ע"א 6191/19 רשות מקרקעי ישראל נ. אחמד (מחמוד) חסן מחמוד בדראן

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' חן-ברק ) בת"א 39491-03-16 מיום 19.6.2019, בגדרו התקבלה תביעת המשיבים לקבלת פיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות ). בפסק הדין נקבע כי על רשות מקרקעי ישראל, היא המבקשת, לשלם למשיבים פיצויים בסך של כ-600 אלף ש"ח.

2.

בבקשתה טוענת המבקשת כי היא אינה חולקת על עצם זכאותם של המשיבים לפיצויי הפקעה, וכי המחלוקת בין הצדדים נסבה אך על גובה הפיצוי, דרך אמדנו והוכחתו בפועל. עוד נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו עולה בקנה אחד עם פסק דין שניתן אך לאחרונה על-ידי בית משפט זה בע"א 8717/17 רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח איסמעיל (23.7.2019) (להלן: הלכת איסמעיל ) שבו נקבעו הקווים המנחים לפיצוי לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות.

3.

לנוכח הסעד האופרטיבי שנקבע בהלכת איסמעיל , מסכימה המבקשת כי הדיון בתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, לשם קביעת פיצויי ההפקעה על-פי העקרונות שנקבעו בהלכת איסמעיל , או לשם קביעת הפיצוי לפי מסלול פיצוי אחר על-פי בחירת המשיבים. לחילופין, נטען, כי יש לקבוע את הפיצוי לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות לכל היותר לפי השומה שהוגשה מטעם המבקשת בהליך בבית המשפט המחוזי.

4.

עוד טוענת המבקשת כי ערעורים נוספים העוסקים בשאלות משפטיות דומות ביחס לחישוב הפיצויים לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות תלויים ועומדים בפני בית משפט זה, וכי בקשות לעיכוב ביצוע פסקי דין מושאי הערעורים התקבלו לאחרונה (ולו באופן חלקי) בשל ההשלכה הצפויה של הלכת איסמעיל על תוצאות ערעורים אלו (ראו: ע"א 4965/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוחה זערורה (5. 9.2019) (להלן: עניין זערורה ); ע"א 4537/19 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' חראמי (18.9.2019)).

5.

בענייננו, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, שכן יישום הלכת איסמעיל על נסיבות המקרה הנדון יוביל לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן נטען כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה. לטענת המבקשת, המשיבים הגישו את תביעתם לקבלת פיצויי ההפקעה לאחר כ-40 שנה מאז שפורסמה ההפקעה, ומכאן כי הם אינם זקוקים לסכום זה באופן מידי. עוד נטען, כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, אין כל ערובה שהמשיבים יוכלו להשיב את כספי הפיצויים שישולמו אם תזכה המבקשת בערעורה.

6.

המשיבים מתנגדים לבקשת עיכוב הביצוע וטוענים כי הלכת איסמעיל אינה משליכה על המקרה הנדון, שכן הנמקת המומחה מטעם בית המשפט בענייננו שונה מהנמקת המומחית מטעם בית המשפט שחוות דעתה נפסלה במסגרת הלכת איסמעיל . עוד נטען כי הלכת איסמעיל נקבעה לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי מושא הבקשה, וכי אף משכך ספק אם היא חלה בענייננו. המשיבים מוסיפים כי המבקשת לא הוכיחה דבר בעניין מצבם הכלכלי, ולא ביססה את טענתה בדבר החשש שלא יהיה ניתן להיפרע מהם אם בסופו של דבר תזכה המבקשת בערעורה. המשיבים טוענים כי מצבם הכלכלי יציב וכי הם בעלי קרקעות ובתים.

7.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

8.

כידוע, אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים, וזאת בעיקר כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי. בקשה לעיכוב ביצוע תתקבל, ככלל, אם הוכיח המבקש קיומם של שני תנאים מצטברים אשר שורר ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני (5.5.2019)).

9.

בענייננו, הצדדים חלוקים ביחס להשפעתה של הלכת איסמעיל על המקרה הנדון, ויש להניח כי טענותיהם בעניין זה יתבררו במסגרת הערעור עצמו. בשלב זה, ומבלי לטעת מסמרות, ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור להתקבל אינם קלושים, וכי לקביעות שנקבעו בהלכת איסמעיל בעניין אופן חישוב פיצויי ההפקעה (המכונים "דמי חכירה אבודים") צפויה להיות השפעה אף על הערעור הנדון.

10.

אשר למאזן הנוחות – אמנם, צודקים המשיבים בטענתם כי המבקשת לא הוכיחה שמצבם הכלכלי עלול להעמידה בפני שוקת שבורה אם תזכה בסופו של יום בערעורה. ואולם, לצד זאת, משך הזמן שחלף מאז הופקעו המקרקעין הנדונים, כמו גם העובדה שהמשיבים לא תמכו את טענתם בדבר מצבם הכלכלי בתצהיר או במסמכים, מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה באופן חלקי.

11.

כפי שצוין בבקשה, אף בהתאם לשומה שהגישה המבקשת בהליך קמא, המשיבים זכאים לפיצוי בגין הפקעת המקרקעין. משכך, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור, למעט הסכום לו היו זכאים המשיבים אם הייתה מתקבלת עמדת המבקשת בהליך קמא העומד על סך של כ-80,000 ש"ח (ראו: פסקה 12 לבקשה דנן; והשוו: עניין זערורה ).

12.

יודגש כי אין באמור כדי לקבוע דבר בעניין תוצאות הערעור, ולא מן הנמנע כי בסופו של יום אף ייקבע כי המשיבים יהיו זכאים אף לסכום נמוך מזה שנקבע בחוות הדעת מטעם המבקשת בהליך קמא. ואולם, יש להניח כי אף אם כך ייקבע בסופו של יום, תוכל המבקשת להיפרע מהמשיבים את ההפרש בין הסכומים (שכן מדובר בסכומים לא גבוהים) – ככל שיהיה בכך צורך.

13.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי. ביצוע פסק הדין מושא הערעור יעוכב, למעט סך של 80,000 ש"ח אותו תעביר המבקשת למשיבים לאלתר.