בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

בפניי בקשת המבקשת, כלל חברה לביטוח בע"מ, להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א 10386/96 ביום 1.8.06 עד למתן פסק הדין בערעור שאותו מתעתדת המבקשת להגיש על פסק הדין הנ"ל.

1.המבקשת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה בביטוח חובה רכב פרטי שבו נסע המשיב 1 (להלן: המשיב ), יליד 10.2.72, ביום 7.2.96. באותו היום נפגע המשיב בתאונת דרכים קשה, בעת שישב במושב האחורי של הרכב המבוטח. כתוצאה מן התאונה, סבל המשיב פגיעות קשות ואושפז בבית החולים הלל יפה בחדרה. מספר שבועות מאוחר יותר הועבר המשיב לבית החולים לוינשטיין, שם שהה עד ליום 20.2.97. עם שחרורו אובחן המשיב כסובל מקואדרופלגיה לא שלמה מגובה C5 . עוד נקבע כי בעקבות התאונה נחבל המשיב בעמוד השדרה הצווארי ונגרמה לו פגיעה נוירולוגית בהתאם לגובה הקואדרופלגיה אשר ממנה הוא סובל. כן נקבע כי נגרם למשיב בעמוד השדרה שבר פריקה מגובה C4-C5 . באשר למצבו התפקודי בעת קבלתו נקבע כי המשיב מרותק למיטתו וזקוק לעזרה בכל פעולות היום-יום, וכן כי אינו שולט על סוגרים. בשנים 1999 ו-2003 הוזמן המשיב לאשפוזים חוזרים לתקופות קצרות.

בחוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה מטעם בית המשפט, ד"ר עצמון צור (להלן: המומחה ), ואשר נתקבלה על ידי בית המשפט, נקבע כי בעקבות תאונת הדרכים נותרה למשיב נכות צמיתה בשיעור 100%, וכן נקבעו לו נכויות נוספות: 10% בגין צלקת, 70% בגין היעדר שליטה על מתן השתן ו-80% בגין איבוד מוחלט של השליטה על סוגר פי הטבעת. עוד נקבע כי תוחלת החיים של המשיב תלויה ביכולתם של הנפגע ושל המטפלים בו, שכן ככל שמקפידים על כללי הטיפול המקובלים עשויה תוחלת החיים להיות ארוכה מאוד עד כי תהיה קרובה לזו של אדם מהלך. בהינתן טיפול שכזה העריך המומחה את תוחלת החיים של המשיב כעומדת על כ-45 שנה מיום קרות התאונה, כלומר עד גיל 69 .

2.בפסק הדין אשר ניתן בבית המשפט המחוזי ביום 22.8.03, ואשר עסק בשאלת החבות, דחה בית המשפט קמא את טענת המבקשת כי בעת ביצוע התאונה מי שנהג ברכב היה חנניה בוקובזה (להלן: חנניה ), אשר אינו מורשה נהיגה, וקיבל את טענת המשיב ואת טענת קרנית, לפיה מי שנהגה ברכב בעת התאונה הייתה ליאת ווקנין (להלן: ליאת ). בקרות התאונה נשאה ליאת רישיון נהיגה תקף, ומכאן שבית המשפט הטיל את החיוב על כתפי המבקשת כמי שביטחה את הרכב ועל כתפי ליאת, ביחד ולחוד.

בפסק הדין אשר ניתן ביום 1.8.06 ואשר עסק בשאלת גובה הפיצויים, ניתח בית המשפט לעומק את ראשי הנזק השונים, וחייב את המבקשת, ביחד ולחוד עם ליאת, לשלם למשיב סכום של 6,095,303 ₪, בתוספת החזר אגרת משפט בסך 645 ₪ שתשא הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.9.96 ועד ליום ההחלטה, ובניכוי התשלומים התכופים ששילמה המבקשת למשיב ממועד הגשת סיכומיה עד ליום המשפט. על המבקשת ועל ליאת הוטל לשלם סכומים אלה במשרד ב"כ המשיב בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, ומשזה הומצא ביום 4.8.06, עד ליום 4.9.06. במקרה של אי תשלום הכספים, נקבע בהחלטה, ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית מיום ההחלטה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

3.עם מתן פסק הדין, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד להגשת ערעור, אותו התעתדה המבקשת להגיש, הן באשר להחלטה מיום 22.8.03 בשאלת החבות, הן באשר להחלטה מיום 1.8.06 באשר לגובה הפיצויים. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' גריל) דחה את הבקשה ביום 2.8.06 בנמקו כי לגבי שאלת החבות, אין בשאלה אם יש מקום לחייב את המבקשת או את קרנית בתשלום הפיצוי, כדי לעכב את ביצוע פסק הדין ואת תשלום הפיצוי למשיב, ולגבי שאלת גובה הפיצוי, לא הצביעה המבקשת על טעם מיוחד שיהא בו כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין. מכאן הבקשה שבפניי.

4.טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לדחות את בקשתה לעיכוב ביצוע משסיכוייה לזכות בערעור טובים ומשהנזק שייגרם לה בעקבות כך שביצוע פסק הדין לא יעוכב גבוה לאין שיעור מן הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב ביצועו של פסק הדין.

לגבי סיכויי הערעור מחלקת המבקשת את טענותיה לטיעונים בשאלת החבות ולטיעונים בשאלת הנזק. בשאלת החבות מעלה המבקשת שלל טענות הנוגעות לממצאים הראייתיים של בית המשפט קמא. כך לדוגמא, טוענת המבקשת, לא נתן בית המשפט משקל מספיק לסתירות שנתגלו לטענתה בעדויות חלק מן הנוסעים ברכב באשר לשאלה האם הייתה זו ליאת שנהגה ברכב בעת התאונה, והייתה מבוטחת על-ידי המבקשת, שמא היה זה חנניה שנהג ברכב, אף כי לא היה מורשה נהיגה באותה העת. עוד מוסיפה המבקשת כי משחנניה סירב לקיים בדיקת פוליגרף, חרף הסדר דיוני שאליו הגיעו הצדדים, ולפיו לתוצאות בדיקות הפוליגרף יהיה משקל רק אם יבדקו כל שלושת הנוסעים, שגה בית המשפט משהעניק משקל לתוצאות בדיקות הפוליגרף החלקיות שנערכו אך ורק לליאת ולנוסעת נוספת ברכב, מורן מנצור. עוד טוענת המבקשת כנגד קבלת חוות דעתו הרפואית משפטית של ד"ר רוגב, חרף השינוי החד שחל בעמדתו, עת עבר משירות המבקשת לשירות קרנית, שינוי שחל ללא כל הסבר וללא שהומצא לו כל חומר נוסף. גם באשר לשאלת הנזק טוענת המערערת טענות מלוא הסל, ובאשר לכל ראש נזק בנפרד. כך לדוגמא, טוענת המערערת כי על אף שאין מחלוקת כי נכותו של המשיב הינה בשיעור של 100% אין בכך כדי לקבוע כי איבד את מלוא כושר השתכרותו לעתיד, ומשנפגע המשיב בגיל צעיר יוכל הוא עדין להשתכר באופן חלקי בעתיד. עוד טוענת המבקשת כי הסכום שפסק בית המשפט למשיב הנו מופרז, משלמשיב אין צורך, כך לטענתה, ביותר ממטפלת קבועה אחת, ומשהוכח לטענתה, שביכולתו של המשיב לשהות בבית לבדו שעות רבות במשך היום ולשרת את עצמו בחלק מהפעולות היומיומיות הבסיסיות. טענות נוספות מעלה המבקשת, באשר לבחירת רכב יקר מדי לטענתה, לצורך ניודו של המשיב, באשר לתוספת הדיור המופרזת, אשר ניתנה למשיב בהסתמך על חוות דעתו השגויה, כך לטענתה, של המומחה מטעם בית המשפט, באשר לסכומים המוגזמים לטענתה, בראשי הנזק של עזרים ואביזרים, באשר לרכישת טיטולים ובאשר לייעוץ מיני עתידי.

בשאלת מאזן הנוחות טוענת המבקשת, כי ביצוע פסק הדין בשלב זה בטרם יישמע הערעור יגרום לה לנזק בלתי הפיך, זאת לטענתה, לאור הסיכון הממשי כי לא תוכל לגבות את כספה בחזרה מן המשיב, במידה וערעורה יתקבל, לאור היותו של המשיב בחור צעיר מוגבל וחסר כל, להבדיל מגוף חזק אמיד וממוסד. עוד טוענת המבקשת, כי הואיל והמשיב קיבל במהלך השנים תשלומים תכופים בשיעור ניכר של למעלה מ-4 מיליון ₪ לצד תשלום חודשי העולה על 7,350 ₪ לחודש מן המוסד לביטוח לאומי, אין חשש כי יישאר המשיב ללא מקור כספי שיממן את צרכיו המיוחדים. עוד מטעימה המבקשת, כי היות שיתרת הכספים המגיעה למשיב בהתאם לפסיקת בית המשפט קמא מיועדת לצרכיו העתידיים, לא יגרם לו כל נזק במידה וסכומים אלו לא ישולמו עד להכרעה בערעור. לבסוף טוענת המבקשת, כי אין כל חשש שהמשיב לא יוכל להיפרע מן המבקשת בגין מלוא הסכום אם יידחה הערעור.

5.טוען המשיב בתגובה לבקשה זו, כי היות שהמשיב ממתין בקוצר רוח מזה למעלה מ-10 שנים לתכנן את עתידו ולדעת שמשפטו הסתיים, לא יהיה זה נכון ומוסרי לא ליתן לו באופן מייד את הפיצוי שנפסק לו בדין. המשיב מתרה בפני עיכובי ביצוע של חיובים כספיים מעין אלה, אשר עלולים לדבריו לאפשר למי שהוטלו עליו חיובים כספיים בפסק דין להגיש ערעור, "להרוויח" זמן בלתי מבוטל עד למועד הערעור ואז לבקש את מחיקת הערעור ללא צו להוצאות, תוך שיגבש בכך את רווחיו המגולמים בריבית הנצברת במהלך אותה התקופה ללא כל סיכון. בנוסף טוען המשיב כי אף אם תתקבל טענתה של המבקשת ויימצא כי קרנית היא זו החייבת בדין, דבר שלטענת המערער אינו סביר שיקרה לאור ההלכה שלפיה בית המשפט שלערעור אינו מתערב בהערכת עדויות, הרי שהמבקשת תהיה רשאית לתבוע את החזר הסכום ששילמה למשיב מקרנית. לפיכך סבור המשיב, אין כל הצדקה, שתעוכב העברת כספי הפיצויים מן המבקשת אליו , דבר שייאלץ את המשיב, שהינו נכה כה קשה לנהל את המגעים מול קרנית במקרה שייקבע כי החבות מוטלת על קרנית על-ידי בית המשפט שלערעור. המשיב מציין כי לצד סיכויי הערעור הנמוכים של המבקשת קיימים סיכויים גבוהים לקבלת הערעור שהגיש בגין מה שהוא מכנה "הטעויות של בית המשפט קמא".

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כך שתעוכב העברתו של חלק מן הסכום מן המבקשת למשיב.

בבואו לדון באפשרות עיכוב ביצועו של פסק דין, יבחן בית המשפט שני שיקולים: סיכויי המבקש לזכות בערעור, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי, ומאזן הנוחות בין הצדדים, שבמסגרתו יבחן בית המשפט, האם יהא מן הנמנע או למצער קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו (ראו למשל החלטותיי בעע"מ 7894/06 אבו רחמה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.10.06); רע"א 7682/05 לוי נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 2.11.06)).

6.על פניו, נראה כי סיכויי הערעור בענייננו אינם גבוהים. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים, אינה בוחנת את מהימנותם של עדים ואינה מעמידה את עצמה במקום בית משפט קמא בבחינת המערכת הראייתית, אלא אם בולטת טעות משפטית מכריעה על פני הפסק או כשהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים (ראו למשל ע"א 292/88 פופוביץ נ' סלון עצמאות בע"מ , פ"ד מד (2) 837 (1990)). הטעם העומד בבסיס אי ההתערבות של בית המשפט בממצאים עובדתיים נעוץ ביתרון של השופט בערכאה הדנה, אשר יכול להתרשם באופן בלתי אמצעי מחומר הראיות והעדויות, בניגוד לשופט הערעור שלא שמע את העדויות, לא ראה את העדים ולא יכול היה להתרשם ממהימנותם (ע"א 713/89 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' תשובה , פ"ד מו(1) 63; ראו גם: חמי בן נון ואיריס גוטפרוינד הערעור האזרחי , 142-143 (1977)). בשתי השאלות אשר עמדו לדיון, שאלת החוב ושאלת הנזק, כתב בית המשפט המחוזי פסקי דין מפורטים ומנומקים שבהם נתן את דעתו באשר למרבית הסוגיות העולות בבקשתה של המבקשת לאחר ששמע עדים רבים. מרבית טענותיה של המבקשת מכוונות כנגד התרשמותו של בית המשפט המחוזי מעדויות וכנגד העדפותו של בית המשפט עדות אחת על פני חברתה. במצב דברים זה קיים בעיני ספק על פניו, אם מצויים אנו באותו מקרה מיוחד שבו בעקבות קיומה של טעות גלויה על פני הפסק, ימצא בית המשפט שלערעור מקום להתערב.

7.שאלת מאזן הנוחות בין הצדדים מובילה לדעתי לתוצאה שונה. עיכוב הביצוע המבוקש בענייננו הוא עיכובו של חיוב כספי. ככלל, פסק-דין העוסק בחיוב כספי איננו אחד מבין אותם עניינים חריגים ויוצאי הדופן, שבהם ייטה בית-המשפט להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע. זאת מן הטעם שמימוש פסק-דין לתשלום חיוב כספי ניתן על-פי רוב להפוך או להשיב. (ראו רע"א 2490/05 בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ , תק-על 2005(2) 288, 289; ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)). מכאן, שעל-מנת לזכות בסעד של עיכוב ביצועו של חיוב כספי, מוטל על המבקש הנטל להוכיח בפני בית-המשפט, מדוע במקרה שבו יזכה בערעור יהיה זה בלתי אפשרי או למצער קשה מאוד מבחינתו לגבות בחזרה מן המשיב את הכסף ששולם לו.

המבקשת טוענת כי היות ובעת התאונה היה המשיב סטודנט בן 24 ועבד בעבודה חלקית הרי שהיה ותשלם היא את הסכום אשר נקבע בהחלטת בית המשפט קמא קיים סיכון ממשי כי לא תוכל לגבות את כספה חזרה מהתובע במידה ותזכה בערעור, שהרי מדובר ב"בחור צעיר, מוגבל וחסר כל" כהגדרתה. עם זאת המבקשת לא הציגה כל הוכחה פוזיטיבית המלמדת כי המשיב חסר כל וכי אם יופחת סכום פיצויו בערעור לא יוכל להחזיר למבקשת את ההפרש בין הסכום שייפסק בבית המשפט שלערעור לבין זה שקיבל לפי פסיקת בית המשפט המחוזי (ראו: רע"א 680/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל , תק-על 2006(1) 4296 ,4298; ע"א 303/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' דניאל , תק-על 2000(1) 478). חרף כך, בבחינת יכולתו של המשיב להחזיר את הכסף במקרה שבו תזכה המבקשת בערעור, עלינו לתת את הדעת, לצד מצבו הכלכלי של המשיב, אף לגובה הסכום הנדון. העובדה כי מדובר בסכום כה גבוה מקימה את החשש כי המשיב יכלה לפחות את חלקו עד למועד הערעור באופן שיקשה על השבת הסכום במקרה והמבקשת תזכה בערעור (ראו ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן , תק-על 2005(4), 2166, 2168). ואמנם, הלכה היא כי גובה הסכום שנפסק לטובת המשיב מהווה שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור (ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח נ' עזבון המנוח אלי אלבז תק-על 2005(2), 1148). בהקשר זה יצוין כי החשש מפני אי השבתו של סכום כה גבוה אינו קושי פרטני הנוגע לאדם זה או אחר, וניתן להניח כי כל אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכום מעין זה.

לצד זה ייאמר, כי היותו של סכום הכסף העומד במחלוקת כה גבוה נובעת מכך שהסכום חושב באופן שיספק את צרכי המשיב בשארית חייו. מכאן, שאף שאין המדובר בתשלום עיתי, לא ניתן לומר כי מלוא הסכום נחוץ למשיב כדי לספק את צרכיו המיידיים, וניתן לקבוע כי חלק מן הסכום נועד לסיפוק צרכיו העתידיים. במצב זה, נראה כי לא ייגרם למשיב נזק אם תעוכב העברתו של חלק מן הסכום עד להכרעה בערעור (ראו ע"א 11266/04 ליבוביץ' נ' איצקוביץ , תק-על 2005(1) 2097; ע"א 4623/06 פז גז נ' חודרה (טרם פורסם, 7.8.06)). מאידך גיסא, העברת מלוא סכום התביעה תסב למבקשת נזק רב במידה ותזכה בערעור, ויתברר כי המשיב לא יוכל להשיב לה סכום כה גדול, משהשתמש בו זה מכבר לצרכיו. אמנם נכונה טענתו של המשיב, כי אם תתקבל טענתה של המבקשת באשר לשאלת החבות, באופן אשר יחייב את קרנית בתשלום הפיצוי למשיב, הרי שתוכל המבקשת לגבות את חובה מקרנית ומבחינה זו יהיה מצבה אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי, כמצבו של המשיב אם יעוכב ביצוע פסק הדין ויהיה זה הוא אשר יהיה זכאי לגבות את חובו מקרנית, אך עם זאת, לאחר שקלול האינטרסים האמורים ובחינת השיקולים המנוגדים סבורה אני כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל באופן חלקי, כך שלמשיב יועברו באופן מיידי 3,0000,000 ₪ והעברת יתרת הסכום תעוכב עד להכרעה בערעור שיוגש על-ידי המבקשת בעניין זה.