ע"א 7397/20 פלוני נ. פלונים

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 13.10.2020 (ת"א 46331-05-18, השופטת ב' טאובר ).

2.

מקורו של ההליך בתאונת דרכים שאירעה בחודש יולי 2015 ובה קיפח את חייו אדם בן 35 שנים (להלן: המנוח ). המשיבים הם יורשיו של המנוח – אלמנתו ובנו הפעוט, שנולד כשלושה חודשים לאחר פטירתו. המשיבים הגישו תביעת פיצויים כנגד המבקש 1, אשר נהג ברכב שבו נסע המנוח בעת התאונה, וכנגד המבקשת 2, חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב.

3.

בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה בקבעו כי המבקשת 2 תשלם למשיבים סך כולל של 2,096,513 שקלים, בתוספת שכר טרחה בשיעור של 13% ומע"מ, לצד הוראות אופרטיביות שניתנו בנוגע לחלוקת הכספים בין המשיבים. יצוין כי בית המשפט המחוזי העמיד את סך נזקיהם של המשיבים על כ-4.6 מיליון שקלים, אך מאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי נוכו מסכום הפיצויים התגמולים המשתלמים לתלויים על-ידו.

4.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בערעור מועלות טענות הנוגעות לאופן חישוב שכרו של המנוח, ועל רקע זה נטען כי סיכויי הערעור הם גבוהים. בנוסף, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים – הן לנוכח מצבם הכלכלי של המשיבים שנסמכים על תשלום קצבאות מן המוסד לביטוח לאומי (ומכאן החשש בכל הנוגע להשבה אם יתקבל הערעור), וכן בשים לב לעובדה שמחצית הפיצוי נפסק לבנו של המנוח שהוא קטין ולכן ממילא חלקו מיועד להפקדה בבנק עד הגיעו לגיל 18 (כך שאינו נזקק לו בטווח המידי).

5.

מנגד, המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיבים טוענים כי המבקשים אך חוזרים בערעורם על טענות שנדונו והוכרעו על-ידי בית המשפט המחוזי בצורה מנומקת ומפורטת, ועל כן סיכויי הערעור שהוגש נמוכים במיוחד. בנוסף, המשיבים טוענים כי המבקשים לא גיבו טענות אלה בתצהיר נלווה ולמעשה עולה מן הדברים כי לא קיים כל סיכון מבחינתם אם ערעורם יצלח ותידרש השבה. המשיבים טוענים עוד כי האופן שבו הוצגו הדברים לגבי חלוקת הכספים על-ידי המבקשים כלל אינו מדויק, בהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי הורה למבקשים להגיש פסיקתא בהקשר זה וטרם נתן את החלטתו בעניין. לבסוף, המשיבים מדגישים כי התאונה שבה קיפח המנוח את חייו אירעה לפני למעלה מחמש שנים ובמובן זה אין מקום לעיכוב נוסף בתשלום הפיצויים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה מצאתי כי דינה להידחות. אמנם, מקום שמבוקש עיכוב ביצוע של סעד כספי משמעותי ומתעורר ספק, המגובה בראיות, באשר ליכולתו של המבקש להיפרע מן הזוכה אם יתקבל ערעורו, ייטה בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין ולו באופן חלקי, כל עוד אין בכך כדי לפגוע ברווחתו של הזוכה (ראו: ע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 8 וההפניות שם (9.5.2017); ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 וההפניות שם (5.5.2019)). יחד עם זאת, במקרה דנן לא מצאתי לנכון לעשות כן. בעיקרו של דבר, מלוא הפיצוי שנפסק למשיבים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו צפוי לעבור אליהם באופן מידי, בהתחשב בכך שמחצית מהסכום נפסק לבנו הקטין של המנוח, ובית המשפט המחוזי הורה להעבירו בשלב זה לחשבון נאמנות שינוהל על-ידי בא-כוח המשיבים, וכן להמציא תכנית השקעה של הכספים. על כן, ממילא אין חשש כי ייעשה שימוש בכספי הפיצוי באופן שיקשה על השבתם אם יזכו המבקשים בערעור. יתר על כן, נתתי משקל לעובדה שהבקשה לעיכוב ביצוע נוסחה באופן כללי ותמציתי. בנסיבות אלה, איני נדרשת לשאלה של סיכויי הערעור.

7.

לפני סיום אציין, כי ככל שיחול שינוי באופן שבו מוחזקים כספי הפיצויים בהתאם להנחיות שיתן בית המשפט המחוזי בהמשך, תהא דרכם של המבקשים פתוחה להגיש בקשה מתאימה בהקשר זה.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.