ע"א 5902-23 ע"א 5902-23

1.בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' זינגר), מיום 5.7.2023, בת"א 22831-95021, בגדרו נפסקו למשיב פיצויים בסכום של 1,853,500 ₪, בתוספת החזר הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, ובסך הכל 2,313,947 ₪.

2.ביום 25.8.2019 נפגע המשיב בתאונת דרכים, בשעה שרכב על אופנוע. במועד התאונה לא היה האופנוע מבוטח, ועל כן, הוגשה התביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בטענה לרשלנות מצידו של המבקש 1 – הנהג הפוגע – ולא לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אשר מגביל בסעיף 7(5) את זכותם של נפגעים ללא ביטוח לתבוע מכוחו. המבקשת 2 – הפניקס, היא מבטחת רכבו של המבקש 1, שנהג כאמור ברכב הפוגע (להלן: המבקשים).

3.ביום 5.7.2023 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ובו נקבע שהאחריות לתאונה, יסודה ברשלנותו של המבקש 1, הנהג הפוגע; שאין מקום להפחתה בגין אשם תורם מחמת היעדר ביטוח ו/או מחמת היעדר רישיון נהיגה בתוקף, משום שאין קשר סיבתי בין ליקויים אלו לתאונה שאירעה; ומכאן, שהוּכחה חבות המבקשים מכוח פקודת הנזיקין. באשר לאחוזי הנכות, אימץ בית המשפט המחוזי את ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, לפיה תועמד הנכות בתחום האורתופדי על 24%, ובתחום הפסיכיאטרי תועמד הנכות על 10%. עוד דן בית המשפט המחוזי ברכיבי הנזק השונים, ופסק את סכומי הפיצוי שיש לשלם בגינם.

4.על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישו הצדדים ערעור, מזה ומזה. בד בבד עם הודעת הערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, היא הבקשה שלפנַי, בגדרה, מבוקש להורות על עיכוב סך של 740,400 ₪ מתוך סכום הפיצוי שנפסק למשיב. לחילופין, התבקשה הפקדת הסכום בקופת בית המשפט, בחשבון נאמנות משותף לעורכי הדין, או המצאת ערבות בנקאית לטובת המבקשים כנגד ביצוע התשלום, להבטחת השבת הסכום, באם הערעור יתקבל.

לטענת המבקשים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שעה שמדובר בסכום כסף ניכר, הניתן לאדם פרטי, שאינו עובד, ואין בבעלותו ערובה ממשית כגון נכס, כאשר מנגד, עומדת חברת ביטוח, שאיתנותה הפיננסית, ויכולתה לשלם את חובה באם יידחה ערעורה, אינה מוטלת בספק; עוד טוענים המבקשים, כי מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע חלקי בלבד, ועל כן לא מתעורר חשש לפגיעה ברווחתו של המשיב. בנוסף טוענים המבקשים, כי סיכויי הערעור טובים.

מנגד, טוען המשיב כי עסקינן בחיוב כספי, שבו נטיית הפסיקה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין; שטענות המבקשים נטענו בעלמא, ללא הצגת ראיה כלשהיא לקושי הצפוי להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור, לבד מציון עובדת היותו אדם פרטי; וכן שסיכויי הערעור של המבקשים נמוכים, משום שהוא נסוב על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא.

בהתאם להחלטתי מיום 3.8.2023, ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע התשלום, כפי שהתבקש בבקשה.

דיון והכרעה

5.לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל באופן חלקי. כידוע, נקודת המוצא היא, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לסטות מכלל זה, מוטל הנטל להוכיח כי סיכויי הערעור שהגיש טובים, וכי 'מאזן הנוחות' נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, יִגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו, מִנִי רבים: ע"א 5526/22 דקל נ' ברגרזון, פסקה 11 (2.11.2022)); בין שני התנאים מתקיימת 'מקבילית כוחות', אך הבכורה נתונה לשיקולי מאזן הנוחות (ע"א 2571/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (15.6.2021) (להלן: עניין פלוני).

באשר לסיכויי הערעור של המבקשים, מבלי להידרש לטענות לגופן, אציין, כי עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ובטענות הערעור, מלמד כי טענות המבקשים מכוונות, בעיקרן, לאופן חישוב ראשי הנזק השונים, עניין המסור, ככלל, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ושהתערבות בו נעשית במשורה. יחד עם זאת, ומבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור לגופו, דומני כי הערעור אינו נופל לאותם מקרים בהם ברור על-פני הדברים כי הוא חסר כל סיכוי. בשלב זה נכון יהיה ליתן לשיקול זה משקל מוגבל ולהתמקד בבחינת מאזן הנוחות שהוא כאמור השיקול העיקרי (ראו: ע"א 5965/23 בריטיש - ישראל השקעות בע"מ נ' שמיר, פסקה 7 (16.08.2022) (להלן: עניין בריטיש).

באשר למאזן הנוחות, מקום בו עסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי גרידא, על-פי רוב מאזן הנוחות יִטה לטובת ביצוע פסק הדין באופן מיידי, משום שמתן כספים והשבתם היא פעולה שאינה בלתי הפיכה. עם זאת, במידה שיוכח כי ביצוע פסק הדין עשוי להקשות על יכולתו של המבקש לגבות חזרה את כספו מן המשיב, ככל שהערעור יתקבל, או במידה ויוכח כי ביצוע מיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק בלתי הפיך, יהיה מקום לשקול בחיוב את עיכוב הביצוע (ראו, מִנִי רבים: ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ, פסקה 13 (25.2.2014); וכן ע"א 5764/22 מדינת ישראל - משרד המרכז הרפואי ע"ש שיבא נ' פלונית, פסקה 9 (22.9.2022)).

6.במקרה דנן, טוענים המבקשים כי היות המשיב אדם פרטי, לצד העובדה שאינו עובד מאז אוגוסט 2019, בהתאם לעדותו מיום 16.5.2023, וכן שלא הציג ערובות מיוחדות או אי אלו חסכונות שצבר, כל אלו מלמדים כי ישנו "חשש ממשי [...] שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו [...] באם המבקשת תזכה בערעור". מנגד, טוען המשיב, כי אין בעובדת היותו אדם פרטי כדי לשאת בנטל ההוכחה הנדרש לגבי קיומו של קושי בהשבת המצב לקדמותו; ושאר טענות המבקשים נטענות בעלמא.

אכן, לא שוכנעתי כי הוכח קיומו של קושי ממשי להשבת הכספים במידה שערעור המבקשים יתקבל. ואולם, כאשר עסקינן בתשלום פיצויים בנזיקין, במידה שהכספים אינם דרושים לרווחתו המיידית של הניזוק, אלא נועדו, לפחות בחלקם הארי, לפצות על אובדן השתכרות לעתיד, הלכה פסוקה עִמנו כי יש מקום להסתפק בקושי אפשרי, או בקושי מסוים, בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו, מִנִי רבים: ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני, פסקה 7 (5.5.2019); ע"א 7587/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (12.11.2021)). במקרה דנן, המבקשים הוכיחו קיומו של קושי אפשרי זה, גם אם בדוחק.

7.זה מכבר כתבתי על מגבלותיו של בחינת מאזן הנוחות, בבקשות לעיכוב ביצוע חיוב כספי. תיארתי כיצד כל אחד מן הצדדים, בבואו לבסס טענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, עשוי לטעון טענות ה'מושכות' לכיוונים מנוגדים (ראו פסקה 9 בעניין פלוני). הצעתי כי הדרך להילחץ מקושי זה "לפסוע בשביל הזהב, דרך האמצע, של ביצוע התשלום באופן חלקי". עוד כתבתי כי עיכוב ביצוע חלקי יסייע לממש את התכליות הנוגדות הניצבות בבסיס ההחלטה, ולוּ באופן חלקי – דהיינו, הפחתת החשש שמא לא יוכלו המבקשים להיפרע מהמשיב במידת הצורך מחד גיסא, והבטחה כי לא יינזק המשיב מחמת עיכוב מלוא התשלום, מאידך גיסא (ראו שם, פסקאות 12-11; וכן ראו עניין בריטיש, פסקה 11).

אציין, כי עיכוב ביצוע חלקי של פסק דין כספי, יכול שייעשה הן ביחס לגובה הסכום שיעוכב, והן ביחס לאופן העיכוב. דהיינו – הותרת הסכום או חלקו אצל המבקשים; או הפקדת הסכום או חלקו בקופת בית המשפט, או בחשבון נאמנות של באי כוח הצדדים יחד או לחוד. כל מקרה – ונסיבותיו. בענייננו, מצאתי לנכון לילך בדרך האמצע בשני המישורים, כך שתשלום מחצית מהסכום שהתבקש בבקשה יעוכב, ויופקד בקופת בית המשפט.

8.הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת אפוא, באופן חלקי. המבקשים יפקידו בקופת בית המשפט סכום של 370,200 ₪, וזאת עד למתן פסק דין בערעור. יתרת הסכום תשולם למשיב בתוך 30 יום.

בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.