רע"א 4466/20מדינת ישראל נ. עזבון עבד קאסם מסרי ואח'

1.

ביום 19.3.1976 פורסמה ברשומות הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ), על כוונת המדינה להפקיע מקרקעין מצפון לכביש מספר 85. ביום 27.3.1988, פורסמה הודעה נוספת בהתאם לסעיף 19 לפקודה, שלפיה הזכויות במקרקעין מוקנות למדינה. בגין הפקעה זו, הוגשו לבית המשפט המחוזי בשנים 2015-2014 6 תובענות לפיצויי הפקעה, והדיון בהן אוחד במסגרת התיק מושא הבקשה דנן. במסגרת ההליך, הגישו הצדדים חוות דעת שמאיות מכאן ומכאן לחישוב שיעור 'דמי החכירה האבודים' לפי סעיף 13 לפקודה. לגבי 3 מן התובענות, כפרה המבקשת בטענות התובעים לזכויות במקרקעין שהופקעו. בית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעת השמאי מטעם המשיבים, וקבע כי שיעור דמי החכירה יעמוד על 6% משווי הקרקע. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את עמדת המבקשת גם בנוגע לזכויות המשיבים במקרקעין. בפסק הדין נקבע, כי 20 נפקעים – הם המשיבים דנן – זכאים לפיצויי הפקעה בסך כולל של 6,551,569 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור שיוגש, אך הבקשה נדחתה. בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הדין בע"א 8717/17 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח איסמעיל (23.07.2019) (להלן: הלכת איסמעיל ) "לא ביטל ואף לא סטה [...] מהלכות קודמות שנקבעו בנוגע לתשלום פיצויים לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות" , ולפיכך "סיכויי הערעור אינם 'גבוהים ביותר' כנטען על ידי באת כוח הנתבעת" . אשר למאזן הנוחות, נקבע כי לא הונחה תשתית קונקרטית להוכחת הטענה בדבר קושי אפשרי בהשבת מצב הדברים לקדמותו. לסיום העיר בית המשפט המחוזי, כי לא נעלמו מעיניו ההחלטות הרבות שיצאו מלפני בית משפט זה, שבגדרן התקבלו בקשות לעיכוב ביצוע בנסיבות דומות, ואולם אין הוא יודע האם אותן החלטות ניתנו על רקע תשתית עובדתית פרטנית המתייחסת למצבם הכלכלי של הזוכים בפסקי הדין, אם לאו.

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובד בבד הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לעכב את ביצועו – היא הבקשה שלפנַי. אשר לסיכויי הערעור, העלתה המבקשת שני טיעונים מרכזיים: האחד – כי פסק הדין אימץ חוות דעת שמאית שאינה תואמת את אמות המידה המשפטיות שנקבעו ב הלכת איסמעיל ; השני – כי ב-3 מתוך 6 התובענות, לא הוכחו כדבעי זכויות התובעים במקרקעין. אשר למאזן הנוחות, טענה המבקשת כי נוכח סכום הפיצויים שנפסק, וחלוקתו ל-20 נפקעים שונים, עולה מאליו החשש כי יווצר קושי ממשי להשיב את מצב הדברים לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור. המדינה הפנתה בבקשתה להחלטות רבות של בית המשפט העליון, המורות על עיכוב ביצוע בנסיבות דומות. המשיבים הגישו תגובה ארוכה לבקשה, ובה פירטו כי הם סומכים את ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, שלפיה סיכויי הערעור – נמוכים, ומאזן הנוחות – נוטה לטובתם.

4.

בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובטענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

5.

מעת שניתן פסק הדין ב הלכת

איסמעיל , הוגשו בקשות רבות לעיכוב ביצוע פסקי דין שעסקו בחישוב אובדן 'דמי החכירה האבודים' לפי סעיף 13 לפקודה. המדינה סבורה כי בתי המשפט המחוזיים מאמצים, לעיתים קרובות, חוות דעת שמאיות שאינן עולות בקנה אחד עם אמות המידה המשפטיות שנקבעו ב הלכת איסמעיל . כל הבקשות לעיכוב ביצוע שהוגשו בעניין זה – התקבלו, למצער – באופן חלקי. שופטי בית משפט זה, חזרו ושנו כי טרם התבהרו השלכותיה של הלכת

איסמעיל בנוגע לחישוב 'אובדן דמי החכירה' לפי סעיף 13 לפקודה ( ע"א 6059/19

רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוחה ח'לאילה , פ סקה 4 (27.10.2019); ע"א 1961/20 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח טרביה , פסקה 5 (2.6.2020); רע"א 5578/20

מדינת ישראל נ' עאבד , פסקה 9 (13.9.2020)). לפיכך נקבע, כי פסקי הדין הנזכרים ידרשו לעמוד במבחן הערעור, וכי סיכויי קבלתו של ערעור כאמור – אינם מבוטלים.

6.

אשר למאזן הנוחות, נפסק לא אחת, כי שעה שעסקינן בסכומי כסף בשיעורים גבוהים המשולמים לאדם מן השורה, גם אם לא הונחה תשתית קונקרטית המוכיחה כי מצבו הכלכלי של האדם אינו בכי טוב, קיים חשש מובנה כי יתעורר קושי להשיב את מצב הדברים לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור ( ע"א 3617/11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (הפול) נ' פלוני , פסקה 9 (13.9.2011); ע"א 2347/15 פלוני נ' פלונית , פסקה 9 (10.5.2015). באופן מיוחד נקבע בנוגע לענייננו, כי כאשר מוגשת תביעה לפיצויי הפקעה על ידי כמה וכמה תובעים שונים, עשרות שנים לאחר שהמקרקעין הופקעו, תהיה לכך השלכה ברורה על מבחן מאזן הנוחות שבין הצדדים ( ע"א 4241/20 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח תיתי , פסקה 10 (15.7.2020); ע"א 2765/20 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' יורשי המנוח ח'ליל , פסקה 4 (28.5.2020) . זאת, בשים לב גם לכך שלא צפוי להתעורר קושי בגבייה מיידית של כספי הפיצויים, ככל שידחה הערעור. על רקע האמור, ועל רקע שורה ארוכה של החלטות שיצאו מלפני בית משפט זה, נקודת המוצא ביחס לבקשות אלו, בכפוף לבחינה פרטנית של נסיבות כל מקרה ומקרה, נוטה אפוא לקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, למצער באופן חלקי. כל זאת, עד אשר ינתן פסק דין בבית משפט זה, שיפזר את הערפל ויבהיר כיצד משליכה הלכת

איסמעיל על חישוב 'אובדן דמי החכירה' לפי סעיף 13 לפקודה.

7.

מן הכלל אל הפרט. המשיבים לא השכילו לאבחן את עניינם מכל אותם תיקים אחרים שבהם התקבלה בקשה לעיכוב ביצוע, בנסיבות דומות. משיב אחד בלבד – מר שלאעטה, הגיש לבית המשפט המחוזי תצהיר לתמיכה בטענתו כי מצבו הכלכלי איתן, וכי לא יתקשה להשיב את המצב לקדמותו ככל שידרש לעשות זאת. ברם, בנסיבות, אין בכוחו של תצהיר זה להטות את הכף לטובת ביצועו המיידי של פסק הדין, גם לא בנוגע למר שלאעטה. ראשית, בעניינו של מר שלאעטה הערעור מכוון גם נגד קביעתו הבסיסית של בית המשפט המחוזי, כי מר שלאעטה בעל זכויות במקרקעין שהופקעו. מבלי להביע עמדה לגבי סיכוייה של טענה זו להתקבל, יש בה כדי להוסיף משקולת נוספת על כף סיכויי הערעור. שנית, המדינה עמדה בבקשתה על הערות אזהרה שנרשמו לחובתו של מר שלאעטה בגין חובות מס. לא נעלמה מעינַי טענת בא כוחו, כי החוב סולק ואף הוגשה בקשה למחיקת הערת האזהרה; מכל מקום, טענה זו לא נתמכה במסמכים רלבנטיים, ובלאו הכי, די בהערת אזהרה זו כדי להוכיח כי רבצו על שכמו של מר שלאעטה בשנים האחרונות חובות שהוא התקשה בתשלומם. בהתחשב בכך וביתר טענות המבקשת, סבורני כי דין הבקשה להתקבל גם בנוגע למר שלאעטה.

8.

יחד עם זאת, דומני – כפי שנקבע ברבות מן ההחלטות שניתנו בבקשות אלו – כי האיזון הראוי, מצדיק תשלום מיידי של חלק מסוים מסכום הפיצוי שנפסק לטובת המשיבים. זאת, הגם שלא נעלמו מעינַי ההשגות שהעלתה המבקשת נגד זכויותיהם של חלק מן הזוכים במקרקעין שהופקעו.

9.

נוכח האמור, הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי – מתקבל באופן חלקי. שיעור של 20% מסכום הפיצויים, הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו לכל אחד מן הזוכים, ישולם באופן מיידי. תשלום יתרת סכום הכסף על-פי פסק הדין, יעוכב עד למתן פסק דין בערעור.

10.

בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.