ע"א 8184/18 רחל בן נחום נ. נתן פרחי

השופט נ' סולברג :

בית המשפט המחוזי נעתר לתובענה לסעד הצהרתי שהגיש המשיב 1 על כך שהסכם מכר שנערך בין המשיב 1 לבין המערערת – בטל ומבוטל. ההכרזה על ביטול ההסכם נבעה מכך שההסכם בוטל ברבות השנים, לאחר שנזנח על-ידי הצדדים.

עוד הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הערות אזהרה שנרשמו על הנכס מושא הסכם המכר לטובת המערערת והמשיבה 2.

הלכה למעשה, כך קבע בית המשפט המחוזי, אחיה של המערערת, מר דוד בלס, הוא אשר פעל ועודנו פועל כל העת בשמה, בקשר לכריתת הסכם המכר הנדון ובכל עניין אשר קשור בו ובביצועו, לרבות ההליכים המשפטיים. מר בלס יזם בשם המערערת הליך משפטי קודם, הגיש שם תצהיר, שעליו נחקר, וניהל את ההליך מטעמה. "נכון יותר לומר, כפי שאמנם מציג מה בלס את הדברים בתצהירו, כי הוא שהתקשר עם המבקש [המערער] לרכישת הנכס, באמצעות המשיבה [אחות, המערערת]" (פסקה 10 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). זהו מצב הדברים גם בדיון לפנינו בערעור.

בין שאר טענותיו בבית המשפט המחוזי, טען המערער כי יש להתנות את ביטול ההסכם בהשבת התמורה ששילם בגין הנכס. טענתו נדחתה.

במהלך הדיון לפנינו היום, ובסיומו, ציינו, כי נכונים דברי בית המשפט המחוזי על כך ש "ביטולו של הסכם גורר על פי דין זכות עקרונית להשבת התמורה שהתקבלה בגדרו" (פסקה 89). אכן, כך הדעת נותנת, והדין מחייב, בדרך כלל. אלא שגם זאת אמר בית המשפט המחוזי "שמר בלס לא הוכיח כלל את זכותו להשבה בנסיבות העניין, ולו רק מהטעם שלא הוכיח (גם זו הפעם) מהם הסכומים ששילם, אם בכלל, בתמורה לנכס דנן" (שם).

לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים ומתן תשובות לשאלותינו, המלצנו בגמר הדיון למערערת לחזור בה מערעורה, תוך שציינו את זכותה לתבוע השבה במסגרת תביעה נפרדת שתוכל להגיש, ככל שתהיינה לה ראיות לביסוס תביעה שכזאת, מבלי שאנו נוקטים עמדה לגבי עניין זה, כשטענות הצדדים, בכלל זה טענת ההתיישנות, שמורות להם.

ב"כ המערערת שמע, שקל והודיע על הסכמה.

הערעור נדחה אפוא בזאת.

אין צו להוצאות.