ע"א 3543/19 משה גוטסמן נ. ווטרשיר בע"מ

1.

בקשה לעכב את ביצועו של רכיב פסיקת ההוצאות בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי ) בפר"ק 54659-11-13 שניתן ביום 14.4.2019.

2.

ביום 31.12.2012, בעקבות סכסוך בין בעלי המניות במשיבה 1 (להלן:

החברה ), הוחלט על פירוקה של החברה מרצון, ומונה לה מפרק. בהמשך, עבר הליך הפירוק להתנהל בפני בית המשפט של פירוק, ולאורכו, העלו המבקשים טענות נגד התנהלות המפרק ונגד התנהלות חלק מבעלי המניות בחברה (להלן: המשיבים ), בטענה כי פעלו להברחת פעילותה של החברה לחברות אחרות (לרבות המשיבות 3-2), תוך יצירת מצגים כוזבים באסיפת בעלי המניות של החברה.

3.

מפסק הדין מושא הבקשה עולה כי חרף החלטות חוזרות ונשנות של בית המשפט של פירוק, המבקשים "גררו רגליהם" בכל הנוגע לביסוס טענותיהם נגד המשיבים, וכי ההליכים נמשכו שנים ארוכות. חרף האמור, קבע בית המשפט של פירוק כי אין לחסום את דרכם של המבקשים מלפעול לבירור טענותיהם, וזאת למרות התנהלותם הדיונית לכל אורך הליך הפירוק בכל הנוגע למיצוי של טענות אלה. לצד זאת, נקבע כי מיצוי בירור זה יתאפשר בכפוף לתשלום הוצאות המשיבים והמפרק. לפיכך, נקבע כי המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים והמשיבות יחד בסך כולל של 50,000 ש"ח וכן בהוצאות המפרק בסך של 20,000 ש"ח.

4.

המבקשים הגישו ערעור על פסיקת ההוצאות נגדם, בטענה כי מדובר בפסיקה חריגה ובלתי מידתית, וכי נפלו בה טעויות מהותיות. הבקשה שבפניי היא בקשה לעיכוב ביצוע גביית ההוצאות שנפסקו נגד המבקשים, ובקשה להורות על סגירת או הקפאת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקשים בגין החוב שנוצר בעקבות פסק הדין.

5.

בבקשה טוענים המבקשים כי פסיקת ההוצאות הגבוהות לחובתם פוגעת בזכות הגישה לערכאות שלהם, וכי הם הוכיחו את תום לבם בכך שהפקידו פיקדון בסך של 50,000 ש"ח בבית המשפט של פירוק. בתצהיר שצורף מטעם המבקש 1 נטען עוד כי הנזק שייגרם למבקשים מהמשך הליכי ההוצאה לפועל נגדם הוא אדיר, בכל הנוגע "לשמנו הטוב, ולאשראי ולמשפחתנו בכללותה".

6.

המשיבים 8-2 מתנגדים כולם לבקשה, בטענה כי סיכויי הערעור קלושים, כי המבקשים לא הרימו את הנטל המונח על כתפיהם בכל הנוגע לשיקולי מאזן הנוחות, וכי הבקשה הוגשה בשיהוי.

7.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין, וזאת בעיקר כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי (ראו: ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני , פסקה 6 (5.5.2019)). לא מצאתי כי נסיבות המקרה הנדון מצדיקות חריגה מכלל זה, וזאת הן לנוכח המשוכה הגבוהה העומדת בפני המבקשים בערעורם, שכן הכלל הוא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לפסיקת הוצאות (ראו: ע"א 388/16

ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) , פסקה 21 (20.1.2016)) ); והן לנוכח העובדה שהמבקשים כלל לא פירטו בבקשתם מדוע שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתם, ואף בתצהירו של המבקש 1, נטען באופן כללי בלבד וללא כל סימוכין כי המשך הגבייה יגרום למבקשים נזק חמור.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 6-2 בסך של 2,000 ש"ח, ובהוצאות המפרק בסך של 2,000 ש"ח.