פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8184/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
רחל בן נחום
נ ג ד
המשיבים:
1. נתן פרחי
2. יסתא השקעות בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב
–
יפו (כב' השופטת י'
בלכר) בה"פ10758-12-16 מיום 7.10.2018
בשם המבקשת:
עו"ד שחר אגמון
החלטה
1.
המבקשת והמשיב 1 חתמו בשנת 1996 על הסכם למכירת נכס מקרקעין (להלן: ההסכם ו הנכס ) של המשיב 1 למבקשת. הנכס משמש זה 20 שנה למגורי הורי המשיב 1. בהמשך להתדיינות קודמת בין הצדדים נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' השופטת י' בלכר ) ביום 7.10.2018 סעד הצהרתי שלפיו ההסכם בוטל. עוד הורה בית המשפט על ביטול הערות אזהרה שנרשמו על הנכס לטובת המבקשת ולטובת המשיבה 2 (להלן: הערות האזהרה ).
2.
המבקשת הגישה ביום 18.11.2018 ערעור על פסק הדין. ביום 14.1.2019 היא הגישה את הבקשה שלפניי, לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. היא טוענת כי סיכויי הערעור גבוהים, בין היתר מכיוון שפסק הדין מעלה שאלה עקרונית בדיני החוזים שהמשיב 1 לא טען באשר לה בתביעתו. היא מוסיפה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה משום שהסרת הערות האזהרה מהנכס עלולה להוביל למצב בלתי הפיך בדמות מכירת הנכס, בהתחשב במצב הכלכלי הרעוע של המשיב 1. ביום 15.1.2019 טענה המבקשת שגילתה ביום 1.1.2019 כי המשיב כבר גרם למחיקת הערות האזהרה. לכן היא ביקשה צו מניעה שיאסור ליצור מצב בלתי הפיך בקשר לנכס, ולחלופין להורות להשיב למרשם את הערות האזהרה.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, מצאתי כי היא אינה מצדיקה לתת עיכוב ביצוע בערעור. כידוע, בבקשה לעיכוב ביצוע יש לשקול שני יסודות: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. יסודות אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" (ראו למשל ע"א 5178/17 פלד נ' פאל , פסקה 6 (18.7.2017)). אף בלי להידרש לסיכויי הערעור, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. המבקשת לא הוכיחה בראיות מספקות כי יש לה עניין מיוחד בנכס – שבו מתגוררים הורי המשיב 1 – זולת אינטרס מסחרי גרידא, שככלל אינו מצדיק לעכב ביצוע פסק דין (ע"א 6636/15 קריסטל נ' הנאמן לנכסי מרגוליס , פסקאות 14–15 (27.10.2015) ). אף לא הוכח לפניי כי מצבו הכלכלי של המשיב 1 מעלה חשש לסיכול פסק הדין אם תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת הציגה ראיות בעניין מצבו הכלכלי של המשיב 1 לפני כ-4 שנים. אין בהן כדי להעיד על המצב כיום. נוכח כל האמור לא שוכנעתי כי ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך אם תוסרנה הערות האזהרה. יתר על כן, נזק מסוג זה שצפוי למערערת הוא ניתן לפיצוי שישיב את המצב לקדמותו (ראו ע"א 7907/17 לוי נ' לוי , פסקה 2 (20.11.2017)).
הבקשה המקורית והבקשות מיום 15.1.2018 נדחות אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט' בשבט התשע"ט (15.1.2019).
ש ו פ ט