ע"א 1044/20 י.ש. נצר (1999) בע"מ נ. פלוני

1.

ביום 27.11.2013, אירעה תאונת עבודה באתר בניה 'משכנות המדע', סמוך ל'טכניון' בחיפה. המשיב 1 (להלן: המשיב ), אז כבן 45, ביצע עבודת הכנה ליציקת תקרה בחניון, ולשם כך עמד על 'טפסנות' התקרה. בשלב מסוים התפרקה ה'טפסנות', המשיב נפל מגובה של כ-3 מטרים, ונגרמו לו חבלות גוף חמורות. בעקבות זאת, הגיש המשיב תביעה נגד הקבלן הראשי – י.ש. נצר (1999) בע"מ, נגד מזמין העבודה – אופק בטאן בניה וייזום (1998) בע"מ, ונגד קבלן המשנה – ע.מ.א. יזמות ובניה בע"מ. המוסד לביטוח לאומי, הגיש תביעת שיבוב נגד הקבלן הראשי ונגד מזמין העבודה.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה נגד מזמין העבודה, בקובעו כי עם מינויו של הקבלן הראשי, סרה האחריות לבטיחות העבודות מעל כתפיו של מזמין העבודה. אשר לאחריותם של המעורבים הנוספים, קבע בית המשפט, כי קבלן המשנה נושא באחריות בשיעור של 70%, והקבלן הראשי נושא באחריות בשיעור של 30%; אשם תורם – לא הוטל על כתפי המשיב. בנוגע לנזק שנגרם למשיב, קבע בית המשפט המחוזי כי נכותו התפקודית הריהי בשיעור של 100%, וכי אומדן נזקיו הממוניים והלא ממוניים, עולה לסך של 6,896,783 ₪. נוכח האמור ובהתאם לחוות דעת אקטואריות שהוגשו לבית המשפט, נקבע כי לאחר ניכוי התקבולים מהביטוח הלאומי, זכאי המשיב לפיצוי כספי בסך של 3,790,833 ₪, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט. עוד נקבע, כי הביטוח הלאומי זכאי לתשלומי שיבוב מאת הקבלן הראשי, בסך של 1,034,477 ₪.

3.

מזמין העבודה והקבלן הראשי הגישו ערעור על פסק הדין, ובצדו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנַי. במסגרת הבקשה, עותרות המבקשות לעיכוב תשלום הפיצוי שנפסק לטובת המשיב, למעט סכום של מיליון ₪, שישולם למשיב באופן מיידי. המבקשות טוענות, כי קיימים סיכויים טובים לכך שבית המשפט שלערעור יפחית במידה משמעותית את סכום הפיצוי שנפסק לטובת המשיב. אפשר עוד, כך לדברי המבקשות, כי בית המשפט יורה על דחיית תביעת המשיב לחלוטין, נוכח סכומי הכסף המשולמים לו מאת הביטוח הלאומי. אשר למאזן הנוחות, נטען כי בהינתן גובה הפיצוי, יתקשה כל אדם מן השורה להשיבו. בעניינו של המשיב סבורות המבקשות, כי "ברור ונהיר" שלא יהיה סיפק בידו להחזיר את כספי הפיצוי אם יתקבל הערעור, שכן מדובר באדם בעל נכות רפואית בשיעור של 100%, המתקיים מקצבאות המוסד לביטוח לאומי בסך של 12,341 ש"ח מידי חודש. המבקשות מוסיפות, כי מרבית סכום הפיצוי צופה פני עתיד, ולפיכך לא יגרם למשיב נזק אם יעוכב חלק מן התשלום, לזמן-מה.

4.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הערעור מופנה נגד קביעות עובדתיות שבהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב, ולפיכך סיכוייו של הערעור להתקבל "זניחים ושוליים" . בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוען המשיב כי על-פי ההלכה הפסוקה, המבקש לעכב ביצועו של פסק דין כספי, נדרש להציג ראיות ביחס למצבו הכלכלי של הזוכה, ולא די בהצהרות כלליות; בענייננו, לא נתמכה הבקשה בכל ראיה, גם לא בתצהיר.

5.

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בהודעת הערעור, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. לא אכביר מילים באשר לסיכויי הערעור להתקבל, לפי שדין הבקשה דנן להיחתך על-פי מבחן 'מאזן הנוחות', ולו נתונה הבכורה במניין דנן (עע"מ 8415/17 עיריית גבעתיים נ' יעקבי , פסקה 14 (26.11.2017)). אמת נכון הדבר, המבקשות לא הציגו ראיות פוזיטיביות בנוגע למצבו הכלכלי של המשיב. ברם, לא אחת נפסק כי כאשר עסקינן בתשלום סכומי כסף גבוהים לאדם מן השורה, ישנו חשש מובנה כי הזוכה עלול להתקשות בהחזרתם, גם אם אינו סובל ממצב כלכלי רעוע (רע"א 6524/16 שירותי בריאות כללית נ' פלונית , פסקה 7 (29.09.2016)). בענייננו, גם לא טען המשיב בתגובתו כי מצבו הכלכלי איתן ומרווח. על כך יש להוסיף, כי עסקינן בפיצויים הצופים פני עתיד, וגם בכך יש כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת קבלת הבקשה (ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני , פסקה 8 (05.05.2019)). לאידך גיסא, החשש מפני אי-יכולתו של המשיב לגבות את הכספים לאחר מתן פסק הדין בערעור, יוכל למצוא את תרופתו בהפקדת יתרת הסכום, זו שלא תשולם כעת, בקופת בית המשפט.

6.

משאלו הם פני הדברים, הבקשה מתקבלת בחלקה. המשיב יקבל סך של 1,500,000 ₪ באופן מיידי; יתרת סכום פסק הדין, תופקד בקופת בית המשפט, עד למתן פסק דין בערעור.