ע"א 4698/21אגא. ש.ח עבודות עפר בע"מ נ. כ.ח.כ לבניין בע"מ

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא ) בפר"ק 25622-08-17 מיום 2.6.2021 במסגרתו חויבה המבקשת לשלם סך של 304,812 ש"ח בתוספת מע"מ לקופת הפירוק.

הרקע לבקשה

1.

המבקשת הינה חברה יזמית העוסקת בין היתר בייזום ובינוי פרויקטים מתחום הנדל"ן ברחבי הארץ. משיבה 1 (להלן: החברה ) שימשה כקבלן משנה של המבקשת בפרויקט בניה בישוב חריש. בשלב מסוים נקלעה החברה לקשיים כלכליים ונפתחו נגדה הליכי חדלות פירעון. ביום 8.11.2016 ניתן צו הקפאת הליכים נגד החברה וביום 25.10.2017 ניתן צו פירוק בעניינה. בעל השליטה בחברה, אשר מונה כנאמן בתקופת ההקפאה, מונה כמנהל מיוחד של החברה (להלן: המנהל המיוחד ).

2.

במהלך תקופת הקפאת ההליכים המשיכה החברה בביצוע הפרויקטים, כאשר התחייבויות המשיבה בוצעו על ידי המנהל המיוחד באמצעות קבלנים ששכר את שירותיהם. המנהל המיוחד הגיש חשבונות למבקשת עבור ביצוע העבודות, אך בשל מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים החשבונות לא שולמו. לאחר שהוגשו מספר בקשות למתן הוראות על ידי המנהל המיוחד, ניתנו מספר פסקי דין (חלקם בהסכמה) במסגרתם חויבה המבקשת בתשלום לקופת הפירוק עבור העבודות. כך למשל, ביום 23.2.2017 הגיעו הצדדים להסכמה, לה ניתן תוקף של פסק דין, כי החברה תסיים בניית שני בתי כנסת וכי העלויות להשלמת הפרויקט ישולמו על ידי המבקשת. כמו כן ניתנו ביום 2.5.2017 וביום 26.2.2018 פסקי דין המחייבים את המבקשת בתשלום החשבונות שהוגשו לה על ידי המנהל המיוחד.

3.

ביום 26.5.2020 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות בגדרה עתר לחיוב המבקשת לשלם לקופת הפירוק יתרת תשלום שטרם הועברה לו: סך של 186,418 ₪ בתוספת מע"מ בגין ביצוע השלמת בתי הכנסת (להלן: החוב הראשון ); יתרת חוב בסך של 58,106 ש"ח בתוספת מע"מ עבור "מבנה 234 בקבוצה 4" (להלן: החוב השני ); ויתרת חוב בגין "הפחתת חשבונות" ב"קבוצה 6" בסך של 93,156 ש"ח בתוספת מע"מ (להלן: החוב השלישי ). בתמצית שבתמצית, בית המשפט קיבל את תביעת המנהל המיוחד בעניין החוב הראשון והחוב השלישי, במלואן. באשר לחוב השני, התקבלה עמדת המבקשת כי היא הייתה רשאית לקזז מסכום זה תשלום עבור ביצוע עבודות שהיא נאלצה להשלים בעצמה, ולפיכך נקבע כי סכום החוב יעמוד על סך של 25,238 ₪ בתוספת מע"מ.

4.

על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, בגדרו נטען כי אין לקבל מצב שבו היא נאלצת לשלם לחברה על עבודות שלא ביצעה, לאחר שנטשה את הפרויקטים תוך שהמבקשת נאלצת לשאת בנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהחלפת החברה בקבלן משנה אחר. כמו כן יצאה המבקשת חוצץ נגד קביעותיו של בית המשפט בדבר הסכומים שהיא חבה לקופת הפירוק. לצד הערעור הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנַי במסגרתה התבקש כי הסכום שנפסק לחובתה יופקד בקופת בית המשפט. במסגרת הבקשה נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת, שכן מדובר בחברה בפירוק כך שיהיה זה בלתי אפשרי לקבל בחזרה את הכספים אם יתקבל הערעור אשר יהפוך הלכה למעשה לתאורטי, בעוד שלמשיבה לא יגרם כל נזק אם הסכומים יופקדו בקופת בית המשפט. כן נטען כי סיכויי הערעור טובים.

5.

מנגד המנהל המיוחד טען כי דין הבקשה להידחות, שכן הוא הציע זה מכבר למבקשת כי הסכום שישולם יופקד בקופת הפירוק, כך שאם המערערת תזכה בערעורה, אין חשש שכספה לא יושב לה. עוד נטען כי המבקשת מתנהלת בחוסר תום לב מובהק, שכן היא הפרה ללא הרף את התחייבויותיה לשלם עבור כל העבודות. כמו כן, טענת המבקשת כי קיים חשש שכספה לא יושב לה אם תזכה בערעור, איננה נכונה ואף ההפך הוא הנכון. זאת שעה שהוכח כי המבקשת היא זו שאיננה מקיימת את חיוביה בעוד שהחברה פרעה זה מכבר את התחייבויותיה לספקים שנתנו לה שירותים בתקופת הקפאת ההליכים. כמו כן צוין כי "התשלום אשר יועבר מאת המבקשת... נמצא בידי בעל תפקיד, וחזקה כי ינהג בו כראוי, באחריות". עוד נטען כי בניגוד לטענת המבקשת, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור – הנסוב על קביעות עובדתיות – טובים.

6.

בתשובה שהגישה המבקשת, התנגדה להפקדת הסכום בקופת הפירוק, תוך העלאת החשש כי נוכח התנהלות המנהל המיוחד, קיים חשש כי הוא יעשה ניסיון לחלק את הכספים לנושים או יעשה בהם שימוש לצרכים אחרים. עד היום המבקשת שילמה את כל הסכומים שהיה עליה לשלם, וגם כעת היא אינה מבקשת להתנער מהתשלום, אלא מציעה להפקיד את הסכומים האמורים בקופת בית המשפט. לחלופין הציעה המבקשת כי תפקיד ערבות בנקאית בגובה הסכום מושא הערעור.

דיון והכרעה

7.

כלל הוא, כי אין בהגשת ערעור על פסק הדין כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו. על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין להוכיח כי סיכויי ערעורו גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני תנאים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות", אך נקבע זה מכבר כי הבכורה נתונה לשיקול "מאזן הנוחות" (ע"א 8828/20 הרשות הפלסטינית נ' פלוני , פסקה 7 (10.5.2021); ע"א 5308/20

ידען נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 5 (25.3.2021)).

8.

כאשר מדובר בעיכוב ביצוע פסק דין שהטיל חיוב כספי, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע מן הטעם שאין מדובר בנזק שאינו בר תיקון ככל שהערעור יתקבל (ראו למשל: ע"א 2143/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 6 (22.4.2021)). לכלל זה נקבעו חריגים המתקיימים ככל שעולה בידי המבקש לשכנע את בית המשפט שאם יתקבל ערעורו, יהיה זה קשה ביותר עד בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 7729/18 רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ , פסקה 17 (7.1.2019). אם כי יש לגבות טענות אלה בתשתית ראייתית עובדתית הולמת (ע"א 91/19 המשבב עיבוד שבבי (1994) בע"מ נ' בוכריס , פסקה 7 (21.3.2019)). עוד נקבע כי אף במקרים שבהם פסק דין מורה על תשלום שיועבר לקופת פירוק, אין די בהשערה בלתי מבוססת שהכסף יחולק לצדדים שלישיים (ע"א 3893/18 אינבנקום טכנולוגיות בע"מ נ' עו"ד ורו"ח אשר אנגלמן

PWC Israel

בתפקידו כמפרקן של חברת ריט טכנולוגיה בע"מ (בפירוק) ושל חברת ריט וויירלס בע"מ , פסקה 14 (2.6.2019)).

9.

בנסיבות המקרה, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. מתגובת המנהל המיוחד עולה כי התשלום לספקים עבור ביצוע העבודות הסתיים, ואף לעמדת המבקשת החברה אינה "נזקקת" לסכומים אלו. על כן, טענתה כי העברת הכספים עשויה לגרום לה נזק בלתי הפיך, לא הוכחה די הצורך. יתרה מזו, המנהל המיוחד הבהיר בתגובתו כי "מדובר בנאמן, פרקליט ונוטריון, שליח בית המשפט... באם המערערת תזכה בערעור או בחלקו, כספה יושב לה". אכן נכון הדבר, מדובר בשליח בית משפט, המופקד על האינטרסים של גורמים רבים בהליך, הנתון למנגנוני פיקוח וביקורת של בית המשפט, וכפוף לחובות הגינות ותום לב. הפקדת סכומי כסף בידיו הנאמנות, משמעותה חזקה כי כספיה של המבקשת יוחזרו לה אם תזכה בערעורה. על כן קשה להלום את הטענה כי ביצוע התשלום לידיו של המנהל המיוחד יוביל למצב בלתי הפיך אם וכאשר ערעור המבקשת יתקבל.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תשא בהוצאות המנהל המיוחד בסך של 7,500 ש"ח.