ע"א 2734/09 שלמה פיוטרקובסקי נ. יגאל ארנון

לפניי בקשת המשיב-המערער שכנגד לתיקון הודעת הערעור שכנגד. ייאמר בפתח הדברים כי ראיתי לדחות את הבקשה במתכונתה הנוכחית. להלן טעמיי לכך.

עיקרי העובדות והשתלשלות ההליכים

1.

הסכסוך הכספי בין הצדדים מעסיק את בתי המשפט במסגרת הליכים לא מעטים שהתקיימו ביניהם, ועוד טרם נאמרה המילה האחרונה. לשם הבנת המחלוקת נשוא הבקשה שלפניי, אעמוד תחילה על עיקרי העובדות ועל ההליכים העיקריים שקדמו להגשת הבקשה ומצויים ברקעה.

2.

עניינו של הערעור והערעור שכנגד הוא בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' הנשיא גורן) מיום 1.3.2009 בתובענה שהגיש המשיב-המערער שכנגד (להלן: ארנון ) בעניין זכויות במניות של חברת סלקום (ישראל) בע"מ (להלן: סלקום ). בפסק-דינו קבע בית המשפט המחוזי כי ארנון עמד בעול ההוכחה המוטל על תובע במשפט אזרחי, ולפיכך ראה ליתן צו הצהרתי בו נקבע, בין היתר, כי מחצית מן המניות בסלקום המוחזקות על-ידי המערערים-המשיבים שכנגד (להלן: פיוטרקובסקי ), שייכות לארנון "על כל הזכויות שנבעו או הנובעות מכך והקשורות לכך, לרבות דיבידנדים". בהתאם לכך, נפסק כי ארנון זכאי לכך שפיוטרקובסקי יעביר לידיו את המניות הנדונות. עוד נקבע בפסק-הדין כי הוא יחול "גם על הזכויות בדיבידנדים, כמפורט בתובענה המתוקנת". יוער כי בפסק-דינו לא התייחס בית המשפט המחוזי מפורשות לסוגית הפרשי ריבית והצמדה בגין הדיבידנדים הנזכרים.

3.

ביום 4.3.2009 הגיש ארנון לבית המשפט המחוזי בקשה למתן סעדים זמניים, במסגרתה ביקש בין היתר ליתן צו עיקול על הכספים והזכויות שבידי פיוטרקובסקי לשם הבטחת תשלומי הדיבידנד. בבקשתו ציין ארנון כי הבקשה נועדה להבטיח את הסעד הכספי לו הוא זכאי לפי פסק-הדין המחוזי, וטען כי המדובר בכספי הדיבידנד ששולמו בקשר עם המניות, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. הבקשה למתן צו עיקול נדונה לפני כב' השופט זפט לאחר שכב' הנשיא גורן פרש מכס השיפוט. ביום 5.3.2009 קיבל כב' השופט זפט את הבקשה לסעד זמני ונתן במעמד צד אחד צו לעיקול הכספים. פיוטרקובסקי הגיש בקשה לצמצום העיקולים שניתנו במעמד צד אחד. בבקשתו עתר פיוטרקובסקי להורות על ביטול מיידי של העיקולים בסכומים העולים על סך של 69 מיליון ש"ח, הוא הסכום שהתבקש על-ידי ארנון. בבקשה צוין כי אין בה כדי לייתר כל טענה בקשר לצו העיקול המקורי שניתן. בקשה זו התקבלה ביום 16.3.2009 ונקבע כי יתר העיקולים יבוטלו וכי רק העיקול על סך של 69 מיליון ש"ח יוותר בעינו.

4.

ביום 26.3.2009 הגיש פיוטרקובסקי את הערעור שבכותרת על פסק-דינו של כב' הנשיא גורן. ביום 17.5.2009 הגיש ארנון ערעור שכנגד שהופנה כנגד כך שבפסק-דינו נמנע כב' הנשיא גורן מלחייב את פיוטרקובסקי בהוצאות-משפט של ארנון. לשם השלמת התמונה יוער כי בקשתו של פיוטרקובסקי לסילוק הערעור שכנגד על הסף נדחתה בהחלטתה של כב' הרשמת ג' לוין מיום 24.12.2009, ונקבע כי הטענות שהועלו בהקשר זה יוכרעו על-ידי הרכב השופטים שידון בתיק. להחלטה זו אשוב בהמשך דבריי.

5.

ההתפתחות הבאה הרלוונטית להליך דנן אירעה ביום 7.4.2009. אותו יום הגיש פיוטרקובסקי לבית המשפט המחוזי (כב' השופט זפט) בקשה לביטול העיקול שהוטל במעמד צד אחד. בבקשה נטען כי בהתאם לפסק-דינו של כב' הנשיא גורן, ארנון אינו זכאי לסכום של כ- 69 מיליון ש"ח כי אם לסכום של כ- 60 מיליון ש"ח בלבד. זאת בטענה כי ארנון לא תבע מלכתחילה הפרשי ריבית והצמדה על סכומי דיבידנד העבר, וממילא פסק-הדין המחוזי לא הורה על תשלום כאמור. בתגובתו טען ארנון כי לא כך הם פני הדברים מטעמים שונים הנוגעים בין היתר להליך שהתקיים בין הצדדים לפני כב' הרשם אורנשטיין. בהחלטתו מיום 5.5.2009 נעתר כב' השופט זפט לבקשתו של פיוטרקובסקי והורה על הקטנת היקף העיקול כך שיחול על סכום של כ- 60 מיליון ש"ח (ולא 69 מיליון ש"ח). בהחלטה נקבע כי "נראה שהמשיב [ארנון] נמנע מלכלול בתובענתו סעד בנושא הפרשי הריבית וההצמדה על כספי הדיבידנדים, וכתוצאה מכך בית המשפט לא נדרש בפסק-דינו לעניין זה. בנסיבות אלה אני סבור שלא ניתן לבסס על פסק הדין חיוב המבקשים [פיוטרקובסקי] בהפרשי ריבית והצמדה. אם סבר המשיב [ארנון] כי נושא חיוב בהפרשי הריבית וההצמדה נשמט בהיסח הדעת מפסק הדין, תרופתו היתה להגיש בקשה לתיקון טעות סופר, ובקשה כזו לא הוגשה. במצב דברים זה אני סבור שלא היה מקום לכלול בבקשת העיקול את הפרשי הריבית וההצמדה על הדיבידנדים ואני נעתר לבקשה ומצמצם את סכום העיקול כמבוקש".

6.

על החלטתו האחרונה של כב' השופט זפט לצמצם את צו עיקול כך שיחול על סכום של כ- 60 מיליון ש"ח (ולא 69 מיליון ש"ח) הגיש ארנון ערעור (ע"א 4763/09) ובקשת רשות ערעור (רע"א 4764/09) לבית משפט זה. פיוטרקובסקי הגיש בקשה למחיקת הערעור על הסף. ביום 24.12.2009 קיבלה כב' הרשמת ג' לוין את הבקשה האמורה בקובעה כי החלטתו של כב' השופט זפט בדבר הקטנת היקף העיקול איננה בגדר "פירוש מוסמך" של פסק-דינו של כב' הנשיא גורן וכי ההחלטה אינה קובעת את היקף החיוב שבפסק-הדין ואינה מכריעה בזכויות הצדדים לסכסוך. עוד נקבע כי "...העובדה שבית המשפט נדרש באופן אינצידנטלי לשאלה האם נפסקו לטובת המערער הפרשי ריבית והצמדה אינה משנה את טיבה של ההחלטה כהחלטה לשם ביצוע פסק דין, כך שהיא טפלה לפסק הדין אותו היא באה לבצע, ולפיכך היא 'החלטה אחרת', אשר ערעור עליה טעון מתן רשות להגשתו'". בהתאם לכך, נמחק ע"א 4763/09 מהרישום ונקבע כי הטיפול ברע"א 4764/09 יימשך כסדרו. יוער כי על החלטה זו של כב' הרשמת לא הוגש ערעור. אף להחלטה זו אשוב בהמשך הדברים.

7.

לצורך השלמת התמונה בלבד אציין כי במסגרת הערעור שבכותרת הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, ולפיה הכספים לגביהם ניתן בשעתו צו עיקול לפי החלטת כב' השופט זפט, יוחזקו בחשבון נאמנות משותף לבאי-כוח הצדדים, עד להכרעה בערעור.

הבקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד ועמדות הצדדים

8.

