ע"א 4123-23 ע"א 4123-23

1.בקשה לעיכוב ביצוע חלק מהחיוב הכספי שהוטל על המבקשת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 744-07-20 מיום 25.4.2023, שבגדרו התקבלה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד או החוק), שהוגשה בגין תאונת דרכים שבעקבותיה נפטר ר"א (להלן: המנוח), על-ידי עזבון המנוח ואלמנתו (להלן גם: המשיבה).

2.בפסק הדין נפסק לטובת המשיבים פיצוי בסך 2,368,000 ש"ח (לאחר ניכויים), אשר כלל, בין היתר, פיצוי בגין הפסדי השתכרות בשנים האבודות בסך 2,223,852 ש"ח, ופיצוי בגין אבדן שירותי בעל בסך 200,000 ש"ח [יוער, כי בפסק הדין צוין כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני, שלפיו מתוך סך הפיצוי שנפסק "יוקפא" סכום של 1,038,743 ש"ח, שעניינו פנסיית השאירים שמקבלת המשיבה, וזאת עד להכרעת בית משפט זה בדנ"א 4911/22 כלל חברה לביטוח נ' יונה].

3.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, כשלצדו הבקשה שלפניי, שבה מבוקש לעכב ביצוע תשלום בסך 700,000 ש"ח, נוסף על שכר הטרחה בגינו, מתוך סך הפיצוי שנפסק כאמור. לטענת המבקשת, סיכויי ערעורה טובים. בעניין זה נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי לא ניכה מס הכנסה מבסיס הכנסת המנוח; כי היה מקום להפחית במידה רבה יותר את גובה הכנסת המנוח שהתקבלה "בשחור"; כי אין מקום לקביעה שבפסק הדין בדבר גיל פרישתו הצפוי של המנוח אלמלא התאונה; וכי סכום הפיצוי שנפסק בגין אבדן שירותי בעל גבוה יתר על המידה. המבקשת מוסיפה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, בשים לב לאיתנותה הכלכלית; לחשש שלא תוכל להיפרע מהמשיבה אם הערעור יתקבל; ולעובדה כי קבלת הבקשה תותיר את המשיבה עם פיצוי בסך 630,000 ש"ח.

4.מנגד, לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות. המשיבים טוענים כי המבקשת לא הוכיחה שתתקשה להיפרע מהם אם ערעורה יתקבל; כי היה עליה לצרף תצהיר לאימות טענותיה בנושא; וכי בכל אופן, "לא קיים סיכוי להצלחת הערעור". בעניין זה נטען, בין היתר, כי בניגוד לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי התייחס לסוגיית ניכוי מס ההכנסה; כי לא נפל פגם בקביעה בדבר גובה הכנסת המנוח שהתקבלה "בשחור", או בשיעור הפיצוי שנקבע בגין אבדן שירותי בעל; וכי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בדבר גיל פרישתו הצפוי של המנוח.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

6.כידוע, הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת, כשלעצמה, את ביצועו; על המבקש עיכוב ביצוע כאמור להראות, בעיקרו של דבר, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי סיכויי ערעורו טובים (ראו, מני רבים: ע"א 7165/22 תמיס ג'י. אר. אי. אנ. בע"מ נ' כהן, פס' 9 (28.11.2022)). בהינתן שביצוע חיוב כספי אינו יוצר, ברגיל, נזק בלתי הפיך, הרי שככלל, אין לעכב ביצוע חיוב כאמור, אלא בהינתן חשש ממשי כי המבקש לא יוכח להיפרע אם ערעורו יתקבל, או אם ביצוע פסק הדין יוביל להתמוטטותו הכלכלית (ראו, מני רבים: ע"א 1137/23 דרעי נ' קרן קיימת לישראל, פס' 17 (3.4.2023)).

7.בענייננו, שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, לנוכח החשש כי היא לא תוכל להיפרע מהמשיבים אם ערעורה יתקבל. זאת, בין היתר, בהינתן גובה הכנסותיה של המשיבה, כפי שעולה מפסק דינו של בית המחוזי, ולנוכח חשש אינהרנטי, לכך שאדם מן השורה יתקשה להשיב סכום כסף גבוה שנפסק לטובתו (ראו, למשל: בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 7 (13.11.2006); רע"א 6524/16 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, פסקה 7 (29.9.2016)). כמו כן, כאמור, עסקינן בעיכוב תשלום חלק מהפיצוי שנפסק, באופן שיותיר את המשיבה אף בשלב זה עם סכום לא מבוטל, כך שלא מתעורר חשש כי קבלת הבקשה תסב למשיבה נזק ממשי. מנגד, לנוכח חוסנה הכלכלי של המבקשת, אין ספק כי הסכום שתשלומו יעוכב ישולם בסופו של דבר למשיבים אם יידחה הערעור. לנוכח האמור, ובהינתן שמאזן הנוחות הוא, ככלל, אמת המידה העיקרית להכרעה בבקשה כבענייננו (ראו, מני רבים: ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ, פס' 8 (13.1.2015)), איני רואה להידרש לסיכויי הערעור.

8.הבקשה מתקבלת אפוא, במובן זה שיעוכב תשלום סכום של 700,000 ש"ח, נוסף על שכר הטרחה בגינו, מתוך סך הפיצוי שנפסק למשיבים בבית המשפט המחוזי, וזאת עד להכרעה בערעור.

התיק ייקבע לדיון קדם ערעור.