בש"פ 5679/01 מונדיר בדיר נ. מדינת ישראל

1 נגד העורר ושניים אחרים - שהם אחיו - הוגש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום הכולל ארבעים וארבעה אישומים. שלושים אישומים מיוחסים לעורר, וששה לו ולאחיו יחדיו. העבירות המיוחסות לו הן, בין השאר: חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירות אחרות, הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות, גניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, מתן שוחד, התחזות כעובד ציבור, התחזות כאדם אחר, עבירות על חוק הבזק, התשמ"ב1982-, שיבוש מהלכי משפט, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, האזנת סתר וכן פגיעה במזיד בפרטיות.

2.בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ע' דוויק) בהחלטתו מיום 8.8.99, ציווה לעצרו עד תום ההליכים. ערר של המשיב על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ 5649/99).

3.בית משפט זה האריך את תקופת המעצר בתשעים יום 6 פעמים: בש"פ 2190/00; בש"פ 4432/00; בש"פ 6732/00; בש"פ 9250/00; בש"פ 1147/00; ובש"פ 3712/00. בינתיים נשמעו הראיות. סיכומים הוגשו. יש תקווה שהכרעת הדין תינתן בספטמבר.

4.בבש"פ 3712/01 האריך כב' השופט טירקל, את המעצר פעם שישית ב90- יום בציינו את מסוכנותו של העורר מחד ואת החשש ההולך וגובר של הימלטות מאימת הדין נוכח סיומו הקרב והולך של המשפט. עם זאת קבע:

"לא נתמצתה עד תום בדיקת האפשרויות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שתמנע כל אפשרות שיתחמק או יעשה מעשים כגון אלו שיוחסו לו. לענין זה טען בא כוח המדינה שאין דרך להקהות את עוקץ מסוכנותו של המשיב וכי לאור כישוריו והממון הרב שצבר הוא יכול להימלט על נקלה. בא כוח המשיב טען כי ניתן להתגבר על הקשיים, בלי שהציע תכנית מפורטת ומדויקת. מחלוקת זאת יש לברר בזהירות ובהקפדה במסגרת בקשה לעיון חוזר שיגיש בא כוח המשיב, אם ירצה בכך, ובעקבות הבירור יחליט בית המשפט המחוזי אם ניתן להשיג את מטרות המעצר על ידי חלופה שיציע בא כוח המשיב, או שאין מנוס מן המעצר, כטענת בא כוח המדינה."

בעקבות החלטה זו הוגשה לערכאה הראשונה בקשה לעיון חוזר. העורר הציע להפקיד סכום של 200,000 ש"ח. כן הציע מעצר בית אצל ערבים מסוימים.

5.בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' סלומון צ'רניאק) - קבע בהחלטתו:

"סברתי שניתן לשקול אפשרות שהמבקש יפקיד סכום במזומן או בערבות בנקאית וכן ערבויות צד ג' אשר יחולטו אם ימשיך המבקש בפעילותו הפלילית או אם יימלט מהדין, ובכך יהוו מחסום אשר יאזן את הסכנה הטמונה עדיין בשחרורו למעצר בית, [...] אלא שהמבקש הבהיר כי אין בידיו להפקיד סכום גבוה וביקש לגזור את הסכום אל מול יכולתו הכלכלית הדלה, מה שאינו בא בחשבון בנתונים שנקבעו. יאמר, כי לא נפרשה בפני כל תשתית ראייתית של ממש ממנה ניתן לקבוע ברמת האחריות הנדרשת מהי יכולתו הכלכלית של המבקש. בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה להחליף את המעצר בבית הכלא בחלופת מעצר בדמות מעצר בית."

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

6.ב"כ העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא שסרב לקבוע מה תהא הערבות שעל העורר להפקיד. שומה היה על בית המשפט לקבוע מהו הסכום שיוכל להוות, כלשונו, מחסום שיאזן את הסכנה הנשקפת מן העורר ולאחר מכן היה העורר עושה לגיוס הסכום או נשאר במעצר. ב"כ העורר ביקש שבית משפט זה הוא שיורה על שחרורו של העורר בערבויות סבירות שיקבע שיאפשרו את שחרורו למעצר בית במקום ובפיקוח של מי שהוצעו בבית משפט קמא.

7.לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר הרב שהעמידו הצדדים לרשותי לרבות גזר הדין בעניינו של ה"אנלייזר" שהוגש לאחר הדיון (ת"פ 3709/00 שלום - כפר סבא) החלטתי לדחות את הערר. עניינו של ה"אנלייזר" - שונה בתכלית השינוי מענייננו.

8.החלטת השופט טירקל איננה החלטה המורה

על שחרור תוך קביעה כי את תנאי השחרור תקבע הערכאה הראשונה. השופט טירקל הורה לבדוק אם ניתן להשיג את מטרות המעצר על-ידי חלופה שיציע ב"כ העורר. הוא הורה לבדוק זאת "בזהירות ובהקפדה". הוא חזר וציין את מסוכנותו הרבה של העורר.

9.הערכאה הראשונה בדקה בזהירות ובהקפדה משך שתי ישיבות את השאלה אם ניתן לשחרר את העורר ממעצרו. העורר טען כי יכולתו הכלכלית דלה היא. המדינה כופרת בכך מכל וכל וטוענת כי לעורר רכוש רב במדינות אחרות. נוכח הטענה בעניין היכולת הדלה מצאה הערכאה הראשונה שלא ניתן לשחרר את העורר. לדעתי - בדין פסקה מה שפסקה. מה שהוצע על ידי העורר, שלטענתו משקף את יכולתו, אין בו כדי להבטיח שלא יימלט מאימת הדין. גם לא כל סכום בסדר גודל דומה, וגם לא מישכון דירת הוריו, כפי שמציע עו"ד פלדמן, יכול להבטיח זאת. אם מצבו הכלכלי של העורר הוא, אכן, כפי שתואר על ידו, אין שום אפשרות לשחררו בערובה. אין טעם שערכאה זו תיקבע סכום אחר בהתבסס על מצבו הכלכלי של העורר כפי שתואר.

10.אין אני רואה טעם ב"מקח וממכר" [כלשון ב"ש 2066/98 (מחוזי י-ם) לא פורסם] עם העורר. בהנחה שהעורר מציג מצג אמת לגבי מצבו הכלכלי - המסקנה היא שלא ניתן לשחררו בערובה. אין דעתי נוחה גם מהערבים שהוצעו. אך נוכח מסקנתי - אין צורך להיכנס לכך.

הערר נדחה.

11.העתק החלטה זו יועבר בפקסימיליה לצדדים.