רע"א 6524/16 שירותי בריאות כללית נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.8.2016 בת"א 9377-12-12 (כב' השופטת ד' גנות ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין בבית משפט זה.

רקע

1.ביום 1.5.2016 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי אשר חייב את המבקשת בתשלום 8,969,322 ש"ח למשיבה, בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי ובתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, וזאת בגין נזקים שנגרמו למשיבה כתוצאה מרשלנות רפואית של צוותים רפואיים מטעם המבקשת, לאחר שהמשיבה עברה ניתוח קיסרי שבמהלכו ילדה שלישייה (להלן: פסק הדין ). ביום 30.5.2016 ניתנה פסיקתא מתוקנת אשר העמידה את סכום הפיצוי למבקשת על סך של 8,667,983 ש"ח. בהמשך, ביום 9.6.2016 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור אשר הוגש לבית משפט זה כשבועיים לאחר מכן, ביום 20.6.2016. לחלופין ביקשה המבקשת, בין היתר, כי יעוכב ביצוע תשלום רכיבי הנזק הצופים פני עתיד בלבד. יצוין, כי ערעור המבקשת משיג הן על קביעות הנוגעות לאחריותה ולעניין הקשר הסיבתי והן על קביעות הנוגעות להערכת הנזק.

2.ביום 4.8.2016 דחה בית המשפט את הבקשה. צוין, כי עיקר טענות המבקשת בערעורה נוגע לקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, בהם לא בנקל תתערב ערכאת הערעור, ועל כן נקבע כי סיכויי המבקשת בערעורה אינם טובים דיים באופן שיש בו כדי להצדיק קבלת הבקשה. בבחינת למעלה מן הדרוש, מצא בית המשפט להתייחס גם לשיקולי מאזן הנוחות במקרה דנא, והבהיר כי בהיבט זה לא הונחה כל תשתית ראייתית לביסוס טענות באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, וכי טענות המבקשת באשר לשיקולי מאזן הנוחות נטענו באופן כללי בלבד. בהקשר זה צוין, כי העובדה שנפסק סכום נכבד במסגרת פסק הדין, אינה מקימה, כשלעצמה, הצדקה לעכב ביצועו. עוד צוין, כי מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, כאשר הנטייה הברורה היא שבמקרים כגון-דא אין להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע אלא בהתקיימן של נסיבות חריגות.

3.כלפי החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור דנא. לשלמות התמונה יצוין, כי בתחילה הגישה המבקשת בקשה "נפרדת" לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט זה, אשר נדחתה ביום 18.8.2016 (ע"א 4858/16, השופט נ' הנדל ), כשהובהר כי בנסיבות העניין ובהתחשב בפסיקת בית משפט זה בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה

(17.6.2015) (להלן: עניין מסארוה ), על המבקשת לנקוט בהליך הנוכחי לשם השגת מבוקשה.

4.המבקשת מפרטת בבקשתה את ההשגות הכלולות בערעורה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי יש בהן כדי לבסס סיכויי ערעור טובים. באשר למאזן הנוחות נטען, כי למשיבה לא ייגרם כל נזק בשל עיכוב ביצוע פסק הדין, כאשר מנגד קיים חשש שהמבקשת לא תוכל לגבות מהמשיבה את סכום פסק הדין או חלקים ממנו, היה ויתקבל ערעורה. בהקשר זה הובהר, כי המשיבה מקבלת בעת הזו את כל העזרה והטיפולים הדרושים לה, בין היתר בשל תרומות ומתנדבים המסייעים לה, וכי עיקרו של הפיצוי שנפסק לזכותה של המשיבה מתייחס לנזקים עתידיים ולנזקים בלתי ממוניים ועל כן לא יהא בעיכובו כדי לגרום לחסרון כיס אצל המשיבה. עוד נטען, כי במהלך עניינים רגיל אדם ממוצע אינו מקבל סכום כה נכבד כמקשה אחת, וקיים חשש כי בשל כך יעשה בו שימוש בלתי הפיך באופן שיעורר קושי ממשי על גביית הסכום במידה שיתקבל הערעור.

