ע"א 8504/20 דניאל קרן נ. ענת לקנר

1.

המשיבים 2-1 (הם המערערים שכנגד, להלן: המשיבים ) שכרו את שירותיו של המערער לביצוע עבודות איטום ושיפוץ בביתם. לפי המתואר בפסק דינו של בית המשפט קמא (להלן: פסק הדין ), היה זה מעין "שיפוץ מתגלגל", כאשר תחילה נשכר המערער לביצוע עבודת איטום בגג ובהמשך הורחב היקף העבודות לתיקון מקיף, הכולל התקנת מערכת אטימה לגג ולקירות הבית. לפי העולה מפסק הדין, העבודות בוצעו בצורה לקויה ונגרמו למשיבים נזקים כבדים, שבגינם הגישו את התביעה נגד המערער ונגד המשיבה 3, אשתו. בכתב התביעה נטען עוד, כי בכדי לשכנעם לבצע את התיקונים הנרחבים, טען המערער בפני המשיבים כי אוליגרך מחו"ל מתעניין ברכישת הבית באם יבוצעו התיקונים, ואף הציג להם אדם שבסופו של יום התברר כי הוא דודהּ של המשיבה 3. תביעת המשיבים הועמדה על סך של כ-5 מיליון ש"ח בגין ראשי הנזק הבאים: ליקויי בנייה וליקויים קונסטרוקטיביים; סכומים ששולמו במרמה, הונאה והטעיה; מזגנים חדשים ועוגמת נפש.

2.

בפסק הדין נדחתה הטענה שלפיה המשיבים שוכנעו בדרכי מרמה להזמין את העבודות ונקבע כי אלה הוזמנו מרצונם החופשי. כמו כן, נדחו טענות המשיבים בדבר מצגי שווא של המערער בעניין מומחיותו. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו של המומחה מטעם בית המשפט שלפיה עבודות החיפוי בוצעו ברשלנות וכי יש להשיב את המצב לקדמותו. עקב כך, חויב המערער להשיב למשיבים את כל התמורה ששולמה לו בגין העבודות, כמו גם את עלות השבת המצב לקדמותו. מחלוקת נוספת בין הצדדים נגעה לעבודות הבטון שבוצעו. בסוגיה זו קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המשיבים שלפיה המערער הוא שביצע את כלל עבודות הבטון וכי הוא קיבל כספים בגינן. נדחתה טענת המערער שלפיה הוא השיב למשיבים כספים אלה. עוד קיבל בית המשפט את הטענה של המשיבים כי יש להסיר את קוביית הבטון שנוצקה על הגג וכי על המערער לשאת בהוצאה זו. בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי המערער לא גרם נזק למעבים של המזגנים אולם כן גרם נזק לצנרת המזגנים וכי עליו לשאת בעלות החלפת הצנרת. סך כל עלות עבודות השבת המצב לקדמותו על פי קביעתו של בית המשפט המחוזי עומדת על 323,000 ש"ח בתוספת מע"מ. עוד נקבע, כי המשיבים זכאים לכך שהכספים ששילמו למערער יוחזרו להם במלואם. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה מהו הסכום ששולם למערער; בעוד שהמשיבים טענו כי מדובר בסך של 4,072,243 ש"ח, המערער טען כי מדובר בסך של 1,346,160 ש"ח. בית המשפט מצא כי המשיבים הוכיחו ששילמו למערער סך של 2,188,560 ש"ח.

בית המשפט המחוזי פסק שאין צורך להרחיב את הדיון בטענה שלפיה המערער הציג בפני המשיבים מצגים כוזבים בדבר קיומם של קונים פוטנציאליים ובדבר הצורך לבצע את העבודות כדי לקדם את מכירת הבית, ומכל מקום לא מצא קשר בין הזמנת העבודות לבין הצגת הקונה הפוטנציאלי. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה כי המשיבה 3 נטלה חלק פעיל בעבודות שביצע המערער בבית המשיבים. אמנם, בית המשפט המחוזי מצא כי המשיבה 3 הייתה שותפה למעשה תרמית המתייחס להזמנת עבודה ספציפית, אולם קבע כי תרמית זו לא גרמה למשיבים נזק נוסף, ולכן דחה את התביעה נגד המשיבה 3. לבסוף, חייב את המערער לשלם למשיבים פיצוי בסך של 50,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

3.

