ע"א 7560/19 הצלחת התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ. אלאלוף ושות

1.

לפניי בקשה מטעם המערערת, היא המשיבה שכנגד (להלן: המערערת ), למחיקת הערעור שכנגד על הסף.

2.

המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבות, חברות המשמשות כסוכנות אוניות והמייצגות בארץ חברות ספנות בינלאומיות (ת"צ 49512-01-16). במסגרת בקשת האישור נטען כי המשיבות גבו מלקוחותיהן עמלות ביתר ובחריגה מהתעריפים המחייבים שנקבעו בתקנות הנמלים (תעריף לשירותי סוכן אניה), התשנ"ב-1992, על תיקוניהן. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע'

גרוסקופף ) דחה בפסק דינו מיום 22.9.2019 את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: פסק הדין ). בית המשפט המחוזי קבע אמנם כי המערערת "[...] הוכיחה, ברמה לכאורית הנדרשת, כי המשיבות הפרו את הוראות התעריפון וגבו מלקוחותיהן תשלומים העולים על המותר על פי דין..." (שם, בפיסקה 7), וכי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה כי תוכרענה לטובת הקבוצה. אולם, חרף האמור, זהו "אחד מאותם מצבים נדירים" בהם לא קיימת הצדקה לאשר את ניהול התובענה כייצוגית (שם, בפיסקה 25). על רקע זה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת האישור, אך בד בבד הורה על פסיקת גמול ושכר טרחה למערערת ובאי-כוחה בסך כולל של 170,000 ש"ח.

3.

המערערת הגישה את הערעור שבכותרת נגד דחיית בקשת האישור. המשיבות 5-1, 7, 11-9, 14-13, הן המערערות שכנגד (להלן: המערערות שכנגד ), הגישו מצידן ערעור שכנגד, המופנה נגד ההחלטה לחייבן בתשלום גמול ושכר טרחה למערערת ולבאי-כוחה, חרף דחייתה של בקשת האישור.

4.

המערערת הגישה בקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף משני נימוקים מרכזיים, היא הבקשה שלפניי. ראשית, המערערת טוענת כי הערעור שכנגד מעלה טענות נגד הנימוקים בפסק הדין בנוגע לעילות התביעה ולתנאים לאישור התובענה כייצוגית. אולם, לטענת המערערת, בהתחשב בכך שהמערערות שכנגד אינן חולקות על תוצאתו האופרטיבית של פסק הדין, קרי דחיית בקשת אישור התובענה כייצוגית, אין הן רשאיות להגיש ערעור על הנמקתו. שנית, נטען כי המערערות שכנגד אינן רשאיות להעלות השגות בעניין חיובן בתשלום גמול ושכר טרחה במסגרת הגשת ערעור שכנגד, זאת נוכח היעדרה של זיקה עניינית בין עניין זה לבין הערעור העיקרי, המופנה כאמור כנגד דחיית בקשת האישור.

5.

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

בפתח הדברים אציין כי אין מקום למחיקת הערעור שכנגד מן הטעם שהוא כולל השגות נגד הנמקת פסק הדין. אכן, תנאי בסיסי להגשת ערעור הוא שבעל הדין "נפגע" מפסק הדין ומבקש את שינויו האופרטיבי (ראו: ע"א 761/85 ליפשיץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פ"ד מו(1) 342, 347 (1991) ). הלכה זו הוחלה גם ביחס להגשת ערעור שכנגד מכוח הוראת תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ונקבע כי אין מקום להגיש ערעור שכנגד אשר אינו מכוון להביא לשינוי תוצאת פסק הדין (ראו: רע"א 1560/06 לוי נ' שקלים (17.4.2007); ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי ואח' נ' ארנון , פיסקה 15 (20.6.2010)).

בענייננו, הערעור שכנגד משיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי לחייב את המערערות שכנגד בתשלום גמול ושכר טרחה למערערת ובאי-כוחה, חרף דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. חיוב זה נובע מהמסקנות ומההנמקות המפורטות בפסק הדין, בין השאר באשר להתנהלות המערערות שכנגד ולקביעה כי על פני הדברים הן גבו מלקוחותיהם תשלומים שלא על פי דין. קבלת טענותיהן של המערערות שכנגד בכל הנוגע לקביעות בפסק הדין ולהנמקתו עשויה הלכה למעשה להשליך על חיובן בתשלום גמול ושכר טרחה או על שיעורו (ראו והשוו: עע"מ 1477/16 פלסר נ' עיריית הרצליה , פיסקה 4 (16.3.2017) (להלן: עניין פלסר )). אם כן, עסקינן בטענות שמטרתן להביא לשינויו האופרטיבי של פסק הדין ועל כן לא מצאתי מקום לדחות את הערעור שכנגד על הסף מטעם זה. לא למותר להוסיף ולהזכיר את הגישה המצמצמת בה נוקט בית המשפט בכל הנוגע להתערבות בניסוחם של כתבי טענות, ובעניין זה אפנה לדברים שנאמרו בהחלטתו של כבוד הרשם ג' לובינסקי-זיו בע"א 815/18 Facebook Ireland Limited נ' לן (5.8.2018):

"[...] אין מקום להתחיל ולבחון כל טענה וטענה בכתב הערעור שכנגד על מנת לקבוע האם היא נועדה להביא לשינוי התוצאה האופרטיבית אם לאו. הדבר לא יהיה יעיל; אינו עולה בקנה אחד עם הגישה המצמצמת בכל הנוגע להתערבות בניסוחם של כתבי טענות [...]" (שם, בפיסקה 3).

