פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
4730/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשים:
1. עלי חוסיין ח'טיב
2. עלאא חוסיין ח'טיב
נ ג ד
המשיבים:
1. פאוזי נימר סואעד
2. פואז נימר סואעד
3. חמיד נימר סואעד
4. חמוד נימר סואעד
5. מוחמד חוסיין קאסם עלי
6. יורשי המנוח עאדל עבדאלסאלם עלי
ז"ל
7. נאדיא עלי
8. ענאן עדאל עלי
9. וג'די עדאל עלי
10. מורסי עדאל עלי
11. ראניה עדאל אמארה
12. מנאר עדאל חוטבא
13. יאסמינה עדאל מריסאת
14. רשא עאדל עלי
15. ג'אזי עבדאלסלאם עלי
16. עבד אלעזיז עבדאלסלאם עלי
17. עיסאם עבדאלסלאם עלי
18. יורשי המנוח נביה עבדאלסלאם עלי
ז"ל
19. עזיה עלי עלי
20. מונד נביה עלי
21. מונד נביה עלי
22. חמזה נביה עלי
23. בשיר נביה עלי
24. אסמה נביה עלי (ח'לאיילה)
25. נור נביה עלי
26. סארה נביה עלי
27. נביל עבדאלסלאם עלי
28. נוהאד עבדאלסלאם עלי
29. חסן מוחמד ח'מייס
30. עלי מוחמד ח'מייס
31. נסרי מוחמד ח'מייס
32. אחמד מוחמד ח'מייס
33. מהא פארוק לבדי
34. פואז חסן חוסין
35. פאיז חסן חוסין
36. אחמד חסן חוסין
37. סאמי חסן חוסין
38. סאלח חסן חוסין
39. עבד אלמג'יד חסן חוסין
40. דיאב לוטוף חוסין
41. סלים לוטוף חוסין
42. עותייבה אבראהים עבד אלמג'יד
43. עוביידה אבראהים עבד אלמג'יד
44. טארק אבראהים עבד אלמג'יד
45. סולימאן לוטוף חוסין
46. עלי לוטוף חוסין
47. סעיד לוטוף חוסין
48. חסן חמיד סאלם
49. עדנאן חמיד סאלם
50. עאדל חמיד סאלם
51. עיסאם חמיד סאלם
52. בסאם חמיד סאלם
53. עורסאן חמיד סאלם
54. סובחי חסן סאלם
55. אסעד ח'מיס
56. לאפי ח'מיס
57. יורשי המנוח מוחמד ח'מיס ז"ל
בקשה לעיכוב ביצוע פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.5.2019 בת"א 46648-04-16, שניתן על
ידי כב' השופט ס' ג'יוסי
בשם המבקשים:
עו"ד טארק חטיב
בשם המשיב 1:
עו"ד ויסאם ג' אסמר
בשם המשיבים 3-2:
עו"ד ח'טיב וג'יה
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' בשופט ס' ג'יוסי ) בת"א 46648-04-16 שניתן ביום 29.5.2019 ובגדרו נדחתה תביעת המבקשים למתן צו הצהרתי לפיו הם זכאים להירשם כבעלים של חלק מהמקרקעין שבמחלוקת.
2.
פסק הדין קמא עסק בשאלת הבעלות במקרקעין המזוהים כחלקה 45 בגוש 19428 מאדמת דיר חנא ששטחה הכולל הוא 7,018 מ"ר (להלן: המקרקעין ). המבקשים הם נכדיו ויורשיו של המנוח עלי חוסין ח'טיב ז"ל (להלן: המנוח ), ובתביעתם ביקשו כי ייקבע שהם זכאים להירשם כבעלים של 5500/7018 חלקים מהמקרקעין, וזאת על בסיס הסכם רכישה משנת 1966 המכונה "חוג'ה" (להלן: הסכם הרכישה ) שנערך, לטענתם, בין המנוח לבין מחצית מבעלי המקרקעין. כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי אין למבקשים זכויות נוספות במקרקעין מלבד אלו הרשומות על שמם בפנקס רישום המקרקעין.
3.
המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע ובקשה למתן צו זמני שיורה למשיבים להימנע מכל פעולת דיספוזיציה במקרקעין. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים שכן מסקנותיו של בית המשפט המחוזי היו שגויות, בין היתר בהתייחס לנסיבות עריכת הסכם הרכישה ובהתייחס למהימנות העדים. כן נטען כי בית המשפט המחוזי שגה גם בחיוב המבקשים בהוצאות בסך 70,000 ש"ח. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי לא התייחס בפסק דינו לטענות נוספות שנטענו בפניו, ובהן טענות בדבר זכות המבקשים להירשם כבעלים בחלקים אחרים במקרקעין.
המבקשים הוסיפו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, וטענו כי למשיבים לא ייגרם נזק אם יעוכב פסק הדין. לעומת זאת, כך נטען, אם תבוצע עסקה לגבי המקרקעין שבמחלוקת, עלול ערעורם של המבקשים להתייתר, וצדדים שלישיים עמם יתקשרו המשיבים בהסכמים עלולים להיפגע אף הם.
4.
המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי סיכויי הערעור קלושים, באשר פסק הדין כולו מבוסס על ממצאים עובדתיים. בתשובת המשיב 1 נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הוא עומד בפני ביצוע עסקה במקרקעין, והיענות לבקשה דנן עלולה לסכלה. כן נטען כי היענות לבקשה תמנע מהמשיב 1 לעבד את המקרקעין ובכך תגרום לו להפסדים כספיים. אשר לעיכוב ביצוע רכיב ההוצאות בפסק הדין, נטען כי המבקשים לא הצביעו על נזק שייגרם להם אם לא יעוכב רכיב זה.
5.
לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
כידוע, אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין מושא הערעור, ועל המבקש עיכוב ביצוע להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים, אשר מתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – כי סיכויי הערעור להתקבל טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 832/18 מלון שלום אילת בע"מ נ' נדבך לנדל"ן והשקעות בע"מ , פסקה 6 (5.3.2018) ע"א 2841/18 דגמי נ' אהרון , פסקה 8 (10.6.2018)).
6.
באופן קונקרטי יותר, בית משפט זה קבע זה מכבר בנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין בעניין זכויות במקרקעין, כי על המבקש למנוע מבעל הדין לבצע דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בערעור להוכיח כי המקרקעין הם בעלי ערך מיוחד עבורו, ובהתאם, נקבע כי עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו במקרקעין המשמשים למטרות מסחר בלבד (להבדיל ממגורים) – יינתן במקרים חריגים בלבד (ראו: ע"א 64/16 נג'אר נ' עזבון בכרייה , פסקה 16 (11.2.2016); ע"א 7907/17 לוי נ' לוי , פסקה 2 (20.11.2017); ראו: ע"א 9188/17 שבתאי נ' לינדסמן , פסקה 7 (11.12.2017); ע"א 8184/18 בן נחום נ' פרחי , פסקה 3 (15.1.2019)).
7.
יישום הלכות אלה על ענייננו מוליך, כאמור, למסקנה כי דין הבקשה להידחות. מבלי לטעת מסמרות בעניין, לא התרשמתי כי סיכויי הערעור להתקבל הם כאלה המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת משום שבפני המבקשים עומדת משוכה גבוהה שכן טענות רבות בערעורם מופנות כלפי קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית המשפט המחוזי. כמו כן, בית המשפט המחוזי הסתמך בפסק דינו, בין היתר, על כתב ההגנה שהגישו המבקשים בתביעה לפינוי המקרקעין שהגישו המשיבים כנגדם, שבו לא העלו המבקשים כל טענה לגבי זכויותיהם במקרקעין מכוח הסכם הרכישה.
8.
יתר על כן, שוכנעתי כי שיקולי מאזן הנוחות, אשר ניתן להם מעמד בכורה בכל הנוגע להכרעה בשאלת עיכוב ביצועו של פסק דין (ראו: ע"א 1655/18 מנדלסון נ' שמעון אורי מפרק חברת קילופי הזהב , פסקה 9 (30.5.2018)), נוטים במקרה זה לטובת המשיבים. המבקשים לא טענו בבקשתם כי המקרקעין הם בעלי ערך ייחודי עבורם. מפסק הדין עולה כי המבקשים מחזיקים בחלק מהמקרקעין ומעבדים אותו באמצעות נטיעת עצי זית ועריכת המסיק מדי תקופה. לפיכך, נדמה כי ניתן יהיה לפצותם על הנזק ככל שייגרם, כמו גם על שווי המקרקעין, אם בסופו של דבר יזכו בערעורם (ראו למשל: ע"א 6636/15 קריסטל נ' הנאמן לנכסי מרגוליס , פסקאות 15-14 (27.10.2015)).
9.
אשר לבקשה לעכב את תשלום הוצאות המשיבים – המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי אם ישלמו למשיבים את תשלום ההוצאות שהושתו עליהם, הם לא יוכל להיפרע מהם בסופו של דבר אם הוצאות אלה יבוטלו במסגרת הערעור (על נטל ההוכחה האמור ראו: ע"א 388/16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) , פסקה 18 (20.1.2016)).
10.
לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית, והצו הארעי שניתן ביום 11.7.2019 – בטל. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב 1 בסך של 2,000 ש"ח, ובהוצאות המשיבים 3-2 בסך של 2,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ' בתמוז
התשע"ט (23.7.2019).
ש ו פ ט ת