ביום 7.12.2020 הגיש המערער ערעור כנגד פסק הדין. הערעור מופנה, בראש ובראשונה, כנגד אימוצה של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר לטענת המערער היא שטחית, בעלת סתירות, ואינה מגלה בקיאות. שנית, מופנה הערעור כנגד הסכום שבית המשפט קמא קבע כי המערער קיבל מהמשיבים. עוד נטען, באופן ספציפי, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי המערער לא השיב למשיבים את הכספים עבור עבודות הבטון. המערער פרש עוד בערעורו את קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין טענות המרמה שהועלו כלפי המערער, ונדחו. לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא כשהתעלם מטענת המערער בעניין ראיות, קלטות ותמלולים ששונו במכוון על ידי המשיבים. לבסוף, טוען המערער בערעורו כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי יש להשיב למשיבים את מלוא הסכום ששילמו למערער, בנוסף לפיצוי שנפסק, מבלי להפחית ממנו בגין חובת הקטנת הנזק והוצאות המערער.

4.

ביום 13.1.2021 הגישו המשיבים ערעור שכנגד מטעמם. הערעור שכנגד הופנה הן נגד המערער והן נגד המשיבה 3. אולם כבר עתה אציין, כי בעקבות הבקשה שבכותרת, הסכימו המשיבים למחוק את הערעור שכנגד ככל שהוא מופנה נגד המשיבה 3, ולכן לא יפורטו הטענות בעניין זה. במסגרת הערעור שכנגד, עתרו המשיבים כי ייפסקו לטובתם מלוא הסכומים שתבעו. כך, טוענים המשיבים, כי שגה בית המשפט כשדחה את טענתם לפיה המערער הציג בפניהם מצגי שווא על מנת לשכנע אותם לשכור את שירותיו ולהרחיב את היקף העבודות. עוד נטען, כי שגה בית המשפט כשקבע את עלות השבת המצב לקדמותו על יסוד חוות הדעת מטעם המשיבים ולא על יסוד חוות הדעת של המומחה מטעמו. המשיבים טוענים עוד, כי היה על בית המשפט להשית על המערער את מלוא סכומי הפיצוי שנתבעו בגין עבודות הבטון ולא להסתפק בעלות הסרת קוביית הבטון. כן שגה, לשיטתם, כשקבע כי המערער אינו אחראי לנזק שנגרם למעבים של המזגנים. טענה נוספת היא כי בית המשפט קמא שגה כשלא פסק לטובת המשיבים את מלוא הסכומים ששילמו למערער, אלא סך של 2,188,560 ש"ח בלבד. כמו כן, שגה לטענתם בית המשפט קמא כשדחה את טענתם בכל הנוגע לקונים הפוטנציאליים שהציג לפניהם המערער. זאת ועוד, לשיטת המשיבים, שגה בית המשפט כשקבע את סכום הפיצוי בגין עוגמת נפש על 50,000 ש"ח בלבד. לבסוף, למשיבים טענות בגין סכומי האגרה וההוצאות שנפסקו לטובתם.

5.

בבקשה שלפניי, טוען המערער כי על הערעור שכנגד חלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות 1984 ), ומשכך לא ניתן היה להגיש את הערעור שכנגד נגד המשיבה 3 וכן הערעור שכנגד חייב להיות בעל זיקה לערעור העיקרי. לפיכך, מבקש המערער להורות על מחיקת כל הטענות הנוגעות למצגי השווא המיוחסים לו, כל הטענות בעניין אי חיובו בנזק שנגרם למעבים, כל הטענות הנוגעות לקונים הפוטנציאליים, וכן כל הסעיפים העוסקים באי פסיקת הוצאות והיקפן.

6.

המשיבים, כאמור, הסכימו בתשובתם למחוק את הערעור שכנגד ככל שהוא מופנה כנגד המשיבה 3. אשר לטענות המופנות כנגד המערער, מדגישים המערערים כי הפסיקה פירשה את הזיקה הנדרשת בין הערעור העיקרי ובין הערעור שכנגד באופן מרחיב, כזיקה עניינית כלשהי. בענייננו, טוענים המשיבים, קיימת זיקה עניינית מובהקת בין שני הערעורים.