6 .

ומה לגבי טענת המערערת בדבר היעדר קיומה של זיקה עניינית בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד?

כידוע, הכלל הוא כי ערעור שכנגד צריך לתחום עצמו להשגות שיש להן זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי. יחד עם זאת, דרישת הזיקה העניינית פורשה בפסיקה בהרחבה, ונקבע כי די בקיומה של זיקה מצומצמת בהיקפה, כך "שיכול והערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור

ושזור וקשור לאותו עניין" (בש"א 4691/91

מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 700 (1991); ראו עוד: בש"א 7182/18 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (18.10.2018); בש"א 902/20 מועצה אזורית מגילות ים המלח נ' המוסד לביטוח לאומי , פיסקה 15 (18.2.2020)).

יישום אמות מידה אלה על נסיבות ענייננו מוביל למסקנה כי דרישת הזיקה העניינית בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד מתקיימת. הן הערעור העיקרי, המופנה כנגד דחיית הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, והן הערעור שכנגד, העוסק בפסיקת גמול ושכר טרחה לטובת המערערת, עוסקים במסכת עובדתית אחת, המעלה שאלות משפטיות בנוגע להתנהלות המשיבות ולהתקיימות התנאים לאישור תובענה כייצוגית, כאשר כל אחד מבעלי הדין משיג על הנושא שבו עמדתו לא התקבלה (ראו והשוו: ע"א 2266/14 ילין נ' אם תרצו ציונות או לחדול (29.9.2014); ע"א 1124/18 לובצקי נ' מכללת א.ר פסגות בע"מ , פיסקה 5 (13.8.2018)). לא למותר לציין כי העובדה שכל צד מפנה את ערעורו כנגד מקטע שונה של פסק הדין אינה שוללת בהכרח את קיומה של הזיקה הנדרשת (ראו, למשל: ע"א 817/15 מויאל הנדסה בע"מ נ' רואש (19.7.2015); ע"א 7038/16 מרקדו נ' מרקדו (23.4.2017)).

7.

די באמור לעיל על מנת לקבוע כי מתקיימת זיקה עניינית בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד. אולם, בהתחשב בכך שהצדדים הרחיבו בטענותיהם באשר לאפשרות להגשת ערעור שכנגד בשאלת הוצאות משפט (במצב דברים בו פסק הדין בערכאה קמא ניתן לטובת המערער שכנגד), אוסיף התייחסות קצרה לעניין זה.

בענייננו, בית המשפט המחוזי פסק כאמור גמול ושכר טרחה לטובת המערערת ובאי-כוחה חרף דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, זאת מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 22(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 . ההשוואה בין סעד מיוחד זה והשיקולים העומדים בבסיסו (ראו: רע"א 2453/13 עמר נ' עיריית חדרה , פיסקה 50 (14.4.2015); רע"א 3456/13 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר , פיסקה פא (29.8.2017)) לבין פסיקת הוצאות בהליך אזרחי, אינה חפה מספקות. מכל מקום, כבר נקבע

בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ (29.6.2014) (להלן: עניין סולכור ) כי "הוצאות משפט הן לעולם סעד טפל ההולך אחר העיקר, וכאשר בערעור הראשי משיג המערער על עצם חיובו, ברי כי שינוי בפסק הדין יגרור אחריו שינוי בפסיקת ההוצאות, עד שהמשיב רשאי לערער בגדר ערעור שכנגד גם בסוגיה זו..." (שם, בפיסקה 29; ראו גם: ע"א 5681/19 דאוד ח.אחזקות והשקעות בע"מ נ' דניה סיבוס בע"מ , פיסקה 2 (24.9.2020), וההפניות שם). ודוק, גם בטרם מתן פסק הדין בעניין סולכור , נהגו רשמי בית משפט זה להימנע ממחיקה על הסף של ערעור שכנגד העוסק בסוגית ההוצאות מטעם זה בלבד, נוכח אי הבהירות שהייתה בפסיקה בסוגיה זו (ראו, למשל : עניין פלסר , פיסקה 5 ; ע"א 3354/18 פלוני נ' פלוני (16.8.2018) ).

אף בענייננו, ככל שתתקבלנה טענות המערערת ויוחלט לקבל את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, עשוי הדבר להביא לשינוי באופן פסיקת הגמול ושכר הטרחה, לרבות בשיעורם או במועד בו ישולמו. בהתחשב בפרשנות המרחיבה לדרישת הזיקה העניינית, אין מקום לקבל את טענות המערערת גם בעניין זה.

8.

אשר על כן, הבקשה למחיקת הערעור שכנגד נדחית. בנסיבות העניין, המערערת תישא בהוצאות המערערות שכנגד בסך של 1,000 ש"ח.

החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים.