך כי הודעת הנאשם במשטרה אינה יכולה לשמש כראיה נגד נאשם אחר המואשם עימו באותו כתב אישום, זולת אם בחר מוסר ההודעה להעיד להגנתו (ראה בש"פ 7625/95 מדינת ישראל נ' עטייה , מ"ט(4) 184).

אך, גם בלא לתת בשלב זה משקל כלשהו להודעות של סבטלנה במשטרה, לאחר שעיינתי בהודעות של העורר עצמו, של שותפו ויטליק והעדות הנוספות מלבד סבטלנה, וכן בתמליל קלטת השיחות בין העדה נטליה ויינר, סבטלנה והעורר, השתכנעתי כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה אשר יש בהן פוטנציאל שיכול להביא להרשעתו של העורר בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

5.לעניין מסוכנותו, הרי העורר מואשם, בין היתר, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, וזה מקים חזקת מסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. נשאלה השאלה האם לא ניתן לנטרל את מסוכנותו של העורר בדרך של חלופת מעצר כמצוות הסעיף 21(ב) לחוק הנ"ל?

אכן מדובר באדם צעיר, בן 22, ללא עבר פלילי, הסובל מליקוי ראייה עקב מחלה נוונית ברשתית בשתי העיניים, כמו כן, מפוטופוביה קשה. העורר מקבל קיצבת נכות בשיעור של 75% מהמוסד לביטוח הלאומי. אך, למרות המגבלה הקשה הנ"ל, ממנה סובל העורר, הדבר לא מנע ממנו מלבצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובנוסף לכל זה גם להימלט מהשוטרים אשר רדפו אחריו עד שנתפס.

אני ער לעובדה כי מעצרו של העורר קשה עליו מאוד עקב ליקוי הראיה ממנו הוא סובל, אך יחד עם זאת, אם הוא ישוחרר למעצר בית, מסוכנותו לא תנוטרל, מאחר וסוג העבירות המיוחסות לו, בהן שיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות, ניתן לבצע גם מתוך הבית. (ראה בש"פ 2191/00 מדינת ישראל נגד מונדיר בדיר, תקדין-עליון 2000(1), 855).

החמור מכל הוא כי במקרה נשוא דיונינו, נשקפת סכנה לשיבוש הליכי משפט לא רק במשפטו של העורר עצמו, אלא במשפטים נוספים המתנהלים כעת, שבהם אותן נשים, שעליהן ניסו להשפיע ולסחוט באיומים, משמשות כעדות תביעה. בהתחשב בעובדה כי מדובר בעדות שבאו ממדינות זרות, המתגוררות באכסניה, ללא בני משפחה, ידידים וללא ידיעת השפה העברית, ההשפעה עליהן במצב כזה, היא פי כמה יותר קלה ואפקטיבית. אומנם, העורר לא הצליח להשיג את מטרתו ולסכל את העדתן של העדות, אך, אין זה אומר כי לא ינסה שוב את תוכניתו, לכל הפחות, כדי לסכל את העדתן בתור עדות תביעה במשפט המתנהל נגדו.

6.מכל האמור לעיל, התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא מקובלת עלי, ולא מצאתי מקום להתערב בה.

הערר נדחה.

העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 40182/03 בבית המשפט המחוזי תל אביב- יפו.