7.

המערער יצא מנקודת מוצא שלפיה על הערעור כמו גם על הערעור שכנגד חלות תקנות 1984, על אף שערעור המשיבים הוגש לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות 2018 ). מסכימה אני עם נקודת מוצא זו, שכן כידוע, הערעור שכנגד "סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי" (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256 (1990) (להלן: עניין יעד אלקטריק )). אין מקום לכך שעל הערעור הראשי יחולו תקנות 1984 בעוד של הערעור שכנגד יחולו תקנות 2018. למסקנה זהה הגיע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' דראל ) ברע"א (מחוזי י-ם) 21223-12-20 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' הממונה על חוק הפיקדון למכלי משקה, המשרד להגנת הסביבה (18.2.2021).

8.

אשר לשאלת הזיקה, אין חולק, כי ערעור שכנגד חייב שתהיה לו זיקה לעניין שנזכר בהודעת הערעור הראשי. זאת משום, שבעצם האפשרות להגיש ערעור שכנגד מוענקת פריבילגיה למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא עשה כן, לחרוג מפרקי הזמן הקצובים לכך (עניין יעד אלקטריק ). עם זאת, דרישה זו פורשה כך ש"בבואו לבחון האם הערעור שכנגד שזור וקשור לערעור העיקרי, על בית המשפט לבדוק האם קיימת זיקה עניינית כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור לבין הערעור שכנגד" (בש"א 7182/18 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

(18.10.2018); ע"א 3734/20 אהרון גינסברג ז"ל נ' רשות מקרקעי ישראל (10.12.2020)). עוד נפסק, כי ספק בנוגע לזיקה האמורה יפעל לטובת "אותו בעל דין, שביקש לשים קץ לסכסוך על ידי אי-הגשת הערעור" (בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695 (1991)).

9.

כאשר מיישמים אמות מידה אלה על נסיבות ענייננו, המסקנה היא כי אכן קיימת זיקה עניינית בין הערעור הראשי ובין הערעור שכנגד. לא בכדי פורטו לעיל בהרחבה יחסית קביעותיו של בית המשפט המחוזי כמו גם הטענות שהועלו בערעור ובערעור שכנגד. מדובר במסכת עובדתית אחת, הנוגעת לעבודות השיפוץ שביצע המערער בביתם של המשיבים, ובראשי נזק שונים שנתבעו בגינן – חלקם נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, וחלקם התקבלו, ולו באופן חלקי. המערער אמנם הכתיר את ערעורו כעוסק בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אולם חוות דעת זו נוגעת לכמה וכמה ראשי נזק, לרבות כאלה שהועלו לגביהם טענות במסגרת הערעור שכנגד. כמו כן, עוסק הערעור הראשי בהשבת הסכומים ששילמו המשיבים למערער, בעוד שהמשיבים תוקפים, במסגרת הערעור שכנגד, את הסכום שפסק בית המשפט קמא בראש נזק זה. אשר לטענות בדבר מצגי השווא והרוכשים הפוטנציאליים, המערער עצמו העלה נושאים אלה בערעור מטעמו. לבסוף, בכל הנוגע לטענות בעניין האגרה וההוצאות, בע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ (29.6.2014) נפסק כי "הוצאות משפט הן לעולם סעד טפל ההולך אחר העיקר, וכאשר בערעור הראשי משיג המערער על עצם חיובו, ברי כי שינוי בפסק הדין יגרור אחריו שינוי בפסיקת ההוצאות, עד שהמשיב רשאי לערער בגדר ערעור שכנגד גם בסוגיה זו, בוודאי מקום שפרט לכך יש בפיו טענות נוספות שהוא רשאי להעלות בגדרו של ערעור שכנגד".

10.

מכל האמור לעיל עולה, כי בכל הנוגע לטענה בדבר היעדר זיקה עניינית, דינה של הבקשה להידחות. מכיוון שעקב הבקשה הסכימו המשיבים למחוק את הערעור שכנגד ככל שהוא מופנה כנגד המשיבה 3, לא ראיתי לפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים.

המשיבים יגישו הודעת ערעור שכנגד מתוקנת, ללא הטענות כנגד המשיבה 3, אשר תסווג כמשיבה, בתוך 14 ימים מהמצאתה של החלטה זו.