פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
832/18 -
ד'
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערערות:
1. מלון שלום אילת בע"מ
2.
משאשא
מרכז שלום (אילת) שירותים בע"מ
3. שמש שירותי מרכז שלום בע"מ
4. נס איטליה ישראל (השקעות)
בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1-70. נדבך לנדל"ן והשקעות בע"מ
ו-69 אח'
71. חברה
לבנין
ופיתוח אילת בע"מ
בקשה
למחיקת הערעור
שכנגד על הסף
ותשובה לבקשה
החלטה
1.
לפניי בקשה מטעם המערערות (והמשיבות שכנגד) לסילוק הערעור שכנגד על הסף, וזאת בטענה של היעדר "זיקה עניינית" בינו לבין הערעור העיקרי. המערערים שכנגד (הם המשיבים 70-1 בערעור העיקרי) מתנגדים לבקשה.
2.
בחנתי בקפידה את טענות הצדדים ואין בידי להיעתר לבקשת הסילוק.
3.
כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, הכלל הוא כי על הערעור שכנגד לתחום עצמו להשגות אשר יש להן זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי (למשל, בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק
אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256 (1990)). עם זאת, דרישת הזיקה העניינית פורשה על ידי הפסיקה באופן שדי בזיקה רופפת ומצומצמת בהיקפה בין הסוגיות שבערעור העיקרי לבין אלה הנכללות בערעור שכנגד (למשל, ע"א 2266/14 ילין נ' אם תרצו ציונות או לחדול (29.9.2014); ע"א 4160/13 סלע בנגב חברה לעבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע (14.1.2015); ע"א 5008/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מגן דוד אדום לישראל , פיסקה 6 (14.6.2017)).
4.
בענייננו, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכריע בטענת המערערים שכנגד (התובעים) לפיה חלקים כאלה ואחרים במבנה (ובהם חניון, מספר רחבות ומקלט), כמו גם זכויות הבנייה שאושרו - מהווים רכוש משותף. בית המשפט קיבל את הטענה באופן חלקי וקבע כי חלקים מסוימים מהמבנה אכן מהווים רכוש משותף (בין של בעלי הנכסים במרכז שלום הישן בלבד ובין של בעלי הנכסים במבנה המשולב כולו), ואילו חלקים אחרים מהמבנה אינם מהווים רכוש משותף כאמור.
5.
ודוק: אף שבית המשפט המחוזי הגיע למסקנות שונות ביחס לחלקים שונים של המבנה, הרי שהקביעות כולן מבוססות על מסכת עובדתית אחת ועוסקות באותה סוגיה - היקפו של הרכוש המשותף במבנה. לא ניתן אפוא שלא לראות חוט מקשר מובהק בין הקביעות ביחס לחלקי הרכוש השונים. ממילא קיימת זיקה עניינית בין השגת המערערות (נתבעות בהליך קמא) על קבלת הטענה שלפיה החניון, רחבת הכניסה הראשית והמקלט מהווים רכוש משותף; לבין השגת המערערים שכנגד (תובעים בהליך קמא) על דחיית תביעתם לקבלת סעד הצהרתי כי זכויות הבנייה והקירות החיצוניים של מרכז שלום הישן מהווים רכוש משותף.
אכן, העובדה שכל אחד מהצדדים מפנה את ערעורו כנגד מקטע שונה של פסק הדין מובנת וטבעית, שהרי דרך כלל מערער ומערער שכנגד לא יהיו שבעי רצון מאותן קביעות הכלולות בהכרעה שניתנה בעניינם. על כן, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול קיומה של זיקה עניינית בין שני ההליכים (ראו והשוו למשל, ע"א 7038/16 מרקדו נ' מרקדו
(23.4.2017); ע"א 817/15 מויאל הנדסה בע"מ נ' רואש (19.7.2015)).
6.
המערערות מבקשות לסלק על הסף גם את הרכיב בערעור שכנגד שעניינו השגה על שיעורן הנמוך של הוצאות המשפט שנפסקו לטובת המערערים שכנגד. דין בקשת הסילוק להידחות גם לעניין זה. אכן, בפרשת סולכור דן בית משפט זה בשאלת האפשרות של מערער שכנגד להשיג על סוגית ההוצאות, במקרה בו הערעור העיקרי עוסק בשאלת עצם החיוב ואינו כולל השגה בעניין ההוצאות. בהקשר זה נקבע כך:
"אכן, ניתן לאתר בפסיקת בית משפט זה דעות מגוונות בסוגיה הנדונה. לטעמי, ולו מקום שעיקרו של הערעור שכנגד עומד על מכונו, כבמקרה דנא, אין כל טעם טוב שלא לאפשר למערער שכנגד לערער גם בנושא הוצאות המשפט.
[...]
הוצאות משפט הן לעולם סעד טפל ההולך אחר העיקר, וכאשר בערעור הראשי משיג המערער על עצם חיובו, ברי כי שינוי בפסק הדין יגרור אחריו שינוי בפסיקת ההוצאות, עד שהמשיב רשאי לערער בגדר ערעור שכנגד גם בסוגיה זו, בוודאי מקום שפרט לכך יש בפיו טענות נוספות שהוא רשאי להעלות בגדרו של ערעור שכנגד" ( ע"א 2579/11
בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור
חברה לשיווק וקניות בע"מ , פיסקה 29 (29.6.2014)).
כך או כך, גם טרם מתן פסק הדין בפרשת סולכור נהגו רשמי בית משפט זה להימנע ממחיקה על הסף של ערעור שכנגד העוסק בסוגית ההוצאות, מטעם זה בלבד (ראו, עע"מ
1477/16 פלסר נ' עיריית הרצליה , פיסקה 5 והאסמכתאות הנזכרות שם (16.3.2017). למען הסדר הטוב יצוין כי החלטה זו ניתנה לאחר מתן פסק הדין בפרשת סולכור ).
7.
נוכח כלל האמור, הבקשה לסילוק הערעור שכנגד על הסף נדחית. המערערות תישאנה בשכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ש"ח לטובת המערערים שכנגד בגין בקשה זו.
ניתנה
היום, ז' בסיון
התשע"ח
(21.5.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם