ע"א 6829/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ. חאג'ה חסארמה

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' בולוס ) בת"א 52781-02-16 ובת"א 52814-02-16 מיום 14.7.2019 בגדרו התקבלו תביעות המשיבים לקבלת פיצויי הפקעה, ונקבע כי על המדינה לשלם למשיבים 4-1 פיצויים בסך של 609,161 ש"ח, ולמשיבים 7-5 פיצויים בסך של 323,592 ש"ח, וכן סך של 132,000 ש"ח שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בכל אחד משני ההליכים.

2.

המדינה הגישה ערעור על פסק הדין, וביקשה לעכב את ביצועו. בבקשה נטען כי הערעור עוסק בהיקף פיצויי ההפקעה לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן: הפקודה ), המכונים "דמי חכירה אבודים". כן נטען כי המחלוקת בין הצדדים עוסקת בגובה הפיצוי, בדרך אמדנו ובשאלת הוכחתו בפועל. לטענת המדינה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי נוגד את ההלכה הפסוקה, ובפרט את פסיקתו האחרונה של בית משפט זה בע"א 8717/17 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח איסמעיל ז"ל (23.7.2019) (להלן: הלכת איסמעיל ).

3.

המדינה ביקשה להורות על עיכוב ביצוע מלוא סכום פסק הדין עד להכרעה בערעור. לטענתה, סיכויי הערעור טובים לנוכח הלכת איסמעיל , אשר יישומה על ענייננו יוביל, כך נטען, לביטול פסק הדין מושא הערעור ולהשבת הדיון לבית המשפט המחוזי. עוד נטען כי מאזן הנוחות מטה את הכף אל עבר קבלת הבקשה, שכן אם יועבר הפיצוי שנפסק למשיבים עלולה המדינה לעמוד בפני שוקת שבורה אם יתקבל ערעורה בסופו של יום. עוד נטען כי למשיבים לא ייגרם נזק של ממש אם יעוכב תשלום הפיצוי עד להכרעה בערעור. בהקשר זה מדגישה המדינה כי המשיבים הגישו את תביעתם כארבעים שנה לאחר פרסום הפקעת המקרקעין ומסירת החזקה בהם.

4.

המשיבים מתנגדים לבקשה, וטוענים כי המשמעות שמייחסת המדינה להלכת איסמעיל שגויה, וכי אין בהלכה זה כדי לשנות את תוצאת פסק הדין מושא הערעור. כן נטען כי אין להחיל את הלכת איסמעיל באופן פרוספקטיבי על עניינים התלויים ועומדים בפני בית משפט זה. המשיבים מוסיפים כי הכלל הוא שאין לעכב פסק דין כספי, ובפרט כי הסכום שנפסק אינו סכום גבוה במיוחד. עוד נטען כי המדינה לא הניחה כל תשתית ראייתית של ממש לטענתה הכללית לפיה תתקשה לגבות את כספי הפיצויים אם ישולמו למשיבים לאלתר ואם בסופו של יום תזכה בערעורה.

5.

מכל מקום נטען כי אם יוחלט לעכב את ביצוע פסק הדין, יש לעשות כן באופן חלקי, כך שהעיכוב לא יחול על סכום הפיצוי שנקבע בחוות הדעת השמאית שהוגשה בהליך קמא על-ידי המדינה ועל רכיבי הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד שנפסקו לטובת המשיבים.

6.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

בפני בית משפט זה תלויים ועומדים ערעורים רבים על פסקי דין שניתנו על-ידי בתי המשפט המחוזיים בתביעות לקבלת פיצויי הפקעה לפי סעיף 13 לפקודה. לטענת המדינה, להלכת איסמעיל יכולה להיות השלכה ישירה על ערעורים אלה, ומשכך היא אף הגישה בקשות לעיכוב ביצוע פסקי הדין עליהם היא מערערת. זוהי בקשה נוספת בשורת הבקשות האמורה.

7.

המשיבים מעלים טענות שונות בדבר השפעתה של הלכת איסמעיל על המקרה הנדון וכן בדבר תחולתה הפרוספקטיבית, ויש להניח כי טענותיהם בעניין זה יתבררו במסגרת הערעור עצמו. לצד זאת, ו בדומה לקביעות שנקבעו בהחלטות קודמות שנתנו בנסיבות דומות, אף במקרה הזה נראה כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים. בשלב זה, ומבלי לטעת מסמרות, ניתן לקבוע כי לקביעות שנקבעו בהלכת איסמעיל

בעניין אופן חישוב פיצויי ההפקעה צפויה להיות השפעה אף על הערעור הנדון (ראו לדוגמה: ע"א 6191/19 רשות מקרקעי ישראל נ' בדראן

(23.10.2019)).

8.

לצד זאת, כפי שטענו המשיבים בצדק, המדינה לא העמידה תשתית ראייתית לתמוך את טענתה בדבר החשש מפני נזק בלתי הפיך שייגרם לה אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין בשלמותו. גם במקרה הזה, כפי שנקבע בהחלטות קודמות, נראה כי באיזון הראוי בין מכלול השיקולים – ובהם חלוף הזמן עד להגשת התביעה וחוסר הוודאות בעניין השלכותיה של הלכת איסמעיל – נראה כי יש לעכב את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי (ראו: ע"א 6059/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוחה ח'לאילה ז"ל (27.10.2019)).

9.

המדינה הגישה חוות דעת בהליך קמא, ולפיה שיעור דמי החכירה האבודים הנכון לרכיב קרקע חקלאית עומד על 1.5% ולמגורים 2.5%. בפסק הדין לא פורט מהו סכום הפיצוי הכולל על-פי חוות הדעת מטעם המדינה. משכך, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, למעט סכום הפיצוי הקבוע בחוות הדעת שהוגשה מטעם המדינה ולמעט סך של 32,000 ש"ח מתוך שכר טרחת עו"ד וההוצאות שנפסקו בכל אחד מההליכים.