ע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב ( הפול) נ. פלוני

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 15.3.2017 (ת"א 14493-06-13, השופטת ת' בזק-רפפורט ).

2.בשנת 2013 נפגע המשיב בתאונת אופנוע בעת שהיה כבן 31. הנזקים העיקריים שנגרמו לו בעקבות התאונה הם קטיעה של אחת הרגליים מעל לברך ונכות נפשית. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למשיב נכות אורתופדית בשיעור של 65% לצמיתות בגין קטיעת הרגל, וכן נכות בתחום הנפשי בשיעור של 15% לצמיתות. עם זאת, שיעור נכותו הצמיתה של המשיב הועמדה בשיעור של 100% מכוח תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, התשט"ז-1956) לנוכח העובדה שהמשיב "איבד את מקצועו מבחינת רפואית" ו"לא מסוגל לחזור לעבודתו".

3.הבקשה דנן נסבה על פסק הדין שניתן בתביעה שהגיש לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 לבית המשפט המחוזי. לאחר שמיעת עדויות ובחינת חוות הדעת שהוגשו קבע בית המשפט המחוזי כי שיעור נכותו התפקודית של המשיב הוא 70.25%, ופסק לו – לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי וניכוי התשלומים התכופים – פיצויים בסך 2,473,971 שקל, וכן שכר טרחת עורך דין והחזר אגרה.

4.ביום 27.4.2017 הגישה המבקשת, חברת המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") בע"מ, ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד עמו גם בקשה לעיכוב ביצוע של 1,000,000 שקל מתוך הסכום שנפסק למשיב, היא הבקשה שבפני. לטענת המבקשת, נפלו שגגות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה בקביעת שיעור הנכות התפקודית של המשיב, בקביעת בסיס החישוב של שכרו לצורך חישוב הפסדי השתכרות עתידיים, וכן בחישוב של הוצאותיו הרפואיות בעבר.

5.המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור הם "טובים מאד", ומוסיפה כי אם לא תתקבל בקשתה עלול להיגרם לה "נזק בלתי הפיך", שכן היא לא תוכל להיפרע סכום זה מן המשיב שאין לו כל נכסים משמעותיים, ואף אינו משתכר מאז היה מעורב בתאונה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי עיכוב הביצוע של הסכום האמור, שהוא אך חלק מן הסכום שנפסק, לא יגרום למשיב עיוות דין כלשהו, שכן גם כך הועבר לרשותו סכום של 1,837,952 שקל, אשר עולה בהרבה על הסכום שהמשיב זקוק לו עד למועד ההכרעה בערעור.

6.ביום 27.4.2017 הוריתי למשיב להגיש תגובה לבקשה. בתגובתו שהוגשה ביום 4.5.2017 מציין המשיב כי הוא מתנגד לקבלת הבקשה. המשיב חולק על טענות המבקשת באשר לסיכויי הערעור, ומוסיף כי המבקשת לא הוכיחה שהיא תתקשה לגבות את השבת הכספים שישולמו לו ביתר ככל שיתקבל ערעורה, מה גם שהוא צפוי להוסיף ולקבל תגמולים מן הביטוח הלאומי. המשיב מוסיף וטוען כי ההלכה הרווחת בבית משפט זה היא כי הניזוק זכאי לקבל באופן מידי את הפיצוי שנפסק לזכותו, והנטל להוכיח כי ראוי לסטות מעיקרון זה רובץ לפתחה של המבקשת.

דיון והכרעה

7 . לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה שיש מקום לקבל את הבקשה.

8.אכן, הכלל הוא ביצועם של פסקי דין מבלי להמתין לתוצאות הערעור, וכלל זה אף תקף ביתר שאת בכל הנוגע לפסקי דין שבהם הסעד שניתן הוא כספי (ראו למשל: ע"א 4196/06 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' סאלם , פסקה 6 (26.7.2006); ע"א 811/07 מכבי שירותי בריאות נ' עזבון המנוח משה גולובי ז"ל , פסקה 5 (15.2.2007); ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן , פסקה 5 (10.1.2008)). אולם, בכל מקרה יש לבחון את מכלול הנסיבות. במקרים שבהם הסעד הכספי שנפסק הוא משמעותי (ראו למשל: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן , פסקה 7 (1.12.2005); בש"א 7637/06

כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 (13.11.2006)), כאשר קיים חשש לכך שהתשלום יצור מצב בלתי הפיך, וכאשר מדובר בעיכוב ביצוע חלקי שאינו צפוי לפגוע ברווחתו של הזוכה (ראו למשל: ע"א 1578/05

מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל , פסקה ח' (8.5.2005); ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מור , פסקה 10 (24.10.2014)), נוהג בית משפט זה להורות על עיכוב ביצוע במקרים המתאימים. בנסיבות המקרה הנוכחי עולה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לעבר עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. באשר לסיכויי הערעור – די בכך שאציין, מבלי לקבוע כל מסמרות, כי טענותיה של המבקשת אינן משוללות יסוד.

9.סוף דבר: אני מורה על קבלת הבקשה במובן זה שיעוכב ביצוע תשלום סך של 1,000,000 שקל בלבד מתוך הסכום שעליו הורה בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור.