בש"פ 3712/01 מדינת ישראל נ. מונדיר בדיר

1.על המשיב ועל שניים אחרים - שהם אחיו - הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום הכולל ארבעים וארבעה אישומים. שלושים אישומים מיוחסים למשיב לבדו וששה אישומים לו ולאחיו יחדיו. העבירות המיוחסות למשיב הן, בין היתר, חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירות אחרות, הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות, גניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, מתן שוחד, התחזות כעובד ציבור, התחזות כאדם אחר, עבירות על חוק הבזק, התשמ"ב1982-, שיבוש מהלכי משפט, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, האזנת סתר וכן פגיעה במזיד בפרטיות. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, עלה בידי המשיב ושני אחיו - שהם צעירים עיוורים בעלי כישורים נדירים ויכולות שאינן מצויות בתחום התקשורת - לחדור למערכות תקשורת ומחשבים ולבצע בהן פעולות שונות, תוך הפקת רווחים מפעולותיהם האסורות. בכתב האישום פורטו מעשי פריצה רבים למערכות תקשורת של גופים שונים, שיבושן, שימוש בקווי התקשורת של אותם גופים, הונאה בכרטיסי אשראי באמצעות שימוש בקווי תקשורת והתחזות. למעשי עבירה אלה נלוו גם עבירות של סחיטה ואיומים, תוך התחזות ופגיעה בפרטיות של קורבנותיהם. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' דוויק) בהחלטתו מיום 8.8.99, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. עררו של המשיב על ההחלטה נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ 5649/99).

משלא נסתיימו ההליכים תוך תשעה חודשים האריך בית משפט זה את תקופת המעצר בתשעים ימים (בש"פ 2191/00). בית משפט זה הוסיף והאריך את תקופת המעצר ארבע פעמים (בש"פ 4432/00; בש"פ 6732/00; בש"פ 9250/00; ובש"פ 1147/01). בבקשתה שלפני מבקשת המדינה, זאת הפעם השישית, להאריך את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים.

2.בבקשה שבכתב ובדיון לפני ציין בא כוח המדינה כי בינתיים זוכה המשיב מן האישום הראשון בו יוחסו לו עבירות של סחיטה באיומים, מתן שוחד, והטרדה אחרי שהמדינה חזרה בה מאישום זה. עוד ציין כי פרשת ההוכחות במשפט הסתיימה, המדינה הגישה את סיכומי טענותיה והסניגוריה אמורה להגיש את סיכומי טענותיה תוך ימים ספורים. בא כוח המדינה טען כי המדינה ובית המשפט עשו כל שביכולתם על מנת לקדם את ההליכים בזריזות וביעילות וכי התמשכותם הרבה - כפי שעולה גם מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי - היא בעטיה של הסניגוריה. עוד חזר על עיקרי הטענות שהעלה בבקשותיו הקודמות לענין מסוכנותו של המשיב, שעליה מעידים המעשים המיוחסים לו בפרשה הנידונה וכן עברו הפלילי הכולל בין היתר הרשעה בעבירות של התחזות כאדם אחר, קבלת דבר במרמה ופגיעה במזיד בפרטיות. בא כוח המדינה עמד במיוחד על כך דווקא בשלב זה של המשפט גדל החשש כי שחרורו של המשיב יביא להתחמקותו מהליכי שפיטה.

כנגדו טען בא כוח המשיב כי העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות נגד הרכוש שאין בהן כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים ובודאי שאין בהן כדי להצדיק הארכה של תקופת המעצר בפעם השישית. עוד טען כי לפי הנטען בכתב האישום עשה המשיב את המעשים המיוחסים לו באמצעות הטלפון ולפיכך ניתן לשחררו לחלופת מעצר בביתו ולהפיג את מסוכנותו על ידי הטלת פיקוח על ההתקשרויות באמצעות מכשיר הטלפון שבביתו. כמו כן טען כי בשל תלותו של המשיב באחרים אין חשש ממשי כי ימלט מן הדין ומכל מקום ניתן להפיג את החשש על ידי פיקוח צמוד של אדם מהימן. עוד ציין כי אחיו של המשיב, שהואשם יחד עמו, שוחרר ל"מעצר בית".

3.איני רואה צורך לחזור שוב הפעם על הדברים שאמרתי בהחלטתי הקודמת בעניינו של המשיב (בש"פ 1147/01). עם זאת, לא למותר להדגיש, מתוך הדברים שנאמרו שם כי: "בכל פרק של תקופת המעצר יכול שמשקל זכותו של היחיד ומשקל זכותו של הציבור ישתנו, כל אחד מהם בפני עצמו וזה לעומת זה. לפיכך, על בית המשפט לחזור ולשקול זכויות אלה מחדש, עם כל בקשה להארכת תקופת המעצר, כפי שהן מונחות לפניו באותה שעה . למותר לומר כי לשם כך עליו להשקיף על התמונה הכוללת העולה מתוך הנתונים - ישנים עם חדשים - שהובאו לפניו, בזהירות וגם בשכל ישר" (בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי (טרם פורסם)). שני הנתונים שהשתנו מאז הארכת המעצר הקודמת הם עצם חלוף הזמן והציפיה כי הכרעת הדין תינתן תוך זמן סביר אחרי שיוגשו - בימים אלה ממש - סיכומי הטענות של הסניגוריה. האם יש בשינויים אלה כדי לשנות את התוצאה שאליה הגעתי בהחלטתי הקודמת ?

חזרתי ושקלתי בדבר ולא שוכנעתי כי מסוכנותו הרבה של המשיב פגה, או נחלשה, או שאין לחשוש עוד להתחמקותו מהליכי השפיטה. חוששני שכוחם של הדברים שאמרתי בהחלטתי הראשונה בענין הארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 2191/00), שעליהם חזרתי בהחלטתי הקודמת (בש"פ 1147/01), יפה גם היום: "כישוריו הנדירים ויכולתו הבלתי מצויה בתחום התקשורת, שבכוחם פרץ למערכות מחשב ולקווי תקשורת, עם הקלות והתיחכום של הפריצות, עושים אותו למוקד של סכנה לציבור וליחידי הציבור. מותר, דומני, לקבוע כי תפקודם התקין של מוסדות ציבוריים ופרטיים ושל שירותים חיוניים לציבור מושתת, במידה רבה, על תקינות פעולתם של אמצעי המחשוב והתקשורת. את הפגיעה באלה יש למנוע". לכך יש להוסיף כי, כאמור, קרוב סיומו של המשפט. ממילא גדלה והולכת אימת הדין המוטלת על המשיב ועימה גדל החשש כי שחרורו יביא להתחמקותו מהליכי השפיטה.

עם זאת, כך אני מתרשם, לא נתמצתה עד תום בדיקת האפשרויות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שתמנע כל אפשרות שיתחמק או יעשה מעשים כגון אלה שיוחסו לו. לענין זה טען בא כוח המדינה שאין דרך "להקהות את עוקץ מסוכנותו" של המשיב וכי לאור כישוריו והממון הרב שצבר הוא "יכול להימלט על נקלה". בא כוח המשיב טען כי ניתן להתגבר על הקשיים, בלי שהציע תכנית מפורטת ומדויקת. מחלוקת זאת יש לברר בזהירות ובהקפדה במסגרת בקשה לעיון חוזר שיגיש בא כוח המשיב, אם ירצה בכך, ובעקבות הבירור יחליט בית המשפט המחוזי אם ניתן להשיג את מטרות המעצר על ידי חלופה שיציע בא כוח המשיב, או שאין מנוס מן המעצר, כטענת בא כוח המדינה.

5.לפיכך, אני מאריך את תקופת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 24.5.01 או עד למתן פסק הדין בת"פ 40250/99 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.