ע"א 1147/00תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ. הוד אוו

1.ההחלטה מיום 24.2.02 להתיר את תיקון הודעת הערעור נתקבלה בטעות, בלא תגובת המשיבה 1 בע"א 1147/00, וזאת אף שטרם חלף המועד להגשת תגובה כאמור על פי הסדר דיוני שהוגש לבית המשפט ביום 10.2.02. במצב זה, יש לבטל את ההחלטה האמורה, מחמת חובת הצדק.

2.עם זאת, משעה שהוגשה תגובת המשיבה בערעור, יש לדון בבקשת התיקון לעיצומה. בקשת התיקון מתייחסת להוספת טענות ערעוריות לע"א 1147/00 ביחס להוצאות משפט, בהן חוייבו המערערת בע"א 1147/00 והמשיבים 2, 5 ו-6 באותו ערעור, כלפי המשיבה 1. המדובר בסכום הוצאות של כ-275,000 ₪, אשר המשיבה 1 נשאה בחלק הארי שלו בשנת 1992.

3.פסק דינו של בית משפט קמא (כב' הנשיא לרון) ניתן ביום 28.12.99. הערעור שבכותרת הוגש ביום 13.2.00. בבקשת התיקון מסבירה המערערת, כי עמדתה בעניין ההוצאות נדחתה בהחלטה של רשמת בית המשפט המחוזי (כב' הרשמת ש' דברת) מיום 25.5.00, בה נתפרש פסק דינו של בית משפט קמא לעניין ההוצאות. המערערת מוסיפה כי חרף ההחלטה האמורה לא תיקנה את הודעת הערעור, הואיל והצדדים ניסו לסיים את הסכסוך ביניהם בדרך של גישור. משהליך הגישור לא צלח, נתבקש בית המשפט המחוזי להכריע בערעור שהוגש זמן רב קודם לכן על ההחלטה האמורה, וההחלטה בערעור ניתנה ביום 19.12.01 (כב' הנשיא גלעדי). בהחלטה זו נקבע, כי הדרך היחידה הנתונה למערערת להשיג על חיובה בהוצאות הוא בדרך של הגשת ערעור לבית המשפט העליון, על פסק הדין מיום 28.12.99. בעקבות החלטה זו, הוגשה הבקשה שבפניי לתיקון הודעת הערעור, ביום 23.1.02. התיקון המבוקש הוא הוספת נימוקי ערעור לעניין החיוב האמור בהוצאות.

4.דין הבקשה לתיקון הודעת הערעור להתקבל.

(א) בשלב בו טרם הוגשו סיכומים בכתב, והתקיים דיון בערעור, הגישה בכל הנוגע לתיקון הודעת ערעור היא ליברלית, במסגרת האמור בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי ניתן לתקן כתב ערעור "בכל עת שתראה לבית המשפט" (לגישה האמורה, ראו ע"א 7143/99 רשות הפיתוח נ' יורשי עלי עאצי , תקדין עליון 2000(2) 2229; ראו גם ב"ש 63/86 ממן נ' קעטבי , פ"ד מ(1) 195). גישה זו מאפשרת למערער לפרוש את מלוא נימוקי הערעור שבפיו בפניי בית המשפט שלערעור, ולמצות במלואה את זכותו החוקתית לערער (סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה). בתוך כך, אין טמונה בגישה זו כל פגיעה דיונית בבעל הדין שכנגד, מקום בו היעתרות לבקשה אינה עלולה להפריע למהלכו התקין של בירור הערעור. גם מן הבחינה המהותית, עצם הגשת הערעור מסכלת גיבושה של ציפיה של בעל הדין שכנגד לכך שפסק הדין יישאר סופי, ומה גם שהגשת ערעור פותחת את כל יריעת המחלוקת שבבית משפט קמא (ראו גם תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי). על כן, גם מבחינה זו לא טמון בהתרת התיקון כל סיכון לפגיעה כבעל הדין שכנגד.

