ע"א 2143/21המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ. פלוני

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אריה רומנוב ) בת"א 3498-09 מיום 29.1.2021, בגדרו התקבלה תביעה שהגיש המשיב 1 נגד המבקשת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים בה הוא נפגע כרוכב אופנוע.

רקע וטענות הצדדים

1.

בשנת 2008 נפגע המשיב 1 (להלן: המשיב ) בתאונת דרכים בעת שנהג באופנוע, וניזוק כתוצאה מכך (להלן: התאונה ). על רקע זה הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת, חברת ביטוח ממנה רכש פוליסת ביטוח לאופנוע, לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המבקשת חלקה על קיומו של כיסוי ביטוחי בנסיבות המקרה, בטענה שבמועד אירוע התאונה לא היה למשיב רישיון נהיגה המתיר לו לנהוג בישראל באופנוע בו נהג. בהחלטה מיום 4.7.2010 הורה בית המשפט קמא על פיצול הדיון כך שבשלב ראשון תדון שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי (להל: שאלת האחריות ), ובשלב שני, ככל שיהיה בכך צורך, תדון שאלת גובה הנזק.

2.

בהחלטה מיום 27.1.2015 הכריע בית המשפט קמא בשאלת האחריות. בעיקרו של דבר, קבע בית המשפט כי הגם שבמועד אירוע התאונה רישיון הנהיגה האמריקני אותו החזיק המשיב לא היה בר תוקף בישראל, המבקשת הפרה את חובת הגילוי כלפיו בכך שלא העמידה אותו על מורכבות הדין הישראלי בכל הנוגע להכרה ברישיונות זרים. בנסיבות אלו, נקבע כי המבקשת מנועה מלטעון כנגד תוקף פוליסת הביטוח שנרכשה על ידי המשיב, וכי חובה עליה לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התאונה. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת נגד החלטה זו נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 19.5.2015 (רע"א 1629/15), משנקבע כי דינן של טענות המבקשת בסוגיית הכיסוי הביטוחי "להתברר בערכאת הערעור, במידת הצורך, רק לאחר שיושלם ההליך בבית משפט קמא" .

3.

במאמר מוסגר, יצוין כי לאחר דחיית בקשת רשות הערעור הנזכרת, הגיש המשיב בקשה לצרף להליך את המשיבים 3-2, נהג הרכב הפוגע והמבטחת של הרכב הפוגע, בהתאמה, וזאת על מנת להבטיח שבמקרה שיתקבל ערעור המבקשת על פסק הדין הסופי (ככל שיוגש), יוכל המשיב לתבוע את נזקיו מהמשיבים 3-2 בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מבלי שעילת תביעתו תתיישן. בית המשפט קמא נעתר לבקשה זו של המשיב והורה על צירוף המשיבים 3-2 להליך. עם זאת, שאלת אחריותם של המשיבים 3-2 לא נידונה לגופה על ידי בית המשפט קמא לאור התוצאה אליה הגיע.

4.

בפסק דין שניתן ביום 29.1.2021 הכריע בית המשפט קמא בשאלת גובה הנזק, ופסק למשיב פיצוי בסך כולל של 3,867,000 ש"ח, שכר טרחה בשיעור של 13% בתוספת מע"מ והוצאות משפט. ביום 25.3.2021 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין ולצדו בקשה לעיכוב ביצועו, היא הבקשה המונחת לפניי.

5.

המבקשת מעמידה במרכז ערעורה את הטענה כי בית המשפט קמא שגה כשקבע כי קיים כיסוי ביטוחי לתאונה בה נפגע המשיב. לטענת המבקשת, החלטה זו של בית המשפט קמא סותרת "הלכות ברורות של בית המשפט העליון", ובין היתר את ההלכה לפיה החובה לוודא כי רישיון הנהיגה שברשותו מתאים לנהיגת רכב בישראל מוטלת על הנהג, ולא על החברה המבטחת. כן נטען כי החלטת בית המשפט קמא מנוגדת לתקנת הציבור בהכשירה נהיגה שלא על פי הוראות הדין. המבקשת מדגישה כי מאחר שבענייננו קמה שאלת חבות כבדה ומשמעותית, היא "עותרת לעיכוב ביצוע של מלוא סכום פסק הדין, קרי סך כולל של 4,456,371 ש"ח (בצירוף הוצאות משפט שנפסקו למשיב – שטרם ניתנה החלטה בעניינם)". בנוסף מעלה המבקשת "מטעמי זהירות" גם השגות שונות לעניין גובה הנזק, ובכלל זה ביחס לקביעת שיעור הנכות התפקודית של המשיב, לקביעת בסיס החישוב של שכרו לצורך חישוב הפסדי השתכרות עתידיים, וכן ביחס לחישוב של הוצאותיו הרפואיות בעבר. המבקשת מציינת בהקשר זה כי הסכום שבגינו הייתה מערערת במישור גובה הנזק, אלמלא קיומה של שאלת האחריות כאמור, עומד על סך של 3,210,087 ש"ח. על רקע זה, סבורה המבקשת כי סיכויי הערעור "טובים מאד". המבקשת מוסיפה וטוענת כי אם לא תתקבל בקשתה עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך, שכן קיים חשש ממשי שלא תוכל להיפרע סכום זה מן המשיב, אשר על פי הראיות שהוגשו לבית המשפט קמא, מתגורר בשכירות בספרד, אין ברשותו נכסים משמעותיים והוא מתקיים מקצבת אבדן כושר עבודה.

6.

בהחלטה מיום 26.3.2021 הוריתי למשיבים להגיש תגובה לבקשה, ונתתי צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט קמא עד למתן החלטה אחרת. המשיב בתגובתו מתנגד לקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתו, סיכויי הערעור "קלושים" מאחר שהכרעת בית המשפט קמא בשאלת החבות עולה לשיטתו בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, משום שיש להבחין בין הפסיקה אליה הפנתה המבקשת לבין נסיבות המקרה דנן, ומכיוון שלא נפל פגם בחישוב גובה הנזק שנפסק לזכותו. כן טוען המשיב כי לנוכח הנזקים הקשים שנגרמו לו בתאונה והזמן שחלף מאז אירעה, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו. המשיב מוסיף ומציין כי במסגרת פסק דין שניתן על ידי בית המשפט השלום בתל אביב-יפו ביום 8.2.2012 בתא"מ 13244-03-11, חויבה המשיבה 3 במלוא נזק הרכוש שנגרם לו בעקבות התאונה. בכך יש ללמד לשיטתו של המשיב כי אילו יתקבל הערעור דנן תוכל המבקשת לגבות את המגיע לה מהמשיבה 3, ולכן אין יסוד לחששה כי תתקשה לגבות את השבת הכספים שישולמו לו ביתר ככל שיתקבל ערעורה. כן מדגיש המשיב כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע מתבקשת ביתר שאת שעה שעסקינן בפסק דין בו הוטל חיוב כספי. להשלמת התמונה יצוין כי מאז הגיש את עמדתו בהליך שלפניי, הגיש המשיב גם הוא ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא (ע"א 2704/21). המשיבים 3-2 ציינו בתגובתם כי הם מסכימים לבקשה לעיכוב ביצוע תוך שמירת זכויותיהם לטעון לגופן של טענות הצדדים.

דיון והכרעה

7.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בעיקרה, אך לא במלואה. נקודת המוצא לענייננו היא ההלכה הידועה לפיה, ככלל, זכאי בעל דין ליהנות לאלתר מפירות זכייתו בפסק הדין שניתן לטובתו, והגשת ערעור עליו אינה טעם לעיכוב ביצועו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018; ע"א 636/20 טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' מועצה מקומית גבעת זאב , פסקה 12 (14.10.2020); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012)). כך ביתר שאת מקום בו מדובר בבקשה המכוונת לעיכוב ביצועו של סעד כספי (ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון , פסקה 15 (7.1.2013)). עם זאת, במקרים בהם מתעורר חשש כי ביצוע תשלום על פי פסק הדין יצור מצב בלתי הפיך, ולצד זאת מדובר בעיכוב ביצוע חלקי שאינו צפוי לפגוע ברווחתו של מי שפסק הדין ניתן לטובתו, יטה בית המשפט להורות על עיכוב הביצוע (ע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 8 (9.5.2017)). כך בפרט מקום בו הסעד הכספי שנפסק הוא משמעותי (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן , פסקה 7 (1.12.2005)).

8.

מטבע הדברים, אין בדעתי לטעת מסמרות בגורל הערעור, ואסתפק בציון התרשמותי שלפחות בשאלת האחריות הוא מעורר שאלות הראויות להתברר. מכאן, שההכרעה בשאלת עיכוב הביצוע היא בעיקרה עניין של שיקולי מאזן הנוחות. בענייננו, סבורני כי יש בשיקולים אלה כדי להטות את הכף לטובת היעתרות לעיקר בקשת המבקשת. כפי שצוין, עניין לנו בחיוב כספי בשיעור גבוה, העומד על למעלה מכ-4.3 מיליון ש"ח, כאשר חלק לא מבוטל הימנו נפסק עבור המשיב במבט הצופה פני עתיד (השוו: ע"א 6848/20 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 (2.11.2020)). בנוסף, נסיבותיו האישיות של המשיב מעוררות ספק בדבר האפשרות לגבות ממנו השבה של כספים שיועברו לידיו. בה בעת, וכמצוין לעיל, נכונותו של בית משפט זה להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע בנסיבות כגון דא קמה, ככלל, כאשר מי שפסק הדין ניתן לטובתו אינו יוצא וידיו על ראשו (השוו: ע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 8 (9.5.2017)). כך, בוודאי, כשחלפו כבר קרוב ל-13 שנים ממועד התאונה. כן, יש לתת משקל מסוים לכך שאם יתקבל הערעור בשאלת החבות תיפתח האפשרות למשיב לתבוע את נזקיו מהמשיבים 3-2, ויתכן כי המערערת תוכל להיפרע ממקור זה, ככל שלא תוכל לזכות בהשבה מהמשיב עצמו. אשר על כן, סבורני כי במכלול נסיבות המקרה דנן הפתרון המאזן נכונה בין כלל השיקולים העומדים על הפרק מצדיק שחרור כ-20% מהכספים למשיב, ועיכוב ביצוע יתרת התשלום.

9.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין מתקבלת באופן חלקי, במובן הבא:

(א)

סך של 750,000 ש"ח מתוך הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא ישולם על ידי המבקשת למשיב, וכן שכר טרחה בשיעור של 13% מסכום זה בתוספת מע"מ.

(ב)

ביחס ליתר הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא, הריני להורות על עיכוב ביצוע תשלומם על ידי המבקשת עד להכרעה בערעור. מובהר כי המבקשת אינה נדרשת להפקיד את החלק שתשלומו עוכב בקופת בית המשפט.

(ג)

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות במסגרת הבקשה שלפניי.