5.המשיבה טענה בתשובתה, כי הערכאה הדיונית בחנה באופן מקיף ומפורט את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכי לא נפל כל פגם בהחלטתה המצדיק מתן רשות ערעור. המשיבה הוסיפה וטענה כי סיכויי המבקשת בערעורה נמוכים, בהתייחסה לטענות המבקשת בערעור לגופן. בהקשר זה אף צוין, כי המשיבה הגישה גם היא ערעור מטעמה על פסק הדין, בטענה כי ראשי נזק מסוימים בהם נפסק לה פיצוי הוערכו בחסר. באשר למאזן הנוחות נטען, כי המבקשת לא טענה, וממילא לא הציגה בדל של ראיה לעניין זה, כי מצבה הכלכלי של המשיבה יקשה עליה להשיב את הכספים, ככל שתצטרך. עוד נטען, כי לא היה מקום שהמבקשת תסתמך לביסוס בקשתה על כך שהמשיבה ומשפחתה נעזרו בתרומות ומתנדבים, בלית ברירה. בהתחשב באמור, ובכך שבסופו של יום מדובר בפיצוי כספי, נטען כי אין מקום להיעתר לבקשה. לבסוף נטען, כי ממילא פסק הדין כבר בוצע כאשר המבקשת שילמה למשיבה את מלֹא הסכום שנפסק, ועל כן הבקשה הפכה לתיאורטית וחסרת נפקות מעשית.

דיון והכרעה

6.לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, ובהתאם להסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה. בענייננו סבורני, כי דין הערעור להתקבל בחלקו

בעיקר משיקולי מאזן הנוחות , כפי שיובהר להלן.

אכן הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), כאשר על המבקש עיכוב ביצוע לשכנע כי לערעורו סיכויים טובים וכי אם תדחה בקשתו יהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 8777/07 עזבון המנוח דורון רווה ז"ל נ' רווה , פסקה 4 (29.4.2008)). כמו כן, בית משפט שלערעור יטה שלא לעכב פסק דין כספי, שכן, ככלל, תשלום אינו יוצר נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, להוציא אותם מקרים בהם יש בידי המבקש לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצליח בערעור (ראו ע"א 4444/10 חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי , פסקה 15 (21.6.2010)), או כשהתשלום יביא להתמוטטות כלכלית של החייב.

7.נראה כי במקרה שבפנַי סכום הפיצוי שנפסק לזכות המשיבה עלול לעורר קושי בהשבה אצל כל אדם מן היישוב, אשר אינו מורגל בניהול סכומים כגון-דא, ובמיוחד כאשר אלו אינם משולמים לו בהדרגה, כי אם בבת אחת. בית משפט זה כבר קבע בעבר, כי "סכום משמעותי כשלעצמו, המשתלם לאדם שאיננו אמיד, מקים חשש שאם יתקבל הערעור יהיה קושי בהשבת הכספים, זאת אף בהעדר הוכחה לחשש באשר ליכולת השבת הכספים של המשיב הספציפי" ( ע"א 2347/15 גמילי נ' דסטה , פסקה 9 (10.5.2015), והאסמכתאות הנזכרות שם ; ע"א 2591/09 אלנסארה נ' שליסל (31.3.2009)). לכך יש להוסיף כי חלק בלתי מבוטל מהסכום שנפסק למשיבה מהווה פיצוי בגין נזקים וצרכים עתידיים ובגין תקופות שלאחר המועד בו צפויה להתקבל הכרעה בערעורים. נתון זה נושא אף הוא משקל בקביעה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת ( ע"א 3617/11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (הפול) נ' פלוני ,

פסקה 9 (13.9.2011) והאסמכתאות הנזכרות שם; להלן: עניין פלוני ). מנגד, המשיבה לא טענה כי עלולים להיגרם לה נזקים כאלה או אחרים מעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. בהתחשב בטעמים אלו, ובגובה הסכום שנפסק לזכות המשיבה, דומני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, ויש בו כדי להצדיק את קבלת הערעור באופן חלקי.

משהגעתי למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, איני מוצא לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור, אם כי דומה שלא ניתן לומר שמדובר בערעור נטול סיכוי. אציין, כי העובדה שהמשיבה הגישה אף היא ערעור על פסק הדין והשיגה על מיעוט הפיצוי שנפסק לה, לגישתה, שוללת כשלעצמה את עמדתה הנחרצת כי אין כל מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (עניין פלוני , פסקה 12).