(ב) גישה ליברלית זו יפה לנסיבות המקרה שבפניי. בשלב בו עסקינן אין בהתרת התיקון כדי לפגוע בהתקדמות הדיון בערעור, ואין היא מחבלת, ולו במעט, במועדים לבירורו. הדיון בערעור טרם התקיים. זו אף זו, טרם הוגשו סיכומי הצדדים. על פי הסדר דיוני שהגישו הצדדים, המועד להגשת טיעוני המערערת בע"א 1147/00 יחול ביום 26.5.02. המשיבה 1 תוכל להשיב על טיעונים אלה עד ליום 2.7.02. הצדדים אף הסכימו, כי מועד שנקבע להשלמת טיעון, ליום 23.6.02, יידחה, על רקע המועדים המוסכמים האמורים. במצב זה, אין בהיעתרות לבקשת התיקון, כדי להביא לשיבוש כלשהי במהלך ההתדיינות, או להתארכותה, ולו במידה מועטה.

(ג) זאת ועוד, בהיעתרות לבקשה האמורה אין כדי לפגוע בציפיה כלשהי של המשיבה 1. המשיבה 1 הייתה ערה לכך שהליכי ערעור תלויים ועומדים כנגד פסק דינו של בית משפט קמא. ממילא, הוספת עניין ההוצאות אינה פוגעת בציפייה מוגנת שלה. זאת ועוד. המשיבה 1 הייתה ערה, אל נכון, כי הליכי ערעור תלויים ועומדים מעל החלטת הרשמת מיום 25.5.00 לעניין ההוצאות. היא לא יכלה לפתח, בשום שלב, ציפייה לכך שהמערערת תניח לעניין זה.

(ד) אוסיף, כי אין ממש גם בטענת המשיבה 1, כאילו תקנתה של המערערת היתה להגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה של כב' הנשיא גלעדי מיום 19.12.01, ולא באמצעות תיקון הערעור שבכותרת. אכן, על פי ההחלטה האמורה מיום 19.12.01, מקור החיוב של המערערת בהוצאות נטוע בפסק דינו של בית משפט קמא מיום 28.12.99, הוא פסק הדין נשוא הערעור שבכותרת, ועל כן תקנתה של המערערת היא בערעור על פסק הדין האמור. במצב זה, בפניי המבקשת פתוחות שתי אפשרויות: לנסות ולערער על הקביעה האמורה של כב' הנשיא גלעדי מיום 19.12.01, או להשלים עימה, ולערער על פסק דינו של בית משפט קמא בהליך נשוא הערעור שבכותרת. על רקע זה, אין לראות בבקשה לתיקון משום ניסיון לעקוף את סדרי הדין התקינים, כי אם פעולה בהתאם לקביעה שיפוטית מוסמכת, בדבר הדרך הנכונה עבור המערערת לתקוף את נושא ההוצאות. גם מבחינה זו, אפוא, לא מצאתי כל מקום שלא להעתר לבקשה שבפניי.

(ה) בשולי הדברים אוסיף עוד, כי בכל מקרה תלוי ועומד בפניי בית המשפט לא רק ערעור לגופו של פסק דינו של בית משפט קמא, אלא גם ערעור על עניין ההוצאות. זאת, בעקבות תיקון הערעור בע"א 1124/00, אשר בו מותקף אותו פסק דין עצמו על ידי המשיבים 2,5, ו-6 בערעור שבכותרת. תיקון הערעור האמור נעשה עוד ביום 21.3.01. גם על רקע תיקון זה, קשה לזהות אינטרס מוכר כלשהו של המשיבה 1, אשר עלול להיפגע כתוצאה מהתרת התיקון המבוקש.

5.התוצאה היא, כי דין הבקשה לתיקון הערעור להתקבל. אשר לבקשת המשיבה 1 לכך שאחייב את המערערת בהוצאות בקשה זו, נוכח עיכוב הליכי הערעור בשל תיקון הערעור, הרי שאף בכך לא מצאתי ממש, באשר לא מצאתי כי צפויה התמשכות כלשהי בהליכי הערעור כתוצאה מהתרת התיקון המבוקש. איני רואה מקום, במצב זה, לחייב את המערערת בהוצאות. אכן, לו נתבקשתי לעשות כן, דומה כי היה מקום לחייב דווקא את המשיבה 1 בהוצאות הבקשה. משלא נתבקשתי, איני עושה צו להוצאות בבקשה זו.