ע"א 3734/20 אהרון גינסברג ז"ל נ. רשות מקרקעי ישראל

רקע עובדתי

1.

הערעור והערעור שכנגד מופנים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט ע' ניר נאוי ) מיום 19.3.2020 בת"א 43881-08-18 (להלן: פסק הדין ).

2.

המערערים – אהרן ושרה גינסברג – הם בעלי זכויות חכירה במקרקעין ברשפון, בשטח של 2,457 מ"ר, לפי חוזה חכירה משנת 1991. באותה שנה הסכימה המשיבה – רשות מקרקעי ישראל – לתוספת בנייה בביתם, בשטח של 40 מ"ר, ובשנת 1993 הסכימה לתוספת בנייה נוספת, בשטח של 66 מ"ר, ובסך הכל 106 מ"ר.

3.

החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1521 (להלן: החלטה 1521 ), אשר עומדת ביסוד פסק הדין, פורסמה ביום 18.9.2017, ומאפשרת היוון משקי עזר ומיצוי זכויות במקרקעין. באפריל 2018 הגישו המערערים בקשה להיוון המקרקעין ומספר חודשים לאחר מכן הומצאו להם מסמכים לביצוע עסקת ההיוון, לרבות שומה ומפרט כספי. שומה זו עומדת בלב המחלוקת. כפי שתואר בפסק הדין, המערערים תבעו שני סעדים הצהרתיים אשר לשיטתם הם זכאים להם מכוח החלטה 1521: האחד, להצהיר כי שטח של 1.5 דונם (מעבר לחצי דונם המגורים, להלן: השטח הנותר ) יוערך כשטח חקלאי – סעד שנדחה בפסק הדין; השני, להצהיר כי רכשו בעבר זכויות מהוונות בשטח של 106 מ"ר ולפיכך הם זכאים לזיכוי בגין שטח זה במלואו – סעד שהתקבל בפסק הדין. לאחר מתן פסק הדין נפטר המערער 1.

4.

המערערים הגישו הודעת ערעור על פסק הדין ביום 9.6.2020, המכוון כנגד דחיית טענתם כי יש להעריך את השטח הנותר כשטח חקלאי. המשיבה הגישה ביום 24.9.2020 ערעור שכנגד, המכוון כנגד הקביעה לפיה המערערים זכאים לזיכוי בגין מלוא השטח של 106 מ"ר. בפתח הערעור שכנגד נטען כי הודעת הערעור הומצאה למשיבה ביום 3.8.2020.

טענות הצדדים

5.

בבקשה שלפניי מבקשים המערערים למחוק על הסף את הערעור שכנגד שכן לשיטתם אין כל קשר בין הסוגיה נשוא הערעור לבין הסוגיה נשוא הערעור שכנגד. מדובר, לדבריהם, בשתי סוגיות שונות, העוסקות בחטיבות שטח שונות ובטענות שונות, אשר הן הצדדים והן פסק הדין הפרידו ביניהן. על כן, לשיטת המערערים, לא ניתן להגיש ערעור שכנגד בעניין סוגיה הנעדרת זיקה לסוגיה נשוא הערעור, והמשיבה איחרה את המועד להגשת ערעור נפרד על פסק הדין. המערערים מוסיפים וטוענים כי המשיבה ידעה על הערעור בסמוך להגשתו והתנהלותה נגועה בשיהוי העולה כדי התנהלות פסולה.

6.

בפתח תגובתה טוענת המשיבה כי היא למדה על הגשת הערעור רק אגב צו סיכומי הטענות מיום 3.8.2020 שכן הוא לא הומצא לה עד אז. המשיבה טוענת כי הערעור שכנגד הוגש במועד (בתוך 30 הימים מיום המצאת ההודעה על הפקדת עירבון בערעור העיקרי). אשר לזיקה הנדרשת לערעור העיקרי, הפסיקה פירשה דרישה זו באופן ליברלי ומרחיב. בנסיבות דנן, טוענת המשיבה, הערעור העיקרי והערעור שכנגד עוסקים במסכת עובדתית אחת, שעניינה עסקת היוון אחת, המעלה שאלות משפטיות בנוגע לפרשנות ויישום החלטה 1521, כאשר כל אחד מבעלי הדין משיג על הנושא שבו עמדתו לא התקבלה. העובדה שכל צד מפנה את ערעורו כנגד מקטע שונה של פסק הדין אינה שוללת את קיומה של הזיקה הנדרשת.

