פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
4002/19 -
ג'
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקשת:
רשות מקרקעי ישראל
נ ג ד
המשיב:
עזבון המנוח סלים עבדאלמגיד סלימאן
גראבה ז"ל
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ב-ת.א. 32214-10-15
מיום 29.4.2019 שניתן על ידי כב' השופטת עירית הוד
בשם המבקשת:
עו"ד אילנה שילה
בשם המשיב:
עו"ד איימן אבורייא
החלטה
1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ע' הוד ) בת"א 32214-10-15 מיום 29.4.2019, בגדרו התקבלה תביעת המשיב ונקבע כי הוא זכאי לקבל פיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין שבבעלותו, בהתאם להוראת סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943.
בפסק הדין אימץ בית המשפט המחוזי את חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט לעניין שוויה של החלקה אשר בבעלות המשיב ולעניין שיעור "דמי החכירה האבודים", ונקבע כי על המבקשת, רשות מקרקעי ישראל, לשלם למשיב פיצוי בשיעור 6% לשנה משווי הקרקע, שהוערך בחוות הדעת בכ-1,549,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחה עו"ד בשיעור של 10% מסכום הפיצוי.
2.
ביום 12.6.2019 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין ולצידו הגישה את הבקשה שלפניי.
במסגרת הבקשה, הבהירה המבקשת כי היא אינה חולקת על זכאותו של המשיב לפיצויי הפקעה, וכי טענותיה מתמקדות בשיעור "דמי החכירה האבודים" להם זכאי המשיב החל ממועד תפיסת החזקה במקרקעין על ידה.
3.
הבקשה שלפניי מצטרפת לשורה של בקשות דומות מטעם המבקשת לעיכוב ביצוע של פסקי דין נוספים, בעקבות ההלכה שנפסקה על ידי בית משפט זה בע"א 8717/17 רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח איסמעיל מוחמד (23.7.2019) (להלן: עניין איסמעיל ).
לטענת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, לאור הלכת איסמעיל , ומאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתה, משום שסכום הפיצוי שנפסק למשיב גבוה, ויהיה קושי להחזירו לקופת המדינה במידה שהערעור יתקבל.
4.
המשיב מתנגד לבקשה, וטוען כי יישום אמות המידה שנקבעו בעניין איסמעיל מביא דווקא למסקנה כי סכום הפיצוי שנפסק לטובתו הוא נמוך מכפי הראוי, ומכל מקום, לשיטתו, סיכויי הערעור להתקבל נמוכים. עוד נטען, כי אף שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת דחיית הבקשה, שכן המבקשת לא הציגה כל בסיס עובדתי לטענתה בדבר הקושי להשיב את המצב לקדמותו.
5.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שנפסק גם בחלק מהבקשות הנוספות שהגישה המבקשת בתיקים אחרים בעקבות הלכת איסמעיל (ראו והשוו: ע"א 6059/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוחה מופלח חלילה (27.10.2019); ע"א 6191/19 רשות מקרקעי ישראל נ' בדראן
(23.10.2019); ע"א 4965/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוחה עאישה זערורה (5.9.2019); ע"א 6193/19 רשות הפיתוח נ' חוסין עומר (13.11.2019); ע"א 6707/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' חסן מוחמד עיסא (20.11.2019); ע"א 6103/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח פאעור גדיר (13.11.2019)).
6.
כידוע, אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב ביצועו של פסק דין, בפרט כאשר הוא מטיל חיוב כספי. במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע, על בית המשפט לשקול קיומם של שני תנאים מצטברים, אשר ביניהם מתקיים יחס של "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7843/19 גלריית עץ הזית אמנות ויזמות בע"מ נ' גור מימון , בפסקה 6 (18.12.2019)).
הגם שהצדדים חלוקים על שאלת השלכותיה של הלכת איסמעיל על המקרה הנדון, ניתן לקבוע, מבלי לטעת מסמרות, כי סיכויי הערעור להתקבל אינם קלושים.
יש אמנם מידה רבה של צדק בטענת המשיב לפיה המבקשת לא הוכיחה כי יקשה עליו להשיב את סכום הפיצוי שנפסק לטובתו אם יתקבל הערעור, אך שיעורו של הפיצוי, כמו גם משך הזמן שחלף מאז הופקעו המקרקעין, מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה באופן חלקי.
7.
כאמור, המבקשת אינה חולקת על עצם זכאותו של המשיב לפיצוי כספי בגין הפקעת חלקו במקרקעין. כפי שצוין בבקשה, במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי הגישה המבקשת חוות דעת מטעמה, שעל פיה שיעור הפיצוי לו זכאי המשיב הוערך בכ-343,150 ש"ח.
במכלול נסיבות העניין, אני סבור כי עוד טרם ההכרעה בערעור זכאי המשיב לקבל מהמבקשת את הסכום האמור, שאינו שנוי במחלוקת, בתוספת שיעור ההוצאות בסך 10% מסכום זה, שנפסקו לטובתו בבית המשפט המחוזי.
8.
התוצאה היא אפוא כי הבקשה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שתשלום הפיצוי שנפסק לטובת המשיב בבית המשפט המחוזי יעוכב, למעט סכום של 377,465 ש"ח, שישולם לו באופן מיידי.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ג' בטבת התש"ף (31.12.2019).
ש ו פ ט