עע"מ 1477/16 פלסר ערן נ. עיריית הרצליה

1.הערעור שבכותרת נסב על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו בו נדחתה בקשה שהגישו המבקשים לאישור תובענה, שעניינה גביית הוצאות אכיפת קנסות חניה שלא שולמו במועדם, כתובענה מנהלית ייצוגית.

בקשת האישור הוגשה נגד חמש עיריות (ארבע העיריות המשיבות ועיריית פתח תקווה אשר עימה הסתיים ההליך בהסדר פשרה). לאחר שהוגש הערעור על ידי המערערים הגישו המשיבות שני ערעורים שכנגד מטעמן (האחד הוגש על ידי המשיבה 2, עיריית רמת גן, והשני הוגש על ידי המשיבות 1 ו-3-4 - עיריית הרצליה, עיריית כפר סבא ועיריית גבעת שמואל (להלן ביחד: המערערות שכנגד )). המערערות שכנגד הדגישו בערעורים מטעמן כי אמנם בקשת האישור נגדן נדחתה, אך הן מבקשות להשיג על חלק מן הקביעות שקבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו (ובייחוד הקביעה כי "יש בידי [המערערים] עילת תביעה מוגבלת בעלת סיכוי הצלחה סביר"); כמו גם על כך שהמערערים לא חויבו בהוצאותיהן.

המערערים עותרים בבקשה שבפניי לסילוק הערעורים שכנגד על הסף. המערערים מצביעים על כך שהמערערות שכנגד זכו בהליך שהתנהל בערכאה קמא, ומכאן כי הן אינן מעוניינות לשנות את תוצאת פסק הדין. לטענתם במצב דברים זה לא היה באפשרותן להגיש ערעור שכנגד, אשר תכליתו להשיג על הדרך בה הגיע בית המשפט קמא לתוצאת פסק הדין, או על אמירה או קביעה בגדרו.

2.המשיבות טוענות כי דין הבקשה להדחות.

המשיבה 2 מדגישה בתגובה שהגישה כי בניגוד לנטען הערעור שכנגד מטעמה נועד לשנות את תוצאת פסק הדין וזאת בשאלת ההוצאות, והיא מוסיפה כי על מנת לתמוך את טענותיה בעניין אי פסיקת ההוצאות היא התייחסה בערעור מטעמה גם לטעויות נוספות שנפלו לגישתה בפסק הדין. עוד מדגישה המשיבה 2 כי הערעור שכנגד קשור ושזור באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי.

המשיבות 1 ו-3-4 טוענות אף הן כי בניגוד לנטען הערעור מטעמן נועד לשנות תוצאה אופרטיבית בפסק הדין - בעניין ההוצאות, ועוד הן טוענות כי בניגוד להליך אזרחי "רגיל" הקביעות שנקבעו במסגרת ההליך הייצוגי דנן "מסכנות" אותן "ומביאות לתוצאות ישירות המשפיעות גם מעבר להליך זה". המשיבות 1 ו-3-4 מדגישות בהקשר זה כי לקביעות שבפסק הדין עשויות להיות תוצאות אופרטיביות בהתדיינות עתידית (אם הערעור הראשי יתקבל) או בתביעה אישית אותה עשויים להגיש המערערים או מי מחברי הקבוצה.

בתשובה שהגישו המערערים טוענים הם כי המערערות שכנגד קושרות בין אי פסיקת ההוצאות לבין קביעות בית המשפט קמא בפסק הדין ולדרך שהובילה לתוצאתו, הגם שאין בפסק הדין תימוכין לקשר כזה. עוד טוענים המערערים כי המערערות שכנגד מנסות לסרבל את ההליך ולהכניס "בדלת האחורית" טענות המופנות כלפי קביעות הכלולות בפסק הדין.

3.לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובטיעוני הצדדים, החלטתי שלא להורות על מחיקת הערעורים שכנגד.

המערערים ביססו בקשתם על ההלכה לפיה "כאשר צד להליך אינו חולק על תוצאת פסק הדין, אין מקום להגשת ערעור עצמאי מטעמו" (ראו ע"א 7043/14 חברת הכשרת היישוב בישראל בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 8 (1.5.2016) (להלן: עניין הכשרת היישוב ). כן ראו עע"ם 3550/15 משרד הבטחון האגף לשיקום נכים נ' פלוני , פסקה 31 (30.5.2016) והאסמכתאות המובאות שם, גם לעניין קיומה של גישה אחרת). הלכה זו הוחלה גם ביחס להגשת ערעור שכנגד מכוח הוראת תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, תמ"ד-1984, ונקבע כי אין מקום להגיש ערעור שכנגד אשר אינו מכוון להביא לשינוי תוצאת פסק הדין (ראו: רע"א 1560/06 לוי נ' שקלים (17.4.2007) (להלן: עניין לוי ); ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי ואח' נ' ארנון , פסקה 15 (20.6.2010)).

בענייננו חלק ניכר מהודעות הערעור שכנגד אכן מוקדש להשגה על הקביעה לפיה "בידי [המערערים] עילת תביעה מוגבלת בעלת סיכוי הצלחה סביר". אולם - וגם אם נוכח ההלכה הנזכרת לא היה בידי המערערות שכנגד להגיש ערעור מטעמן על הקביעה הנזכרת כשלעצמה (ואציין כי לעמדתי אין מקום לקבל את טענת המשיבות 1 ו-3-4 לפיה כיוון שמדובר בהליך ייצוגי הן רשאיות להגיש ערעור על ההנמקה לבדה) - המערערות שכנגד הצביעו על כך שהודעות הערעור מטעמן מכוונות גם לשינוי אופרטיבי בפסק הדין, וזאת בסוגיית אי חיוב המערערים בהוצאותיהן.

נוכח השגתן זו על העדר החיוב בהוצאות, לא ניתן לקבל את טענת המערערים לפיה הערעורים שכנגד מכוונים לשינוי של קביעה או הנמקה גרידא.

4.בתשובה שהגישו המערערים הם אינם מתכחשים לכך שהערעורים שכנגד כוללים השגה גם על העדר החיוב בהוצאות. אולם לעמדתם לא די בכך כיוון "שבפסק הדין אין כל זכר לטענת [המערערות שכנגד], לפיה קיים קשר כלשהו בין אי פסיקת ההוצאות לבין הדרך שבה בית משפט קמא הנכבד הגיע לתוצאת פסק הדין".

איני מוצאת לקבל טענה זו. החיוב בהוצאות - או בענייננו העדר חיוב בהוצאות - על פי טבעו אינו מנותק מהקביעות והמסקנות הכלולות בפסק הדין. אדרבא. החיוב בהוצאות אמור לגלם, בין היתר, את כל אותן קביעות ומסקנות אליהן הגיע בית המשפט (זאת לצד שיקולים נוספים כגון התנהלות דיונית, מיהות הצדדים ועוד).

מאותו הטעם קיים קושי ענייני לנתק בין טענות המערערות שכנגד בנוגע לקביעות שבפסק הדין לבין טענותיהן לעניין ההוצאות, ויש ממש בטענתן כי אם תתקבלנה טענותיהן המהותיות לגבי הקביעות שבפסק הדין עשוי הדבר להוביל למסקנה שונה גם לעניין ההוצאות.

אוסיף כי לא נעלם מעיני כי מבחינת המבנה של הודעות הערעור שכנגד נטענו הטענות אשר נועדו לשינוי קביעות בפסק הדין כטענות עצמאיות ולא כטענות אשר נועדו לתמוך בערעור בעניין ההוצאות בלבד, ודומה כי מבנה זה הוא שהוביל להגשת הבקשה נוכח ההלכה עליה עמדתי לעיל. ואולם גם אם קיים קושי מסוים באופן עריכת הודעות הערעור שכנגד, הערעורים שכנגד עומדים כאמור על רגליהם בסוגיית העדר החיוב בהוצאות, והמערערות שכנגד הבהירו כי הטענות לעניין הקביעות שבפסק הדין נועדו בין היתר לתמוך בטענותיהן בסוגיה זו. כמו כן, מבחינה מעשית אין כל תועלת להורות על מחיקה חלקית של הודעות הערעור שכנגד, וזאת ביחס לטענות המופנות כלפי קביעות בפסק הדין, שהרי בכל מקרה המערערות שכנגד רשאיות להעלות טענותיהן אלו במסגרת תשובתן לערעור העיקרי (ראו: עניין הכשרת היישוב , פסקה 8; עניין לוי ). תוצאה לפיה הטענות יימחקו מהודעות הערעור שכנגד, אשר כאמור ייוותרו תלויות ועומדות, והמערערות שכנגד יוכלו להעלותן במסגרת סיכומיהן כמשיבות לערעור העיקרי, נעדרת לטעמי כל תועלת מעשית.

5.עוד אציין כי ככל שהמערערים מכוונים בתשובתם לטענה כי אין קשר ענייני בין הערעור לבין הערעור שכנגד בכל הנוגע לסוגיית ההוצאות (הגם שלא טענו כך מפורשות), הרי שגם בכך אין כדי להצדיק מחיקה של הערעורים שכנגד על הסף. יוזכר בהקשר זה כי דרישת הקשר הענייני בין הערעור לבין הערעור שכנגד התפרשה בפסיקה בהרחבה כך שדי "בזיקה רופפת ומצומצמת בהיקפה" (ע"א 2266/14 ילין נ' אם תרצו ציונות או לחדול (29.9.2014)); וכי על פי הפסיקה הנוהגת כאשר נתבע שהתביעה נגדו נדחתה מבלי שנפסקו לטובתו הוצאות מערער על אי פסיקתן, רשאי התובע להשיג בהליך של ערעור שכנגד על דחיית התביעה (ראו:

שם ; ע"א 817/15 מויאל הנדסה בע"מ נ' רואש (19.7.2015)). בכל הנוגע למקרה ההפוך כבענייננו - ערעור הנסב על דחיית תביעה וערעור שכנגד הנסב על אי חיוב בהוצאות - הובעו בפסיקה עמדות שונות, ובשלהן נוהגים רשמי בית משפט זה שלא להורות על מחיקת ערעור שכנגד על הסף מטעם זה לבדו, תוך שהצדדים רשאים להעלות טענותיהם בעניין בפני הרכב השופטים (ראו והשוו למשל: ע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ (20.12.2011); ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון (24.12.2009); ע"א 3534/13 דובדבן השכרה והספקה ציוד טכני בע"מ נ' M+W High tech projects israel Ltd

(5.1.2014); ע"א 1167/11 פלוני נ' פלוני (8.8.2011)). כן ראו:

ע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ , פסקה 29 (29.6.2014)). איני רואה לסטות מגישה זו בענייננו, ועל כן אין בכך שהערעור שכנגד נסב על שאלת החיוב בהוצאות כדי להוביל למחיקתו על הסף (כאמור תוך שטענות הצדדים בעניין שמורות להם).

6.מסקנתי היא אפוא כי אין מקום להורות בעניינו על מחיקה על הסף של הערעורים שכנגד, ואלו ייוותרו אפוא על כנם (בכפוף לאמור בסעיף 5 לעיל).

בנסיבות העניין (ובהתחשב באופן עריכת הודעות הערעור שכנגד), לא ייעשה צו להוצאות.

נוכח הבקשה שהיתה תלויה ועומדת טרם הוגשו כל סיכומי הצדדים (החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי זיו מיום 9.11.2016), ובנסיבות אלו ועל מנת שיינתן לצדדים פרק זמן סביר להכנת סיכומיהם יידחה מועד הדיון.

הדיון הקבוע ליום 3.4.2017 יבוטל אפוא. התיק יועבר ליומן לקביעת מועד דיון חלופי, בהתחשב באילוציו. לאחר שייקבע מועד הדיון יושב התיק למתן החלטה משלימה לעניין המועדים להגשת הסיכומים.

המזכירות תתייק החלטתי זו בתיקי השופטים.