הטענה לפיה הערעור שכנגד נעדר את הזיקה הנדרשת לערעור

7.

אין חולק, כי ערעור שכנגד חייב שתהיה לו "זיקה וקשר" לעניין שנזכר בהודעת הערעור הראשי. זאת משום, שבעצם האפשרות להגיש ערעור שכנגד "מוענקת פריווילגיה" למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא עשה כן, לחרוג מפרקי הזמן הקצובים לכך. לפיכך, נקבע כי "בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו – שומה עליו שיהא באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי" (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256 (1990)). עם זאת, דרישה זו ל"זיקה וקשר" בין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי פורשה כך ש"בבואו לבחון האם הערעור שכנגד שזור וקשור לערעור העיקרי, על בית המשפט לבדוק האם קיימת זיקה עניינית כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור לבין הערעור שכנגד" (בש"א 7182/18 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

(18.10.2018)). עוד נפסק, כי ספק בנוגע לזיקה האמור יפעל לטובת "אותו בעל דין, שביקש לשים קץ לסכסוך על ידי אי-הגשת הערעור" (בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695 (1991)).

8.

יישום אמות מידה אלה על המקרה דנן מובילה למסקנה כי מתקיימת זיקה עניינית בין הערעור לבין הערעור שכנגד. מדובר בשטח מקרקעין אחד (שלוש חלקות סמוכות שבבעלות המערערים) אשר המחלוקת לגביו נובעת משומה שהוצאה לו לצורך עסקת היוון לפי החלטה 1521. לטעמי, קשה לומר בנסיבות אלה כי הערעור שכנגד נעדר כל זיקה עניינית לערעור הראשי. כפי שנפסק, העובדה שכל צד מפנה את ערעורו כנגד מקטע שונה של פסק הדין אינה שוללת בהכרח את קיומה של הזיקה הנדרשת (ע"א 7560/19 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' אלאלוף ושות' ספנות בע"מ

(29.9.2020)). אשר על כן, ראיתי לדחות את הטענה לפיה יש לדחות את הערעור שכנגד בהיעדר קשר בינו לבין הערעור הראשי.

הטענה לפיה הערעור שכנגד הוגש באיחור

9.

בהתאם לתקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המועד להגשת ערעור שכנגד נמנה מעת שהומצאה למשיב הודעה על הפקדת עירבון או החלטה בדבר פטור מהפקדתו (ע"א 5681/19 דאוד ח.אחזקות והשקעות בע"מ נ' דניה סיבוס בע"מ (24.9.2020), והאסמכתאות שם). תכליתו של הסדר זה היא להביא לכך שמרוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד יתחיל רק כאשר קיימת ודאות כי המערער נקט את כל הפעולות הדיוניות ההכרחיות לצורך בירור הערעור לגופו (ע"א 4025/19 המוסד לביטוח לאומי נ' המועצה האזורית מגילות ים המלח (12.1.2020) והאסמכתאות שם).

10.

בענייננו, המשיבה טוענת כי קיבלה את ההודעה בדבר הפקדת העירבון ביום 5.8.2020 (וכך גם עולה ממערכת "ניהול תיקים" של בית המשפט). מכאן, כי "מרוץ" שלושים הימים להגשת הערעור שכנגד החל במועד זה, והערעור שכנגד לא הוגש באיחור (בשים לב לימי הפגרה). לפיכך, גם טענה זו של המערערים נדחית.

11.

הבקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף נדחית, אפוא. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בגין הבקשה בסך של 850 ש"ח.

לסיום יצוין, כי עקב הגשת הערעור שכנגד יש צורך בתיקון ועדכון צו סיכומי הטענות. על כן, מוארך המועד להגשת סיכומי המשיבה והמערערת שכנגד, עד להחלטה בעניין.