ביום 11.3.2010 הוגשה הבקשה שלפניי במסגרתה מבקש ארנון לתקן את הודעת הערעור שכנגד מטעמו. כזכור, בערעור שכנגד ערער ארנון כנגד כך שבפסק-דינו נמנע כב' הנשיא גורן מלחייב את פיוטרקובסקי בהוצאות-משפט לטובתו. כעת מבקש ארנון לתקן את הודעת הערעור שכנגד, כך שתתיחס גם לסוגית הפרשי הריבית וההצמדה בגין חוב הדיבדנד. לפי הנטען, בעת הגשת הערעור שכנגד לא ידע ארנון כי פיוטרקובסקי חולק על כך שסכום הדיבדנד שנפסק לטובתו כולל גם הפרשי ריבית והצמדה. רק לאחר ההליך שהתנהל אצל כב' השופט זפט בעניין היקף צו העיקול, התברר כי העניין אמנם שנוי במחלוקת. זאת ועוד; לפי הנטען, נוכח החלטת כב' הרשמת לוין מיום 24.12.2009, התחוור לארנון כי כל החלטה שתינתן ברע"א 4764/09 באשר להיקף הסכום עליו חל צו העיקול, תפעל לכאורה רק במישור ההליכים להבטחת ביצועו של פסק-הדין, ותוביל להכרעה אינצידנטלית בלבד במחלוקת המהותית שהתעוררה בין הצדדים בעניין הפרשי הריבית וההצמדה בגין חוב הדיבידנד. בהתחשב בכך, מבקש ארנון לתקן את הודעת הערעור שכנגד כך שבית משפט זה יידרש לשניים: ראשית , לקבוע כי בפסק-הדין המחוזי נפסקו הפרשי ריבית והצמדה לטובת ארנון כנטען על-ידו. ושנית , ככל שבית המשפט יסבור כי לא נפסקו הפרשי ריבית והצמדה כאמור – להורות כי תוספת זו אמנם תשולם. בבקשתו מדגיש ארנון כי הוא סבור גם כיום כי בפסק-הדין המחוזי נפסקו לטובתו הפרשי ריבית והצמדה על כספי הדיבידנדים אותם תבע. עם זאת, נטען כי הבקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד מוגשת "למען הזהירות" כדי שבית המשפט יפסוק בכל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בקשר לפסק-הדין המחוזי, לרבות בעניין הפרשי הריבית וההצמדה. לחלופין בלבד ו"למען הזהירות", מבקש ארנון הארכת מועד להגשת ערעור.

9.

פיוטרקובסקי מתנגד לבקשה. לטענתו, אין בידי ארנון עילה לערער על פסק-דין שניתן לטובתו בנימוק כי היה על בית המשפט המחוזי לפסוק הפרשי ריבית והצמדה שארנון כלל לא תבע בגינם. עוד נטען כי ארנון נמנע מלהגיש בשעתו בקשה לבית המשפט המחוזי לתיקון פסק-דינו של כב' הנשיא גורן ואף נמנע מלהגיש ערעור לבית-משפט זה על פסק-הדין המחוזי לגופו (להבדיל מערעור שכנגד בעניין אי פסיקת הוצאות משפט). לפי הטענה, אין לאפשר לארנון להגיש בפעם הראשונה ערעור על פסק-הדין המחוזי לגופו בחלוף למעלה משנה מאז מתן פסק-הדין הנדון. פיוטרקובסקי מוסיף וטוען כי דין הערעור שכנגד שהגיש ארנון להימחק בהיותו נסוב על סוגית ההוצאות בלבד, וכי ערעור שכנגד כאמור אינו יכול להוות בסיס לתיקון המבוקש על-ידי ארנון.

דיון והכרעה

10.

לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים ואת החומר הרב שצורף להם, באתי למסקנה כי דין הבקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד במתכונתה הנוכחית להידחות.

11.

נקודת המוצא לדיון שלפניי הינה כי ארנון הגיש ערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. אמת, הודעת הערעור שכנגד הופנתה במקורה כנגד כך שבית המשפט המחוזי נמנע מלפסוק הוצאות משפט לטובת ארנון. השאלה האם ערעור שכנגד הנסוב על סוגית ההוצאות בלבד מקיים את מבחן הקשר הענייני לערעור העיקרי, אינה פשוטה למענה ונותרה ללא הכרעה ברורה בע"א 2792/03 יצהרי נ' אימפורט (טרם פורסם, 14.12.2006)). מטעם זה נמנעה כב' הרשמת לוין מלהורות על סילוק על הסף של הערעור שכנגד שהגיש ארנון, וקבעה כי בירור השאלה ייעשה לפני הרכב השופטים שידון בתיק (החלטה מיום 24.12.2009 בהליך שבכותרת). משנמנעה כב' הרשמת לוין מלהורות על סילוק על הסף של הערעור שכנגד, הרי הוא תלוי ועומד, ולכאורה ניתן היה לבקש את תיקונו.