8.באשר לטענה כי סכום פסק הדין כבר שולם לידי המבקשת: אכן, כאשר בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מוגשת לראשונה רק לאחר שזה בוצע, נראה כי עובדת ביצועו של פסק הדין עשויה להוות נימוק טוב כנגד קבלת הבקשה, שכן "מדובר במעשה עשוי, ואין בשלב זה רכיב אופרטיבי של פסק הדין שניתן לעכבו" (ע"א 249/14 איסמעילזאדה נ' קישוני (9.4.2014)). אלא שבענייננו המצב שונה. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע עוד בטרם פרעה את החוב הפסוק, ועשתה כן רק לאחר שזו נדחתה. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וכיוון שמצאתי כי בית המשפט המחוזי שגה כשלא עיכב ביצועו של פסק הדין, לפחות בחלקו, יש מקום לפסוק כפי שבית המשפט המחוזי היה אמור לפסוק כאשר החליט בבקשה לעיכוב ביצוע. אותה עת העיכוב היה אופרטיבי. יתכנו אמנם מצבים, שבגדרם שינוי נסיבות שהתרחש מאז שניתנה ההחלטה שבגינה הוגש ערעור יהפוך את הליך ההשגה לתיאורטי, אך אין זה המצב בענייננו, שכן התשלום למשיבה אינו בלתי הפיך. ואולם, העובדה שהסכום כבר שולם במלואו, ומשמעות "עיכוב הביצוע" היא שהמשיבה תיאלץ להשיב למבקשת סכום כסף, תישקל בין יתר השיקולים לעניין קביעת הסכום שתשלומו יעוכב.

9.אגב, מעיון בתיק עולה כי המשיבה חסויה וענייניה מתנהלים על-ידי אפוטרופוס. יש להניח, לפיכך, שהאפוטרופוס פועל על-פי דין ונוהג בסכום שנפסק לטובת המשיבה במסגרת חובותיו כאפוטרופוס ודואג שהכספים יוצאו רק לכיסוי צרכי המשיבה, כשהסכומים שנועדו להבטיח את רווחתה בעתיד יושקעו בהתאם. יש במצב דברים זה כדי להפחית את חששה של המבקשת שלא ניתן יהיה להשיב כספים במקרה של קבלת הערעור, או חלקו, שכן האפוטרופוס אינו רשאי לעשות בכספי פסק הדין ככל העולה על דעתו. אלא שהמשיבה משום מה לא העלתה טענה זו, ועל כן לא אבסס עליה את ההכרעה בבקשה, אם כי הנתון האמור יובא בחשבון.

10.בהערת אגב מצאתי להתייחס לטענות המבקשת בקשר לכך שאין לייחס משקל להערכת בית המשפט המחוזי ביחס לסיכוי ערעורה, מאחר ומדובר בפסק דין שיצא תחת ידו. בהקשר זה אין לי אלא להפנות לדברי בעניין מסארוה :

"בידי ערכאת הערעור כלים טובים יותר, מעצם היותה ערכאת ערעור, להעריך את סיכויי הערעור לעומת הערכאה הדיונית אשר הוציאה תחת ידה את פסק הדין שמבקשים להשיג עליו ואשר, מן הסתם, סבורה כי הוא מגלם הכרעה ראויה ... אכן, יש מצבים בהם נדרשת פניה מידית לעיכוב ביצוע, בטרם הושלמה הכנת הערעור, ואולם, במצבים כאלה, אם המבקש מעונין לשמור בידיו את האפשרות לפנות לאחר הגשת הערעור בבקשה 'מקורית' לערכאת הערעור לגבי התקופה שמיום הגשת הערעור ועד לסיום הליכי הערעור (ונראה כי, ככלל, כך סביר לנהוג), די אם יצמצם מראש את בקשת עיכוב הביצוע שהוא מגיש לערכאה הדיונית לפרק הזמן שעד להגשת הערעור. בכך יתאפשר למבקש עיכוב הביצוע למצות את זכויותיו בענין זה בערכאת הערעור בצורה מיטבית, כשעל תקופת הביניים עד להגשת הערעור תגשר החלטת הערכאה הדיונית" (פסקאות 3-2 לחוות דעתי).

משהמבקשת בחרה שלא לילך ב"דרך המלך" המתוארת בציטוט שלעיל, אין לה אלא להלין על עצמה בהיבט זה, ונראה כי לו עשתה כן, הייתה חוסכת זמן שיפוטי ואת זמנה שלה.

11.סוף דבר, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה. דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כך שיעוכב בשלב זה תשלום סך של ארבעה מיליון ש"ח מתוך הסכום הכולל שחויבה בו המבקשת במסגרת פסק הדין. סכום זה יושב לידי בא כוח המבקשת בתוך 14 יום. מובהר כי העיכוב אינו חל על רכיבי הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.