ע"א 934/20 פלוני נ. פלוני

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 8.1.2020 (ת"א 623/08, השופטת ב' בר-זיו ).

2.

המשיב, יליד 1964, נפגע בתאונת דרכים בשנת 2008 בעת שנהג במשאית המבוטחת אצל המבקשת. בעקבות זאת הגיש המשיב תביעה לפיצויים נגד המבקשת בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה. המבקשת לא חלקה על אחריותה לפצות את המשיב, ואי-ההסכמות התמקדו בגובה הנכות ובהיקף הנזק שנגרמו למשיב.

3.

בפסק דינו, הורה בית המשפט המחוזי למבקשת לשלם למשיב סך של כ-2.26 מיליון שקלים בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 13%. זאת, לאחר שבחן את חוות דעת המומחים בתחומים שונים שהוגשו לו. הפיצוי שנפסק כלל ראשי נזק שונים – אובדן כושר השתכרות, נזק לא ממוני, עזרת צד ג', ניידות ונסיעות. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המשיב לזכאות לפיצוי בגין התאמת דיור, רכישת כסא גלגלים ממונע והוצאות רפואיות נלוות. בסיכומו של דבר, נקבע כי נזקו של המשיב מסתכם בכ-4.9 מיליון שקלים, שמהם נוכה סך של כ-2.6 מיליון שקלים בגין גמלאות ותשלומים תכופים שקיבל המשיב מהמוסד לביטוח לאומי, בהתחשב בכך שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה.

4.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו את הבקשה דנן. בערעורה מעלה המבקשת טענות כנגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר למצבו הרפואי של המשיב ולאופן חישובם של ראשי הנזק השונים. לשיטת המבקשת, סיכויי הערעור הם טובים. בנוסף לכך, נטען במישור מאזן הנוחות, כי הסכום שנפסק לטובת המשיב הוא משמעותי ביותר וקיים חשש שאם יתקבל הערעור יתעוררו קשיים בהשבתו (בהתחשב במצבו הכלכלי של המשיב, שאינו עובד מאז התאונה). לעומת זאת, כך נטען, מאחר שמבוקש עיכוב ביצוע חלקי – המשיב יקבל בינתיים סכום כסף לא מבוטל, אשר לצד הכספים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, ייתן מענה מספק לצרכיו בתקופה שעד ההכרעה בערעור. המבקשת מדגישה גם כי אין כל חשש שלא ניתן יהיה להיפרע ממנה אם יידחה הערעור.

5.

מנגד, המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות. לשיטתו, יש לנהוג במקרה זה לפי הכלל של הימנעות מעיכובו של חיוב כספי. לטענת המשיב, המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהכלל האמור. זאת, מאחר שטענתה של המבקשת בדבר חוסר יכולתו הכלכלית להשיב את הכספים לא נתמכה בתשתית ראייתית של ממש, מלבד הטענה הכללית לפיה המשיב אינו עובד מאז התאונה. עוד טוען המשיב כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת הם נמוכים ביותר, שכן בעיקרו של דבר היא חולקת על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי המבוססות על חוות דעת של מומחים, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. כן מדגיש המשיב את העובדה שההליך המשפטי התנהל בערכאה הדיונית למעלה מעשור ובמהלכו התבררו כלל הטענות באופן יסודי וממצה.

6.

לאחר ששקלתי את הדברים, ובהתחשב בכך שעיכוב הביצוע המבוקש הוא חלקי בלבד, מצאתי להיעתר לבקשה. אכן, צודק המשיב כי ככלל, עיכוב ביצועו של פסק דין כספי ייעשה במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מור , פסקה 8 (24.10.2014)). אולם, בית משפט זה כבר קבע בעבר, בין היתר במקרים הנסבים על פיצויים בגין נזקי גוף בנזיקין, כי כאשר מדובר בסעד כספי משמעותי וישנו חשש שמא התשלום ייצור מצב בלתי הפיך, הכף תיטה לעבר מתן עיכוב ביצוע חלקי ככל שזה אינו צפוי לפגוע ברווחתו של הזוכה (ראו: ע"א 7288/18 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני , פסקה 8 וההפניות שם (6.11.2018)). בענייננו, בהתחשב בעובדה שחלק משמעותי מהפיצוי שנפסק הוא צופה פני עתיד, בכך שהמשיב משתכר מקצבה המתקבלת מהמוסד לביטוח לאומי ואילו מנגד אין חשש ממשי כי המבקשת לא תוכל להעביר לו את יתרת הפיצוי באם יידחה הערעור, ובשים לב לכך שעיכוב הביצוע המבוקש הוא חלקי כך שאין חשש לפגיעה ברווחתו של המשיב – אני סבורה כאמור כי יש מקום לקבל את הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לשיקול של סיכויי הערעור (ראו גם: ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני , פסקאות 8-7 (5.5.2019)).

7.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי מתקבלת, כך שיעוכב תשלום של 2.3 מיליון שקלים מתוך סך כל חיובי פסק הדין עד להכרעה בערעור, ואילו יתרת התשלום תועבר למשיב באופן מיידי. אין צו להוצאות.