ע"א 3682-23 ע"א 3682-23

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' לינדנשטראוס), מיום 7.3.2023, בת"א 60426-11-17. בפסק הדין נושא הבקשה התקבלה במלואה תביעת המשיב, משלא הוגשו על ידי המבקשת סיכומים במועדים שנקבעו לכך.

2.ביום 27.11.2017 הגיש המבקש תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי בנצרת, בה טען כי בעת שאושפז בבית החולים רמב"ם לצורך ביצוע ניתוח, לקה בזיהום בעמוד השדרה שנגרם עקב טיפול אנטיביוטי בלתי נאות. לאחר שהוגשו מטעם הצדדים כתבי טענות, חוות דעת מומחים, תחשיבי נזק ותצהירים, והתקיימו בתיק חמישה דיוני הוכחות, הורה בית המשפט, ביום 28.4.2022, למשיב להגיש סיכומים מטעמו עד ליום 1.8.2022, ולמבקשת להגיש את סיכומה בתוך 60 ימים מקבלת סיכומי המשיב.

3.ביום 18.7.2022 הגיש המשיב את הסיכומים מטעמו, ובהתאם להחלטת בית המשפט קמא, נדרשה המבקשת להגיש סיכומים מטעמה 60 ימים לאחר מכן. חרף האמור, ביום 20.11.2022 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בה צוין כי טרם הוגשו סיכומי המשיבה. עוד צוין בהחלטה זו כי: "בהעדר סיכומים עד ליום 30.11.2022, יינתן פסק דין על סמך החומר הקיים בתיק".

ביום 2.12.2022 הגישה המבקשת בקשת להארכת מועד להגשת סיכומים עד ליום 1.1.2023, בה צוין כי בא כוח המשיבה נזקקה לטיפולים רפואיים אשר מנעו ממנה להגיש את הסיכומים במועדם. בהחלטתו מיום 5.12.2022 נעתר בית המשפט קמא לבקשת הארכה האמורה.

ביום 5.1.2023 הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת המועד להגשת הסיכומים מטעמה, בה עתרה כי יוארך המועד להגשת הסיכומים מטעמה בשבועיים נוספים. בהחלטתו מיום 8.1.2023 נעתר בית המשפט קמא גם לבקשה זו. ביום 9.2.2023 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בה צוין כי סיכומי המשיבה טרם הוגשו. נקבע כי באם לא יוגשו סיכומים מטעם המשיבה בתוך 7 ימים, יינתן פסק דין על סמך החומר הקיים בתיק.

ביום 19.2.2023 הגישה המשיבה בקשה מוסכמת להארכת מועד קצרה עד ליום 20.2.2023, ובהחלטתו מיום 19.2.2023 נעתר בית המשפט קמא אף לבקשה זו.

4.גם ביום 20.2.2023 לא הוגשו הסיכומים מטעם המשיבה. על רקע זה, ביום 7.3.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, בו נתקבלה במלואה תביעת המשיב, בזו הלשון:

"הנתבעת לא הגישה סיכומיה, אף שחלפה זה מכבר הארכה שניתנה לבקשתה. על כן ועל יסוד החומר הקיים בתיק וטענות התובע בסיכומיו, מתקבלת התביעה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 3,713,563 ש"ח, בתוספת הוצאת משפט בסך 41,080 ש"ח ושכ"ט בעו"ד בשיעור של +15% מע"מ מסכום הפיצוי שנפסק לעיל".

5.ביום 14.5.2023 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, וביום 18.5.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא – היא הבקשה שבפניי. בבקשתה טוענת המבקשת כי סיכויי ערעורה טובים שכן בית המשפט קמא שגה בכך שקיבל את טענות המשיב במלואן מבלי שהתייחס לראיות המבקשת, לדיוני החקירות שנערכו בפניו, ולטענותיה של המבקשת. המבקשת מפרטת כי אמנם על פי תקנה 74(ג) לתקנות סדר הדיר האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), "דין אי-הגשת סיכומי הטענות בכתב במועד, כדין אי-התייצבות לדיון", אך על פי תקנה 75(ב) לתקנות, מקום בו לא התייצב הנתבע "...רשאי התובע להוכיח את תביעתו, ויהיה זכאי לסעד שביקש לפי הראיות שהתקבלו" (ההדגשה הוספה – י' כ'). קרי, לטענת המבקשת היה על בית המשפט לבחון את כלל הראיות והעדויות שבתיק, וליתן פסק דין מנומק על בסיסן, ולא לקבל את תביעת המשיב כפי שהיא.

