ע"א 4881/20 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ. פלוני

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 17.6.2020 (ת"א 58009-01-17, השופט הבכיר א' בכר ).

2.

המשיב, יליד שנת 1984, נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 9.12.2012 בעת שרכב על אופנוע המבוטח אצל המבקשת. המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) הכיר באירוע כבתאונת עבודה וכן בנכות רפואית של המשיב בשיעור של 74.08%.

3.

ביום 25.1.2017 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המבקשת לא כפרה בחבותה לפצות את המשיב, והמחלוקת התמקדה בהיקף הנזק ובגובה הנכות התפקודית שנגרמה לו, כמו גם בשיעור השתכרותו החודשית ערב התאונה ולאחריה.

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי הנזקים שנגרמו למשיב מסתכמים בסך של כ-4.89 מיליון שקלים, שמהם יש לנכות סך של כ-2.9 מיליון שקלים בגין גמלאות ותשלום תכוף שקיבל מהמל"ל. בסיכומו של דבר, המבקשת חויבה בתשלום בסך של כ-1.96 מיליון שקלים בצירוף שכר טרחת עורך-דין והוצאות בסך של 310,000 שקלים. בין השאר, נקבע כי בגין התאונה נגרמה למשיב נכות תפקודית בשיעור של 60% (בשים לב בין היתר לגילו הצעיר ולתפקודו לאחר התאונה). כמו כן, נדחו טענותיה של המבקשת בכל הנוגע לשיעור השתכרותו החודשית של המשיב ערב התאונה.

5.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע תשלום של 1,445,911 שקלים מסכום הפיצויים הכולל שבו היא חויבה. בערעורה מלינה המבקשת בין השאר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתה להביא ראיות לסתור ביחס לקביעותיה של הוועדה הרפואית של המל"ל ולמנות מומחים מטעמו בתחום האורתופדי והפסיכיאטרי. עוד טוענת המבקשת, כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של המשיב על שיעור שלא יעלה על 30%, בשים לב לכך שהוא פתח עסק עצמאי לאחר התאונה. המבקשת טוענת עוד כנגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לשיעור השתכרותו של המשיב.

6.

בסיכומו של דבר, לטענת המבקשת, נפלו שגיאות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כן ישנו סיכוי שערכאת הערעור תתערב בו. בנוסף, ובאשר למאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי אם יתקבל ערעורה היא עלולה לעמוד בפני שוקת שבורה ככל שפסק הדין יבוצע במלואו, וזאת מאחר שהמשיב יתקשה להשיב סכומים שישולמו לו.

המבקשת מציינת בהקשר זה כי המשיב העיד בבית המשפט המחוזי שנטל הלוואות. המבקשת מטעימה עוד כי עיכוב הביצוע החלקי שהתבקש לא יפגע במשיב מבחינה כלכלית, בשים לב לכך שמדובר בתשלום סכומים הצופים פני עתיד.

7.

המשיב מצדו מתנגד לבקשה. הוא מציין כי בית המשפט המחוזי בחן כדבעי את טענותיה של המבקשת וכי הערעור משולל יסוד. אשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית מספיקה להוכחת טענותיה ביחס למצבו הכלכלי ולקושי הצפוי להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור.

8.

דין הבקשה להתקבל ברובה. כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כן ראו: ע"א 3794/18 טולדנו נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , פסקה 19 (12.7.2018); ע"א 1978/18 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ , פסקה 10 (12.11.2018)). יחד עם זאת, כבר נקבע בעבר כי במקרים דומים כאשר נפסק סעד כספי משמעותי אשר תשלומו עלול ליצור מצב בלתי הפיך, הכף תיטה לעבר מתן עיכוב ביצוע כאשר הסכום אינו נדרש בדחיפות לרווחתו של הזוכה (ראו והשוו: ע"א 3344/15 אשכנזי נ' גלי , פסקה 17 (15.6.2015); ע"א 7496/18 אלמג'מועה אלאהלייה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 10 (15.11.2018)).

9.

בענייננו, בשים לב לכך שחלק משמעותי מהפיצוי שנפסק אכן נועד לספק את צרכיו של המשיב גם בעתיד הרחוק, אני סבורה כי אין חשש שעיכוב הביצוע החלקי יפגע ברווחתו. לכך יש להוסיף, כי גם אין חשש שהמבקשת לא תוכל לשלם למשיב את יתרת הפיצוי אם יידחה ערעורה. לנוכח האמור, אני סבורה כאמור כי יש לקבל את הבקשה, וזאת מבלי להידרש כלל לסיכויי הערעור (ראו: ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני , פסקה 8 (5.5.2019)).

10.

סוף דבר: אני מורה אפוא על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט במחוזי, במובן זה שהמבקשת תעביר לידי המשיב 1,100,000 שקלים בלבד. שאר הסכום יעוכב עד למתן הכרעה בערעור שהגישה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.