12.

הלכה פסוקה היא כי "הכללים החלים על ערעור כוחם יפה גם לערעור שכנגד", בכפוף לשוני לגבי המועד להגשת ערעור שכנגד והמגבלות לעניין מיהות המשיבים ותוכן הערעור (ראו: המ' 645/79 סטלה שירותי מכוניות בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ , פ"ד חה(3) 437, 439 (1981); עוד ראו: ע"א 584/89 לה טלמכניק אלקטריק ס.א. נ' יעד אלקטריק שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ , פ"ד מד(2) 820, 823 (1990); ע"א 807/08 שקמים בינוי ופיתוח בע"מ נ' שמאי , פס' 5 ו- 9 (לא פורסם, 23.4.2009)). בהתאם לכך, על ערעור שכנגד חלות הוראותיו של פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) שעניינן "סדר הדין בערעור". בכלל זה, חלה תקנה 417 שלפיה "כתב הערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית המשפט...".

כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי שיקול-הדעת השיפוטי בבקשה לתיקון הודעת ערעור הינו רחב ומושתת על מגוון שיקולים שיש לבוחנם בכל מקרה לגופו. בין היתר, ראוי לבחון את מידת הכרחיותו של התיקון לצורך תחימת המחלוקת בין הצדדים; הסיבה בעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב הערעור המקורי; הטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת הערעור; האם הבקשה לתיקון הודעת הערעור הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, או מחוצה לו; השלב הדיוני בהליך בו הועלתה הבקשה והאם היעתרות לה תוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות הטיעון של יוזם הערעור, ומנגד- האם העתרות לבקשה תוביל לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות הצד שכנגד (ראו בעניין זה: ע"א 3657/09 ברזילי נ' אוחיון , פס' 5 (לא פורסם, 3.12.2009)).

אין חולק כי תיקון כתב ערעור אינו חייב לחול רק על תיקון נימוק קיים, והוא יכול לחול גם על הוספת נימוק חדש (ראו: ב"ש 63/86 ממן נ' קעטבי , פ"ד מ(1) 194, 195 (1986); ע"א 1147/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית נ' הוד אווז משחטה להודים ולאווזים בע"מ , פס' 4 ( לא פורסם, 1.4.2002)). עוד אין חולק כי ככלל, הגישה כלפי בקשות לתיקון הודעת ערעור בשלב מיקדמי של ההליך הינה ליברלית. זאת, על-מנת לאפשר את מימוש זכות הערעור, וכדי לאפשר לערכאת הערעור להכריע במכלול המחלוקות בין הצדדים, בנסיבות בהן אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בצד שכנגד, להכביד על ההליך או לעכב את הדיון.

13.

אמות-המידה האמורות להכרעה בבקשות לתיקון כתב ערעור, ראוי שיחולו גם בנוגע לבקשות לתיקון הודעת ערעור שכנגד (ראו והשוו: ע"א 2279/97 אזמור חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' שחר (לא פורסם, 13.2.2000)). יוער כי נוכח הייחודיות של הליך הערעור שכנגד הקשור בטבורו לערעור העיקרי, ראוי לדעתי להחיל את דרישת הזיקה העניינית גם בנוגע לתיקון הודעת ערעור שכנגד. לשון אחר; אין לאפשר לבקשה לתיקון כתב ערעור שכנגד לפרוץ את הכללים שנקבעו בפסיקה ואשר לפיהם ניתן להגיש ערעור שכנגד רק כנגד מי שערער על פסק-הדין, תוך שמתקיימת זיקה מהותית-ענינית בין מושא הערעור העיקרי לבין מושא הערעור שכנגד. יוער כי בכל הנוגע לבחינת הזיקה המהותית בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד,

אימצה הפסיקה גישה פרשנית גמישה יחסית (ראו: בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256 (1990); בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695 (1991); ע"א 8644/06 רבינוביץ' נ' מולכו , פס' 8 (לא פורסם, 24.6.2007)). גישה זו ראוי שתחול גם על בקשות לתיקון הודעת ערעור שכנגד.

14.

בנסיבות העניין שלפניי, בקשתו של ארנון לתיקון כתב הערעור שכנגד עשויה היתה לכאורה לעמוד במרבית התנאים הנזכרים, אלמלא בעייתיות עליה אעמוד בהמשך דבריי. אמנם, בקשת התיקון הוגשה בעיכוב ניכר של למעלה משנה לאחר מתן פסק-הדין המחוזי. עם זאת, הבקשה הוגשה בשלב מקדמי של ההליך, טרם הוצאת צו סיכומים וטרם קיום דיון בתיק לגופו; תיקון הודעת הערעור שכנגד בסוגיית הפרשי הריבית וההצמדה על חוב הדיבידנד, קשורה בקשר ענייני ברור לערעור העיקרי המופנה בין היתר כנגד החיוב של פיוטרקובסקי בתשלומי הדיבידנד. זאת ועוד; לכאורה, ניתן למצוא טעם בטענתו של ארנון לפיה מטעמי יעילות ראוי היה כי מכלול המחלוקות בין הצדדים בנוגע לפסק-הדין המחוזי תבואנה להכרעה לפני בית משפט זה. אוסיף כי ארנון אף סיפק הסבר (אם כי חלקי בלבד) מדוע מלכתחילה לא כלל בערעור שכנגד את סוגית הפרשי הריבית וההצמדה. טענתו בהקשר זה היתה כי בעת הגשת הערעור שכנגד טרם ידע כי פיוטרקובסקי חולק עליו בסוגיה זו. (במאמר מוסגר יוער כי אף אם אניח לטובת ארנון כי כך הוא הדבר, לא ברור מדוע לפי שיטתו השתהה בהגשת הבקשה שלפניי לאחר מתן החלטתו של כב' השופט זפט ביום 5.5.2009 - אז המחלוקת בין הצדדים על הפרשי הריבית וההצמדה כבר היתה ידועה; או למצער לאחר מתן החלטתה של כב' הרשמת לוין מיום 24.12.2009 במסגרת ההליך שבכותרת. ואולם עניין זה אינו טעון הכרעה נוכח התוצאה אליה הגעתי).

15.

על-אף הדברים האמורים, בחינה מדוקדקת של הבקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד שהגיש ארנון, מובילה למסקנה כי לא ניתן להיעתר לה במתכונתה הנוכחית. לוּ טען ארנון בהליך שלפניי כי בפסק-הדין המחוזי נמנע בית המשפט המחוזי שלא כדין מלפסוק לטובתו הפרשי ריבית והצמדה וכי הוא מעוניין לתקן את הודעת הערעור שכנגד כדי להשיג על כך, נוטה הייתי לדעה כי בנסיבות העניין היה מקום להיענות לבקשתו, אף כי אין צורך להכריע בכך כעת. ואולם, בבקשת התיקון עומד ארנון על כך כי במסגרת פסק-הדין המחוזי נפסקו לטובתו הפרשי ריבית והצמדה על כספי הדיבידנד שנקבע כי פיוטרקובסקי חב לו. רק "למען הזהירות" מבקש ארנון לתקן את הודעת הערעור על מנת שאם וככל

שבית המשפט יסבור אחרת – יתאפשר לו להשיג על פסק-הדין בעניין זה. יצוין כי פיוטרקובסקי לא השיג בערעורו על סוגית הפרשי הריבית וההצמדה באשר לשיטתו הוא לא חויב בהם. יוצא, אפוא, שהמחלוקת המהותית בין בעלי-הדין לפניי נוגעת לפרשנות פסק-הדין המחוזי. ככל שארנון סבור כי לפי פרשנותו את פסק-הדין המחוזי, נפסקו לטובתו הפרשי ריבית והצמדה בגין חוב הדיבידנד, הרי שאין בידו זכות ערעור מבחינה דיונית בסוגיה זו, וממילא אין בידו לבקש את תיקון הודעת הערעור שכנגד בגינה. מסקנה זו נתמכת בשני טעמים מרכזיים:

ראשית , ככלל, ניתן להגיש ערעור שכנגד רק מקום בו קיימת זכות להגשת ערעור לפי סדרי הדין. התנאי להגשת ערעור על-ידי צד שהיה בעל-דין בהליך דלמטה, הוא כי אותו בעל-דין נפגע מפסק-הדין בערכאה הקודמת ברמה האופרטיבית, קרי- שהסעד לו עתר לא ניתן לו, או ניתן לו באופן חלקי בלבד, או שניתן סעד כנגדו לבקשת בעל-דין אחר בהליך (ראו: ע"א 761/85 ליפשיץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פ"ד מו(1) 342, 347; עוד ראו: ע"א 1946/01 הקרן לטיפול בחסויים נ' האפוטרופוס הכללי , פ"ד נו(3) 311, 315-316; ע"א 8644/06 רבינוביץ'

הנ"ל, פס' 7). מהות הערעור היא, איפוא, בקשה לשינוי אופרטיבי

בפסק-הדין שניתן בערכאה הקודמת. הדבר אף עולה בבירור מלשון תקנה 434 לתקנות, שעניינה בהודעת ערעור שכנגד. בהתאם לתקנה זו: "היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי , יגיש על כך הודעה לבית המשפט בפירוט הנימוקים..." (ההדגשה הוספה – ד.כ.ל) (ראו בעניין זה: ע"א 1946/01 הקרן לטיפול בחסויים

הנ"ל, עמ' 315). כאמור, בנסיבות העניין שלפניי טוען ארנון כי לפי פרשנותו את פסק-הדין המחוזי, נפסקו לטובתו הפרשי ריבית והצמדה על הסכומים שנקבע כי פיוטרקובסקי חב לו. מכאן שלגישתו של ארנון, פסק-הדין המחוזי אינו "טעון שינוי" בכל הנוגע להפרשים הנדונים במישור האופרטיבי. לפיכך, אין הוא יכול לערער בסוגיה זו, וממילא אין הוא יכול לבקש את תיקון הודעת הערעור שכנגד בסוגיה האמורה.

שנית , ערעור אינו הדרך הדיונית המתאימה כדי לפרש ולהבהיר פסק-דין כשאלה עיקרית (להבדיל משאלה שבגררא). לצורך פירוש והבהרה של החלטה שיפוטית שניתנה, קיימים בחוק הליכים מתאימים אחרים, ובהם הגשת בקשה להבהרת פסק-דין בעת אכיפת ביצועו לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. החלטת הבהרה הניתנת במסגרת הליך כאמור נחשבת כחלק בלתי נפרד מפסק-הדין, וניתן לערער עליה באותה דרך בה ניתן היה לערער על פסק-הדין עצמו. עניין זה הוסבר היטב בהחלטתה של כב' הרשמת לוין מיום 24.12.2009 בע"א 4763/09 הנ"ל (ראו: פסקה 4 להחלטה והאסמכתאות המובאות שם). יתכן כי פיצול ההליכים הכרוך בכך יוצר הכבדה. עם זאת, כבר נקבע בפסיקה בהקשר אחר, כי כאשר מבקש יכול לקבל סעד באמצעות הליכי הוצל"פ, עליו לפנות ללשכת ההוצל"פ ולא לבית המשפט, וכי מן הראוי להקפיד על "הנהגת הסדר הנכון" ועל מניעתו של "ערבוב תחומים" (ראו והשוו: דברי כב' הנשיא לנדוי בבר"ע 135/81 ענבר נ' ענבר , פ"ד לו(1) 169 (1982)). אוסיף כי לו ערכאת הערעור תיזקק לפרשנות פסק-הדין המחוזי כשאלה

עיקרית (להבדיל משאלה שבגררא) כמבוקש על-ידי ארנון, משמעות הדבר תהיה כי ערכאת הערעור תחליף את הערכאה הדיונית במקום לשבת בערעור עליה. תוצאה זו אינה רצויה.

16.

לשם השלמת התמונה יצוין כי מבחינה עקרונית, הגשת ערעור פותחת לפני ערכאת הערעור את מכלול יריעת המחלוקת שנפרשה בבית המשפט קמא. בידי בית המשפט שלערעור נתונה סמכות רחבה לדון בכל עניין שנדון לפני הערכאה הראשונה, והוא אינו מוגבל לסעדים שהתבקשו בערעור ובערעור שכנגד (ראו: תקנה 415 סיפא ותקנה 462 רישא לתקנות). עם זאת, יש להבחין בין סמכות השיפוט הרחבה של בית המשפט שלערעור לבין חובתו לפסוק בעניין (ראו והשוו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 815 (1995)). בנסיבות המקרה דנן ונוכח מכלול הטעמים עליהם עמדתי, אינני סבורה כי קיימת בידי ארנון זכות דיונית להגשת ערעור בסוגית הפרשי הריבית וההצמדה שלטענת ארנון נפסקו לטובתו בפסק-הדין המחוזי. ממילא, אין מקום להיעתר לבקשתו של ארנון לתקן את הודעת הערעור שכנגד בסוגיה זו, ואף אין מקום להיזקק לבקשתו החלופית של ארנון להארכת מועד להגשת ערעור באותו עניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו. המזכירות תדאג לתיוק החלטתי זו בתיקי השופטים שיישבו בדין.