במישור מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי בהינתן שסכום הפיצויים שנפסק לחובתה הינו סכום בלתי מבוטל, קיים חשש שאם יידרש המשיב להחזירו באם יתקבל ערעור המבקשת, יקשה עליו לעשות כן. המבקשת מוסיפה כי חלק משמעותי מהפיצויים שנפסקו לטובת המשיב מהווה פיצוי בגין נזקים וצרכים עתידיים, כך שעיכוב תשלום סכומים אלו אינו צפוי לגרום למשיב כל נזק.

6.בהחלטתי מיום 21.5.2023 הוריתי למשיב להשיב לבקשת המבקשת, וכן ניתן על ידי צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא עד למתן החלטה אחרת. בהתאם להחלטתי האמורה הגיש המשיב תשובה מטעמו, בה טען כי דין הבקשה להידחות. המשיב הטעים כי סיכויי הערעור קלושים שכן פסק דינו של בית המשפט קמא ניתן לאחר שהמבקשת הפגינה זלזול בוטה בבית המשפט קמא, אשר התרה בפניה מספר פעמים כי אם לא יוגשו סיכומים מטעמה במועדים שנקבעו לכך, יינתן פסק דין על בסיס החומר שבתיק. המשיב מוסיף כי המבקשת לא הגישה בקשה לביטול פסק דינו של בית המשפט קמא לפי תקנה 131 לתקנות, ואף בערעורה לא ניתן על ידה כל הסבר מדוע לא הוגשו על ידה הסיכומים במועדים שנקבעו לכך. עוד הוסיף המשיב כי פסק דינו של בית המשפט קמא הינו פסק דין כספי, והרי הנטייה היא שלא לעכב פסק דין מסוג זה.

אשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי בבקשתה לא התייחסה המבקשת לעובדה ממנה ניתן ללמוד כי המשיב יתקשה להשיב את סכום הפיצוי לו יידרש לכך, אלא נסמכה על הנחה כללית כי אדם מן היישוב יתקשה להחזיר סכום גבוה המשולם לו באופן חד פעמי. על רקע זה, טוען המשיב כי לכל היותר יש לעכב את תשלום חלק מסכום הפיצויים.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, במובן זה שיעוכב תשלום של כמחצית מסכום הפיצוי הכללי שנפסק, כפי שיפורט להלן.

8.כידוע, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע החלטה (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)). אשר על כן, הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין יעוכב רק בהתקיים שני תנאים: כאשר סיכויי הערעור טובים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה. בין שני רכיבים אלו מתקיים קשר של "מקבילית כוחות", אך ההלכה הפסוקה העניקה את משקל הבכורה למאזן הנוחות (ע"א 770/23 קרן נ' פלוטקין, פסקה 20 (27.3.2023)).

9.בזהירות המתבקשת, ומבלי שאקבע מסמרות בדבר, סבורני כי לערעור המבקשת יש סיכוי ממשי להתקבל: כאמור לעיל, בפסק דינו שניתן עקב אי-הגשת סיכומי המבקשת במועדים שנקבעו לכך, קיבל בית המשפט קמא את תביעת המשיב במלואה. ואולם, בהתאם לתקנות 74(ג) ו-75(ב) לתקנות, הסנקציה בגין אי-הגשת הסיכומים במועד, אינה קבלה "אוטומטית" של התביעה במלואה, כי אם מתן הזדמנות לתובע "להוכיח את תביעתו [...] לפי הראיות שהתקבלו" (ההדגשה הוספה – י' כ'). בהתאם לכך, חלף קבלת התביעה במלואה, דומה שהיה על בית המשפט קמא לבחון את הראיות שהוגשו בתיק, ולקבוע האם יש בהן כדי לגבש לתובע (המשיב דכאן) זכות לפיצויים, ובאיזה היקף.

