פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
3534/13 - א'
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערערת:
דובדבן השכרה והספקה ציוד טכני בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
M+W High tech projects israel Ltd
בקשה למחיקת ערעור שכנגד
החלטה
בפניי בקשה למחיקה על הסף של הערעור שכנגד.
ואלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין:
1.
המשיבה-המערערת שכנגד, M+W High tech projects Israel Ltd (להלן: אם דבליו ) התקשרה עם אינטל אלקטרוניקה ישראל בע"מ (להלן: אינטל ) בהסכם לניהול פרויקט להקמת מפעל ייצור של אינטל בקריית גת, ובמסגרת זאת נחתם בין אם דבליו למערערת-המשיבה שכנגד, דובדבן השכרה והספקה ציוד טכני בע"מ (להלן: דובדבן ) הסכם להשכרה ואספקה של כוח אדם וציוד, וכן היא הזמינה ממנה מעת לעת שירותים נוספים.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת לעניין הסכומים אותן היה על אם דבליו לשלם לדובדבן בגין אספקת השירותים והציוד, ועל רקע זה הגישה דובדבן תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וביום 3.4.2013 התקבלה התביעה בחלקה (כב' סגנית הנשיאה ד' פלפל) ונקבע כי על אם דבליו לשלם לדובדבן בגין חלק מן הרכיבים שנתבעו על ידה.
דובדבן הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר הגשתו הגישה אם דבליו מצידה ערעור שכנגד על פסק הדין. בבקשה שבפניי עותרת דובדבן למחיקת הודעת הערעור שכנגד, שכן לטענתה זו נעדרת זיקה לערעור העיקרי.
אם דבליו מתנגדת לבקשה, שכן לטענתה בין הערעור והערעור שכנגד מתקיימת זיקה מספקת, כפי שזו פורשה בפסיקה.
2.
לאחר שעיינתי בפסק הדין, בהודעת הערעור, בהודעת הערעור שכנגד ובטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
אמנם, הצדק עם דובדבן כי "בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו - שומה עליו שיהא באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי" (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256, 263 (1990)).
ואולם, דרישת הזיקה העניינית אין משמעה כי על הערעור שכנגד להיות "בבואה של הערעור העיקרי", שהרי מטבע הדברים כל אחד מבעלי הדין מסכים מזה ומתנגד מזה לקביעות שונות שבפסק-הדין, ובהתאם פורשה דרישת הזיקה העניינית בהרחבה, כך שדי בזיקה כלשהי בין השניים (ראו למשל: ע"א 41/99 גריזולין יצור ושיווק שמנים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (12.6.2001); ע"א 8644/06 רבינוביץ נ' מולכו , פסקה 8 (24.6.2007); ע"א 10800/06 סלמן נ' פקיד שומה טבריה , פסקה 14 (13.7.2011)), תוך שנקבע כי ספק בנוגע לזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור צריך לפעול "לטובת אותו בעל דין שביקש לשים קץ לסכסוך על ידי אי-הגשת הערעור, כדי לאפשר לו להגיש את הערעור שכנגד" (בש"א 4691/11 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 704 (1991)). גישה זו, על פיה ערעור שכנגד אינו מוגבל לסוגיות הקונקרטיות המועלות בערעור העיקרי (ראו עניין אוזן הנ"ל; ע"א 8644/06 רבינוביץ נ' מולכו (24.6.2007)) יש בה כדי לקדם את התכליות העומדות ביסוד מוסד הערעור שכנגד (לתכליות אלו ראו ע"א 7521/12 פלונית נ' קופת חולים כללית , פסקה 4 (28.7.2013)).
3.
יישומן של אמות המידה האמורות על המקרה שבפנינו מוביל למסקנה כי הדין עם אם דבליו.
דובדבן טוענת בערעורה כי בית המשפט קמא שגה עת דחה את תביעתה ביחס לשניים מן הרכיבים אותם תבעה (תשלום בגין השעות הנוספות בהפעלת הגנראטורים, והתשלום בגין "שירותי האקסטרה" לגנראטורים). אם דבליו טוענת מצידה בערעור שכנגד כי בית המשפט קמא טעה עת חייב אותה בשלושה מן הרכיבים שנתבעו (חיובה בגין אספקת שירותי כוח אדם לצורך כיוון תנועות כלי רכב ("עניין המרשלים"); חיובה בגין אספקת קרח ושירותים נלווים; וחיובה בגין אספקת שירותים כימיים). כן משיגה אם דבליו בערעור שכנגד על חיובה בשכר טרחת עורכי דינה של דובדבן.
לטענת דובדבן העניינים המועלים בערעור שכנגד נעדרים זיקה לערעור העיקרי שכן קיימת הבחנה דיכוטומית בין הרכיבים אשר בעניינם עוסק ערעורה, שהינם רכיבים הקשורים בפרשנות ההסכם שנחתם בין הצדדים (פרשנות נספח ה- scope of work ), ובין הרכיבים אשר בעניינם עוסק הערעור שכנגד הנוגעים למחלוקות עובדתיות שאינן נוגעות לפרשנות ההסכם. ואולם סבורני כי בהבחנה זו אותה מבקשת דובדבן לערוך בין רכיבי התביעה השונים אין כדי לסייע בידה, שכן יש להביט על מערכת היחסים בין הצדדים כמערכת הסכמית כוללת ועל המסכת העובדתית הנוגעת לרכיבי התביעה השונים כמסכת עובדתית אחת, ועל כן עת הגישה דובדבן ערעור על רכיבים מסוימים הנוגעים לאותה מערכת הסכמית רשאית היתה אם דבליו להגיש ערעור שכנגד על רכיבים אחרים הנובעים ממנה.
אשר להפניית הערעור שכנגד כלפי ההוצאות בהן חוייבה אם דבליו. השאלה האם ערעור שכנגד הנסב על שאלת החיוב בהוצאות, עת זו אינה מועלית בערעור העיקרי, מקיים אחר דרישת "הקשר הענייני" לערעור נותרה ללא הכרעה ברורה (ראו: בש"א 7182/94 זילברמן נ' שנפלד , פ"ד מט(2) 1, 3 (1995); ע"א 3862/04 עיריית פתח תקווה נ' נקר (26.7.2004). ואולם ראו ע"א 2792/03 יצהרי נ' אימפורט , פסקה 15 לחוות דעתה של כב' השופטת ע' ארבל ופסקה 2 לחוות דעתו של כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (14.12.2006)), ונראה כי זו נבחנת בכל מקרה לגופו בשים לב לנסיבות המקרה הקונקרטי. אשר על כן סבורני כי ראוי יהיה להותיר את הערעור שכנגד על כנו גם בעניין זה, תוך שתישמר לדובדבן האפשרות להעלות טיעוניה בנושא במסגרת הסיכומים בכתב והשלמת הטיעון בעל-פה (ראו והשוו: ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון , פסקה 5 (24.12.2009); ע"א 1167/11 פלוני נ' פלוני (8.8.2011); ע"א 7934/10 רווה נ' דור כימיקלים בע"מ , פסקה 8 (3.1.2011)).
אשר על כן הבקשה נדחית (בכפוף לאמור בפסקה 3 לעיל). משהבקשה נדחתה ברובה תישא דובדבן בהוצאות אם דבליו בסך של 2,500 ש"ח.
המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים.
ניתנה היום, ד' בשבט תשע"ד (5.1.2014).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת