ע"א 8049/20אמיר יוסף ברוט נ. הראל חברה לביטוח בע"מ

1.

בית המשפט המחוזי דחה בקשה לאשר תובענה כייצוגית שהגיש המערער נגד המשיבות, אולם פסק כי לא יהיה חיוב בהוצאות, נוכח חשיבות הנושא שעל הפרק (בתמצית, הטענה לפיה המשיבות לא גילו למבוטחיהן כי חלק מהכיסויים בביטוחי הבריאות הפרטיים חופפים לביטוחי השב"ן של קופות החולים). המערער הגיש ערעור על דחיית הבקשה לאישור. ארבע המשיבות (המשיבות 4-3 מיוצגות יחדיו) הגישו שלושה ערעורים שכנגד בסוגיית אי חיובו של המערער בהוצאות חרף דחיית הבקשה לאישור.

הבקשה למחיקת הערעורים שכנגד

2.

המערער טוען כי יש למחוק על הסף את הערעורים שכנגד, משלושה טעמים: ראשית , משום שהערעורים שכנגד הוגשו באיחור. לפי הנטען, הודעת הערעור הומצאה למשיבות ביום 22.11.2020, הן ידעו על הגשתו עוד ביום 21.11.2020, ואילו הערעורים שכנגד הוגשו ביום 24.12.2020, בחלוף יותר מ-30 ימים מהמצאת הערעור. שנית , הערעורים שכנגד, המופנים כנגד סוגיית ההוצאות, נעדרי זיקה לערעור העיקרי. שלישית , הערעורים שכנגד עוסקים בסוגיה שערכאת הערעור אינה מתערבת בה.

3.

המשיבות (המערערות שכנגד) טוענות כי דין הבקשה להידחות: אשר למועד הגשת הערעורים שכנגד, נטען כי התקופה להגשתם מתחילה עם קבלת הודעה על הפקדת עירבון, הודעה שהתקבלה ביום 26.11.2020, ומכאן שהערעורים שכנגד (שהוגשו ביום 24.12.2020) הוגשו במועד. אשר לזיקה בין הערעור העיקרי לערעורים שכנגד, טוענות המשיבות כי הפרשנות שניתנה לדרישה זו היא מקלה ודי ב"זיקה כלשהי", המתקיימת במקרה דנן. לבסוף, נטען כי אי התערבות ערכאת הערעור בסוגיית ההוצאות אינה טענת סף.

4.

בהתאם לתקנות 434 ו-420 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) , המועד להגשת ערעור שכנגד נמנה מעת שהומצאה למשיב הודעה על הפקדת עירבון או החלטה בדבר פטור מהפקדתו (ע"א 5681/19 דאוד ח. אחזקות והשקעות בע"מ נ' דניה סיבוס בע"מ (24.9.2020), והאסמכתאות שם (להלן: עניין דאוד ) ; ע"א 3734/20 גינסברג נ' רשות מקרקעי ישראל

(10.12.2020)). תכליתו של הסדר זה היא להביא לכך שמרוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד יתחיל רק כאשר קיימת ודאות כי המערער נקט את כל הפעולות הדיוניות ההכרחיות לצורך בירור הערעור לגופו (ע"א 4025/19 המוסד לביטוח לאומי נ' המועצה האזורית מגילות ים המלח (12.1.2020) והאסמכתאות שם). בענייננו, ממערכת "ניהול תיקים" עולה כי המערער הפקיד את העירבון ביום 26.11.2020, המועד שבו לטענת המשיבות הן קיבלו הודעה על הפקדתו. מכאן, שהערעורים שכנגד, שהוגשו ביום 24.12.2020, הוגשו בטרם חלף המועד להגשתם, ודין טענה זו להידחות.

5.

אשר לטענה בדבר היעדר זיקה בין הערעור העיקרי לערעורים שכנגד – הכלל הוא כי ערעור שכנגד צריך לתחום עצמו להשגות שיש להן זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי. עם זאת, דרישת הזיקה העניינית פורשה בפסיקה בהרחבה, ונקבע כי די בקיומה של זיקה מצומצמת בהיקפה (ע"א 7560/19 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' אלאלוף ושות' ספנות בע"מ (29.9.2020)). אשר לשאלה האם מקום שבו הערעור מופנה כנגד דחיית התביעה ואילו הערעור שכנגד מופנה כנגד אי פסיקת הוצאות או גובהן, מקים הדבר את דרישת הזיקה העניינית, הובעו דעות שונות בפסיקתם של רשמי בית משפט זה. נוכח חילוקי דעות אלה, הנטייה הייתה שלא לסלק על הסף ערעור שכנגד רק על יסוד טענה זו (ראו: עע"מ 1477/16 פלסר נ' עיריית הרצליה

(16.3.2017), והאסמכתאות שם). בנוסף, בע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ

(29.6.2014) (להלן: עניין סולכור ) נפסק כי "הוצאות משפט הן לעולם סעד טפל ההולך אחר העיקר, וכאשר בערעור הראשי משיג המערער על עצם חיובו, ברי כי שינוי בפסק הדין יגרור אחריו שינוי בפסיקת ההוצאות, עד שהמשיב רשאי לערער בגדר ערעור שכנגד גם בסוגיה זו, בוודאי מקום שפרט לכך יש בפיו טענות נוספות שהוא רשאי להעלות בגדרו של ערעור שכנגד". כאמור, בענייננו המקרה הוא המקרה ההפוך מזה שנדון בעניין סולכור , שכן בענייננו נדחתה התובענה (הבקשה לאישור תובענה כייצוגית) והמבקש לא חויב בהוצאות. עם זאת, גם במקרה דומה, של ערעור על דחיית תביעה וערעור שכנגד על אי פסיקת הוצאות, נדחתה בקשה למחיקה על הסף של הערעור שכנגד (ראו עניין דאוד לעיל).

נוכח האמור לעיל – הדרישה המקלה לדרישה "רופפת" בין הערעור העיקרי לערעור שכנגד; פסק הדין בעניין סולכור ; והגישות השונות בסוגיה של ערעור שכנגד המופנה כנגד אי פסיקת הוצאות, לא ראיתי למחוק על הסף את הערעורים שכנגד על יסוד טענה זו.

6.

לבסוף, צודקות המשיבות כי הטענה לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בערעורים בעניין פסיקת הוצאות אינה טענה המצדיקה סילוק על הסף של הערעור.

7.

בשולי הדברים יצוין, כי המערער ביקש להשיב לתשובות המשיבות, אולם לא ראיתי לאפשר הגשת תשובה, משלושה טעמים: ראשית , משום שאין זכות מוקנית כזאת כאשר מדובר בבקשות ביניים במסגרת ערעור (תקנה 465 לתקנות). שנית , המערער מעוניין להשיב לטענות עובדתיות שהעלו המערערות שכנגד, אולם הטענה העובדתית היחידה הרלוונטית לצורך הכרעה נוגעת למועד קבלת ההודעה על הפקדת עירבון, וממילא מועד הפקדת העירבון עולה מתיק בית המשפט עצמו. שלישית , המערער טוען כי עליו להשיב לטענות הנוגעות לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר המשיבות העלו טענות לגביהן, אולם כפי שעולה מן האמור לעיל, בהחלטתי לא הסתמכתי על תקנות אלה. בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום לסטות מסדרי הדין ולהתיר הגשת תשובה לתגובה.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה למחיקת הערעורים שכנגד על הסף – נדחית.

בקשה להרחבת היקף הסיכומים

8.

ככלל, על פי סדרי הדין הנוהגים בבית משפט זה, "כל משיב לערעור המיוצג בנפרד רשאי להגיש סיכומים מטעמו, ולצורך בחינת השוויון הדיוני אין סוכמים את עמודי סיכומי המשיבים כאילו עניין לנו במסמך טענות אחד מטעם בעל דין אחד" (ע"א 3098/1 גזונדהייט נ' אייזנברג (27.6.2017)). בצד האמור, נוכח הגשת הערעורים שכנגד, יש צורך בצו סיכומים מתוקן. לפיכך, לעת עתה, לא יוגשו סיכומי הצדדים.

9.

סיכומו של דבר, הבקשה למחיקת הערעורים שכנגד על הסף נדחית. המערער יישא בהוצאות המשיבות בסך כולל של 1,500 ש"ח.

לאחר המצאתה של החלטה זו לצדדים, התיק יועבר לצורך הוצאת צו סיכומים מתוקן.