פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
6822/19
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל
נ ג ד
המשיב:
עדנאן טרביה
משיבים פורמאליים:
1. עזבון המנוח מחמוד עבד טרביה
2. הניה עבדאללה טרביה
3. עלי מחמוד טרביה
4. מוחמד מחמוד טרביה
5. אחמד מחמוד טרביה
6. עאדל מחמוד טרביה
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח' שרעבי) בת"א 34885-03-16
מיום 9.7.2019
בשם המבקשת:
עו"ד רעות לונדין
בשם המשיב:
עו"ד איימן אבורייא
החלטה
לפניי בקשה מטעם רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות ) לעכב את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח' שרעבי ) שהורה לה לשלם למשיב פיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, בגין "דמי חכירה אבודים" מכוח סעיף 13 לפקודה זו. בדומה לערעורים אחרים שהגישה המדינה לבית משפט זה, גם כאן נטען כי בהינתן פסק הדין בע"א 8717/17 מדינת ישראל נ' עיזבון איסמעיל (23.7.2019) ( להלן: עניין איסמעיל ) סיכויי הערעור גבוהים (וראו בקשה לדיון נוסף בפסק דין זה, דנ"א 5261/19 עיזבון אסמעיל נ' רשות מקרקעי ישראל , התלויה ועומדת לפני בית משפט זה). יוער, כי במסגרת ההליך קמא, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת למתן פסק דין חלקי שלפיו הרשות תעביר תשלום למשיב, בהתבסס על סכום שלא היה שנוי במחלוקת גם על פי המומחה מטעם הרשות, וזה אכן ניתן בהתאם ביום 26.7.2018 (ראו גם סעיף 23 לבקשה; להלן:
פסק הדין החלקי ).
ביום 22.10.2019 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ועל הגשת תשובה לבקשה לעיכוב ביצוע.
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובה לה, ומבלי שאקבע מסמרות בשאלת סיכויי ההליך, סבורני כי יש לקבל את הבקשה בכל הנוגע לתשלום דמי החכירה שבהם חויבה הרשות בפסק הדין מיום 9.7.2019. דברים אלה עולים בקנה אחד עם המתווה שנבחר בהחלטה בבקשה דומה שהוגשה לבית משפט זה בע"א 6059/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון ח'לאילה (27.10.2019) (להלן : עניין ח'לאילה ) , בשים לב להסכמות הצדדים כאמור בפסק הדין החלקי, שבגדרן כבר הועבר למשיב סכום כולל של 146,779 ש"ח, שלגביו לא התבקש סעד מטעם המבקשת. שקלתי את טענות המשיב בדבר היקף הפיצויים הנמוך יחסית שעל תשלומם הורה פסק הדין נושא הבקשה, וכן את טענתו כי המבקשת לא הצביעה על קושי קונקרטי להשיב את המצב לקדמותו לו יתקבל ערעורה. ברם, בנסיבות העניין, בהינתן השאלות הטעונות בירור לגבי פסק הדין בעניין איסמעיל (ולא נעלמו מעיני טענות המשיב בדבר יישום הקביעות בו בענייננו ולגבי האבחון הנדרש בין המקרים), אני סבור כי יש להורות על עיכוב התשלומים של דמי החכירה שנפסקו לטובת המשיב שנותרו במחלוקת עד להכרעה בערעור דנן (וראו עניין ח'לאילה , פסקה 4; ע"א 6191/19 רשות מקרקעי ישראל נ' בדראן , פסקה 11 (23.10.2019); ע"א 4965/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון זערורה , פסקה 10 (5.9.2019)).
לשלמות התמונה יוער כי ביום 31.10.2019 הגיש המשיב בקשה לביטול החלטתי מיום 22.10.2019 בטענה כי הסמכות להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע נתונה הייתה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט זה. בהינתן האמור בסעיפים 6 ו-30 לבקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה בד בבד עם הגשת הערעור מטעם הרשות, הבקשה לביטול החלטה נדחית (תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
אני מורה אפוא על עיכוב ביצוע פסק הדין באופן חלקי: תשלום דמי החכירה למשיב לפי פסק הדין מיום 9.7.2019 יושהה עד להכרעה בערעור.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו
בחשון התש"ף (13.11.2019).
ש ו פ ט