פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2290/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש:
סמיר מנסור
נ ג ד
המשיבים:
1. סואעד פאדי
2. אחמד סואעד
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה
בת"א
17255-09-16 מיום 27.2.2019, שניתן על ידי כב' השופטת ע' אטיאס
בשם המבקש:
עו"ד פארס בריק
בשם המשיבים:
עו"ד אחמד נזאל
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' אטיאס ) בת"א 17255-09-16 מיום 27.2.2019, בגדרו התקבלה תביעת המשיבים לביטול הסכם מכר מקרקעין שנחתם בין המשיב 1 (להלן: המשיב ) לבין המבקש, והושתו על המבקש הוצאות משפט ושכר טרחה בסך של 40,000 ש"ח.
רקע והליכים קודמים
2.
ביום 5.7.2016 נחתם בין המשיב לבין המבקש הסכם למכירת זכויותיו של המשיב בשטח מקרקעין המצוי על חלקה 1, גוש 18850 וכן על חלקה 2, גוש 19170 (להלן בהתאמה: הסכם המכר ; המקרקעין ). מספר ימים לאחר החתימה על הסכם המכר, הודיע המשיב למבקש כי הוא אינו מעוניין לקיים את הסכם המכר, ואולם המבקש סרב לביטול ההסכם.
3.
בהמשך לכך, ביום 7.9.2016 הגישו המשיב ואביו, הוא המשיב 2, תביעה נגד המבקש למתן סעד הצהרתי שלפיו הסכם המכר בטל מעיקרו או לחילופין בוטל כדין (להלן: התביעה ). במסגרת התביעה נטען, בעיקרו של דבר, כי במעמד החתימה על הסכם המכר חתמו הצדדים על נספח שלפיו עומדת למשיב זכות לבטל את הסכם המכר בתוך 90 ימים (להלן: הנספח ), ומשכך הביטול נעשה כדין. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המשיבים בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המבקש, בין היתר, לעשות דיספוזיציה במקרקעין. בית המשפט המחוזי הורה על מתן צו מניעה כאמור עד להכרעה בתביעה, בכפוף להפקדת סך של 280,000 ש"ח על-ידי המשיבים.
4.
בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי הסכם המכר בוטל כדין. בתוך כך, הורה בית המשפט המחוזי כי המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 40,000 ש"ח.
5.
המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לבצע עסקאות במקרקעין ולעיכוב ביצוע רכיב ההוצאות ושכר הטרחה בפסק הדין, היא הבקשה שלפניי.
הבקשה דנן
6.
במסגרת הבקשה טוען המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים לנוכח טעויות שונות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובהן התעלמותו ממסה גדולה של ראיות המעידות על כך שהנספח זויף על-ידי המשיבים. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה אל עבר קבלת הבקשה, וזאת מכיוון שהמשיבים, המתמודדים עם קשיים כלכליים ומשתכרים מקצבאות מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ), עלולים למכור את המקרקעין לצד ג', דבר שייתר את הערעור ויגרום למבקש נזק בלתי הפיך. בהקשר לכך, נטען כי יש לעכב גם את תשלום ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבים בפסק הדין, וזאת מכיוון שהמבקש יתקשה להיפרע מהמשיבים ככל שיזכה בערעורו.
המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוענים כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, וזאת בין היתר משום שהוא כולל בעיקר השגות על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית המשפט המחוזי. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המקרקעין הם בעלי ערך כלכלי בלבד עבור המבקש, ולפיכך דחיית הבקשה לא תסב לו נזק שאינו בר פיצוי. כן נטען, כי זכותם של המשיבים לעשות כרצונם במקרקעין הוגבלה מזה למעלה משנתיים וחצי, ואף משכך יש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה
7.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
כידוע, אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין מושא הערעור, ועל המבקש עיכוב ביצוע להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים, אשר מתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – כי סיכויי הערעור להתקבל טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 832/18 מלון שלום אילת בע"מ נ' נדבך לנדל"ן והשקעות בע"מ , פסקה 6 (5.3.2018) ע"א 2841/18 דגמי נ' אהרון , פסקה 8 (10.6.2018)).
8.
באופן קונקרטי יותר, בית משפט זה קבע זה מכבר בנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין בעניין זכויות במקרקעין, כי על המבקש למנוע מבעל הדין לבצע דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בערעור להוכיח כי המקרקעין הם בעלי ערך מיוחד עבורו, ובהתאם, כי עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו במקרקעין המשמשים למטרות מסחר בלבד (להבדיל ממגורים) – יינתן במקרים חריגים בלבד (ראו: ע"א 64/16 נג'אר נ' עזבון בכרייה , פסקה 16 (11.2.2016); ע"א 7907/17 לוי נ' לוי , פסקה 2 (20.11.2017); ראו: ע"א 9188/17 שבתאי נ' לינדסמן , פסקה 7 (11.12.2017); ע"א 8184/18 בן נחום נ' פרחי , פסקה 3 (15.1.2019)).
9.
יישום הלכות אלה על ענייננו מוליך, כאמור, למסקנה כי דין הבקשה להידחות. מבלי לטעת מסמרות בעניין, לא התרשמתי כי סיכויי הערעור להתקבל הם כאלה המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת משום שטענות המבקש מכוונות בעיקר כנגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית המשפט המחוזי, ואף כנגד ממצאי בדיקת פוליגרף שבוצעה בהסכמה.
10.
יתר על כן, שוכנעתי כי שיקולי מאזן הנוחות, אשר ניתן להם מעמד בכורה בכל הנוגע להכרעה בשאלת עיכוב ביצועו של פסק דין (ראו: ע"א 1655/18 מנדלסון נ' שמעון אורי מפרק חברת קילופי הזהב , פסקה 9 (30.5.2018)), נוטים במקרה זה לטובת המשיבים. המבקש לא טען בבקשתו כי המקרקעין הם בעלי ערך ייחודי עבורו, ולפיכך נדמה כי ניתן יהיה לפצותו על הנזק, ככל שייגרם, אם יזכה בערעורו (ראו למשל: ע"א 6636/15 קריסטל נ' הנאמן לנכסי מרגוליס , פסקאות 15-14 (27.10.2015)).
11.
אשר לבקשה לעכב את תשלום הוצאות המשיבים – המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אם ישלם למשיבים את תשלום ההוצאות שהושתו עליו, הוא לא יוכל להיפרע מהם בסופו של דבר אם הוצאות אלה יבוטלו במסגרת הערעור (על נטל ההוכחה האמור ראו: ע"א 388/16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) , פסקה 18 (20.1.2016)). טענתו של המבקש בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים לא גובתה בראיות מלבד תצהיר המבקש ומסמכים שלפיהם המשיב היה במצב כלכלי קשה בשנת 2016, אשר אין בהם כדי להעיד על מצבו הכלכלי הנוכחי של המשיב (ראו: עניין פרחי , שם).
12.
סיכומם של דברים, לנוכח נסיבות המקרה דנן ושיקולי מאזן הנוחות, אני דוחה את הבקשה.
בנסיבות, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה
בניסן התשע"ט (30.4.2019).
ש ו פ ט ת