פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2256/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
מקורות חברת מים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלונית
4. שירותי בריאות כללית
5. מועצה מקומית יבניאל
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.2.2019 בת"א 28963-02-14,
שניתן על ידי כב' השופטת י' קראי-גירון
בשם המבקשת:
עו"ד גיל עטר;
עו"ד שי כהן; עו"ד עדי רובין-חן
בשם המשיבים 3-1:
עו"ד גליה זלצר-ליפשיץ;
עו"ד דור ליפשיץ
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון ) בת"א 28963-02-14 מיום 13.2.2019, בגדרו חויבה המבקשת בפיצוי המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) בסך של 8,037,000 ₪, בניכוי אשם תורם וגמלאות המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ), ובסה"כ סך של 2,516,324 ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
רקע בתמצית
2.
ביום 13.2.2011 טבע המשיב 1 (להלן: המשיב ), קטין יליד שנת 1999, במאגר המים "יעלה" (להלן בהתאמה: האירוע ; מאגר המים ). מאגר המים נמצא בשטחה של המועצה המקומית יבניאל, היא המשיבה 5 (להלן: המועצה ) ובבעלות והחזקת המבקשת, מקורות חברת מים בע"מ (להלן: מקורות ). המשיב (באמצעות הוריו) והוריו, הם המשיבים 3-2, הגישו תביעה נזיקית נגד מקורות והמועצה, לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות האירוע.
3.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה נגד מקורות ודחה את התביעה נגד המועצה. בהתאם לכך, חייב בית המשפט המחוזי את מקורות בפיצוי המשיבים בסך של 8,037,000 ₪, בניכוי אשם תורם וגמלאות המל"ל, וכן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה.
4.
מקורות הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצוי שהושת עליה במסגרת פסק הדין, היא הבקשה שלפניי.
5.
מקורות טוענת בבקשתה כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וזאת בשל טעויות שונות שנפלו בפסק הדין ובהן הקביעה כי מוטלת עליה חובת זהירות קונקרטית כלפי המשיב, וכן קביעות שונות של בית המשפט המחוזי לעניין גובה הנזק וחישוב הפיצוי שהושת בגינו. כמו כן, נטען כי לפסק הדין של בית המשפט המחוזי השלכות רוחב משמעותיות, אשר אף בגינן גוברים סיכויי הערעור להתקבל. מקורות הוסיפה, כי גם שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה, וזאת מכיוון שמתעורר חשש ממשי כי אם מקורות תזכה בסופו של דבר בערעורה היא לא תוכל להיפרע מהמשיבים, אשר אין להם כל הכנסה. עוד נטען כי קבלת הבקשה לא תסב כל נזק למשיבים, שכן חלקו הארי של החיוב שהושת על מקורות עניינו בראשי נזק עתידיים.
המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, בעיקרו של דבר, כי עיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי ייעשה במקרים חריגים בלבד, אשר המקרה דנן אינו בא בגדרם. עוד טוענים המשיבים כי הם משתכרים מקצבת המל"ל בגין נכותו של המשיב בסך של 11,000 ש"ח בחודש, ומשכך מקורות תוכל להיפרע מהם אם תזכה בערעורה. כמו כן, נטען כי עיקר טענותיה של מקורות מופנה כלפי שאלת החבות, אשר נבחנה בקפידה בבית המשפט המחוזי, וכן כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי – ומשכך סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי כמפורט להלן.
כידוע, אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב ביצועו של פסק דין מושא הערעור, ועל המבקש עיכוב כאמור להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים אשר שורר ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 1655/18 מנדלסון נ' מפרק חברת קילופי הזהב , פסקה 8 (30.5.2018); ע"א 2841/18 דגמי נ' זידה אהרון , פסקה 8 (10.6.2018)). דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי על המערער, שכן, ככלל, מימוש החיוב הכספי לא צפוי לגרום נזק בלתי הפיך למערער (ראו: ע"א 4768/15 בן דב נ' רייכבך-סגל , פסקה 18 (8.10.2015)).
7.
יחד עם זאת, בית משפט זה קבע זה מכבר כי מקום שמדובר בסעד כספי משמעותי ומתעורר ספק ממשי, המגובה בראיות, באשר ליכולתו של המבקש להיפרע מן הזוכה אם יתקבל ערעורו, ייטה בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין (ראו: ע"א 388/16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) , פסקה 18 (30.1.2016); ע"א 2290/19 מנסור נ' פאדי , פסקה 11 (30.4.2019). באופן קונקרטי יותר, בכל הנוגע לעיכוב ביצוע תשלום פיצויים בנזיקין, נקבע כי עיכוב ביצוע כאמור ייעשה מקום שהמבקשים הוכיחו כי קיים קושי אפשרי בהשבת המצב לקדמותו אם יזכו בערעורם, וזאת בתנאי שהפיצויים אינם נדרשים בדחיפות לרווחתו של הניזוק (ראו: ע"א 2075/11 ושדי נ' עזבון מוזבלט , פסקה 11 (12.6.2011); ע"א 7288/18 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני , פסקה 8 (6.11.2018)).
8.
בענייננו, המשיבים משתכרים מקצבה מטעם המל"ל, ומשכך, ולנוכח סכום הפיצוי הגבוה שנפסק, קיים חשש ממשי באשר ליכולתם להשיב את מלוא סכום הפיצוי שנפסק לזכותם ככל שהערעור יתקבל (ראו למשל: רע"א 653/18 פלוני נ' שקרה , פסקה 9 (17.4.2018)). כמו כן, כפי שציינה מקורות בבקשתה, חלקו הארי של החיוב שהושת עליה נפסק במבט צופה פני עתיד ועל כן אין חשש שעיכוב חלק זה מתוך הסכום הכולל יגרום לפגיעה ברווחתו של המשיב עד להכרעה בערעור (ראו: ע"א 9386/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני , פסקה 4 (12.12.2017); ע"א 7773/18 מדינת ישראל נ' ש.ר
(14.11.2018); והשוו: ע"א 4381/08 קופת חולים כללית נ' מוסקוביץ , פסקה 7 (29.7.2008)). לפיכך, נדמה כי די בכך כדי להורות על עיכוב חלקי של פסק הדין. נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך להידרש לסיכויי הערעור.
9.
אני מורה אפוא על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כך שיעוכב תשלום בסך של 1,250,000 ש"ח מתוך החיוב הכולל שהושת על מקורות לשלם ישירות למשיבים, עד להכרעה בערעור.
10.
סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט בפסקה 9 לעיל.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ל' בניסן
התשע"ט (5.5.2019).
ש ו פ ט ת