בתשובתו לבקשה דנן טען המשיב כי היה על המבקשת להגיש בקשה לפי תקנה 131 לתקנות חלף הגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, והוסיף כי לשיטתו, את מחדלה של המבקשת לעשות כן ולנמק מדוע לא הגישה את סיכומה במועדם, יש לזקוף לחובתה.

ספק בעייני אם יש בטענה זו כדי לגרוע מסיכוייו של הערעור להתקבל.

המבקשת בחרה שלא לתקוף את עצם מתן פסק הדין בלא להמשיך ולהמתין להגשת סיכומיה. המבקשת גם אינה עותרת לביטול פסק הדין ולמתן הזדמנות להגיש את סיכומיה עתה, אלא בחרה להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, ולמקד את טענותיה בפגם שנפל לשיטתה בפסק דינו של בית המשפט קמא אשר לא נדרש לראיות שבתיק בית המשפט. מדובר באפיק פעולה לגיטימי, אשר אינני סבור כי יש לזקוף לרעתה של המבקשת את הבחירה בו.

10.אשר למאזן הנוחות – כאשר עסקינן בעיכוב ביצוע של חיוב כספי, כבענייננו, הלכה היא כי בקשות לעיכוב ביצוע תתקבלנה אך במקרים חריגים, שכן חיוב כספי, מטבעו, הינו חיוב שתוצאותיו הפיכות (ע"א 6550/22Mouly נ' Jobe, פסקה 8 והאסמכתאות שם (19.12.2022)). חריג לכלל האמור הוכר במקרים בהם מטיל פסק הדין חיוב כספי לטובתו של אדם פרטי שאיננו אמיד בסכום ניכר, שכן במקרים מעין אלו, יקשה על האדם מן הישוב להחזיר את הסכום שנפסק לטובתו, באם יידרש לעשות כן (ראו ע"א 109/20 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 14 (12.3.2020); ע"א 3344/15 אשכנזי נ' גלי, פסקה 17 (15.6.2015)).

11.בענייננו, פסק הדין נושא הבקשה אכן הטיל על המבקשת חיוב כספי בסכום ניכר, כך שיש בדבר להטות את מאזן הנוחות לטובתה. בהקשר זה כבר צוין בפסיקה כי: "סכום משמעותי כשלעצמו, המשתלם לאדם שאיננו אמיד, מקים חשש שאם יתקבל הערעור יהיה קושי בהשבת הכספים, זאת אף בהעדר הוכחה לחשש באשר ליכולת השבת הכספים של המשיב הספציפי" (ע"א 2347/15 גמילי נ' דסטה, פסקה 9 (10.5.2015); ההדגשה הוספה – י' כ'). משכך, טענת המשיב לפיה המבקשת לא הצביעה על מאפיינים מיוחדים המתקיימים במשיב, המלמדים על חשש כי יקשה עליו להשיב את סכום הפיצויים לו יידרש לעשות כן, אינה מועילה למשיב.

כמו כן, יש ממש בטענת המבקשת לפיה מקום בו חלק מהסכום שנפסק לחובתה מהווה פיצוי בגין נזקים וצרכים עתידיים, יש בכך להקהות את הפגיעה במשיב באם תתקבל בקשתה (רע"א 6524/16 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, פסקה 7 (29.9.2016)).

יחד עם זאת, סבורני כי די בעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט קמא כדי להקל על החשש שמא לא יעלה בידי המשיב להשיב את סכום הפיצויים באם יידרש לכך, מחד גיסא; ומאידך גיסא יש בפתרון זה כדי לקיים, במידה מסוימת, את הכלל שלפיו בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהמבקשת תעביר למשיב סכום של מיליון וחצי ש"ח בתוספת שכר טרחת עורכי דין בסך 15% מהסכום האמור בתוספת מע"מ. תשלום יתרת הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא, יעוכב עד להכרעה בערעור.

צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 21.5.2023 מבוטל בזאת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.