פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
6059/19
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
רשות מקרקעי ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. עזבון המנוחה מופלח ח'לאילה ז"ל
2. עריף ח'לאילה
3. שריף ח'לאילה
4. פריד ח'לאילה
5. דאוד ח'לאילה
6. ח'ליל פריד ח'לאילה
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.6.2019 בה"פ 41996-03-16 שניתן
על ידי כבוד השופט ח' שרעבי
בשם המבקשת:
עו"ד אילנה שילה
בשם המשיבים:
עו"ד מוחמד בשיר
החלטה
1.
ענייננו בהליך נוסף של תביעה ל"דמי חכירה אבודים", לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ), ולאור פסק הדין בע"א 8717/17 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח איסמעיל מוחמד איסמעיל אחמד ז"ל (23.7.2019) (להלן: עניין איסמעיל ) .
עסקינן במספר חלקות מקרקעין (בגודל של כ-18,000 מ"ר) באזור סכנין, שהופקעו מידי המשיבים לפני עשרות שנים (הודעה פורסמה בשנת 1964 והרישום נעשה בשנת 1983). בשנת 2016 המשיבים תבעו מהמבקשת "דמי חכירה אבודים" והמחלוקת בין הצדדים נסבה על גובה הסכום. בפסק דין מיום 16.6.2019, בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ח' שרעבי ) קיבל באופן חלקי את התביעה, ופסק לטובת המשיבים סך של כ-3.6 מיליון ₪. הערכת שווי המקרקעין נעשתה על בסיס חוות דעתו של השמאי מטעם בית המשפט (בשינויים מסויימים), ושיעור דמי החכירה הועמד על 5% שנתי (ה"פ 41996-03-16).
2.
המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, והבקשה שלפניי היא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.
לטענת המבקשת, לאור הלכת איסמעיל סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ביותר, וגם מאזן הנוחות נוטה לטובתה, משום שמדובר בסכום גבוה שיהיה קושי להחזירו לקופת המדינה במקרה שהערעור יתקבל.
המשיבים מתנגדים לבקשה, ובפיהם טענות רבות. בין היתר, נטען על-ידם כי מדובר בפסק דין כספי שאין עילה לעכב את ביצועו; ביצוע פסק הדין לא יגרום למדינה נזק כלשהו, ואילו המשיבים יפגעו באופן חמור מכל עיכוב נוסף, ולא יתקשו להחזיר את הכסף אם הערעור יתקבל. כמו כן, לטענתם של המשיבים, סיכויי הערעור קלושים: פסק הדין בעניין איסמעיל ניתן לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי וממילא אינו משפיע על המקרה הנוכחי; המבקשת מעניקה לפסק הדין בעניין איסמעיל פרשנות שגויה, ומתעלמת מכך שבפסק הדין נדחתה גם עמדת המדינה; בבית משפט קמא הצדדים הסכימו כי דמי החכירה יגזרו משווי המקרקעין על-פי שיעור שנתי קבוע. לפיכך ביקשו המשיבים לדחות את הבקשה, ולחלופין להימנע מעיכוב הסכום שאינו שנוי במחלוקת.
3.
לפני מספר ימים ציינתי, במסגרת החלטה דומה, כי " לפסק הדין בעניין איסמעיל
יש לכל הפחות פוטנציאל להשפיע על גובה הפיצוי שנפסק במקרה הנוכחי, ומכאן שסיכויי ה ערעור אינם מבוטלים" (ע"א 6192/19 מדינת ישראל נ' סעיד (23.10.2019)). הדברים יפים גם למקרה דנא, וראו גם החלטתה של השופטת י' וילנר , מאותו יום, בע"א 6191/19 רשות מקרקעי ישראל נ' בדראן , בפסקה 9 (להלן: עניין בדראן ); וכן ע"א 4965/19
רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוחה עאישה זערורה ז"ל
(5.9.2019) (להלן: עניין זערורה ); ע"א 4537/19 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' חראמי (18.9.2019)).
אשר למאזן הנוחות, איני רואה חשש כי ייגרם נזק בלתי-הפיך למי מהצדדים. אמנם מדובר בחיוב כספי, ונתתי דעתי לטענותיהם של המשיבים בדבר מצבם הכלכלי והנדל"ן שברשותם, אך ניתן גם להבין את החשש מפני קשיים בהחזרת הפיצוי. שיקולים נוספים הם, מחד גיסא, חלוף הזמן מאז ההפקעה, ומאידך גיסא, עיתוי הגשת התביעה.
4.
בשים לב למכלול השיקולים, ובעיקר מפני שהשלכותיו של פסק הדין בעניין איסמעיל
טרם התבהרו, אני סבור כי במקרה הנוכחי יש לעכב את ביצוע פסק הדין באופן חלקי. המבקשת הגישה לבית המשפט קמא חוות דעת שמאית, אשר העריכה את דמי החכירה האבודים בסכום של כ-846,000 ₪ עד שנת 2017. לא נעלמה מעיניי האפשרות שפסק הדין בעניין איסמעיל
שומט את הקרקע גם תחת סכום זה, אך אני סבור כי בנסיבות העניין המשיבים זכאים ליהנות מסכום קרוב גם טרם ההכרעה בערעור (לתוצאה דומה ראו ההחלטות בעניין בדראן , בפסקה 11, ובעניין זערורה , בפסקה 10).
5.
סוף דבר:
ביצוע פסק הדין יעוכב באופן חלקי: תשלום דמי החכירה למשיבים יושהה עד להכרעה בערעור, למעט סכום של 850,000 ₪ שישולם להם באופן מיידי. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ח בתשרי התש"ף (27.10.2019).
ש ו פ ט