ע"א 967/22טיפול רפואי מידי ( טר"מ) נ. עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ת"א 45076-07-15 (השופטת ש' רנר ) מיום 24.12.2021, במסגרתו נקבע כי על חברת טיפול רפואי מידי (להלן: טר"מ או המערערת ) לשלם למשיבים 4-1 פיצוי בסך של כ-4 מיליון שקלים, ביחד ולחוד עם משיב 5, בגין אירוע טראגי שהביא למותם של שתי בנותיהם.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

כמתואר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 20.1.2014 ביצע משיב 5, העוסק כמדביר, הדברה בבית מגורים בירושלים (להלן: הדירה ). במהלך ההדברה השתמש בחומר הדברה חקלאי המכיל רעל פעיל, האסור לשימוש בדירת מגורים. ערב לאחר מכן, החלו ארבעת ילדי המשפחה המתגוררת בדירה לחוש ברע, ומשכך הוריהם, משיבים 4-3, הביאו אותם אל המערערת, לצורך קבלת טיפול רפואי. הילדים שוחררו לדירה לאחר מספר שעות.

בבוקר של אותו היום, הבחין אב המשפחה, משיב 4, כי בתו יעל ז"ל אינה בין החיים, וזמן קצר לאחר מכן בהגיעם לבית החולים, נקבע מותה של בתם השניה, אביגיל ז"ל (להלן: המנוחות ).

3.

משיבים 4-3 (להלן: הורי המנוחות ), הגישו תביעת פיצויים נגד המדביר, טר"מ והרופא המטפל מטעמה, יבואן חומר ההדברה ומדינת ישראל. בטיעוניהם כלפי המערערת והרופא מטעמה, הדגישו הורי המנוחות כי בהגיעם לטר"מ מסרו לרופא המטפל כי בוצעה בדירתם הדברה, אך הדבר לא נבחן כראוי, לא נערכו למנוחות בדיקות רפואית והן שוחררו לביתן במצב ירוד וללא טיפול תרופתי.

הורי המנוחות טענו, כי הנתונים שהיו בפני רופא המערערת היו צריכים להוביל לבדיקה יזומה בדבר ההדברה, או לכל הפחות להחלטה כי יש להשאיר את המנוחות להשגחה או לשולוחן למיון, באופן שהיה מונע את מותן. לטענתם, המערערת אחראית לכל מעשה או מחדל של הרופא שבדק את המנוחות, מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ).

4.

בית המשפט המחוזי קבע, לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות שהובאו לפניו, כי הורי המנוחות אכן מסרו לרופא המטפל בטר"מ אודות ההדברה שנערכה בביתם. משכך, ובהתאם לעדויות המומחים שנשמעו, ובתוך כך מומחה מטעם המערערת, משידע הרופא המטפל כי עובר להגעתם נערכה הדברה בבית המנוחות, היה עליו לברר באיזה חומר הדברה מדובר. משלא עשה כן, התנהלותו עולה כדי רשלנות, וקיים קשר סיבתי בין התרשלותו לתוצאה הקטלנית. נקבע, כי אף אין מחלוקת לגבי חובת הזהירות בה חב.

משהתרשלות הרופא המטפל בביצוע העבודה מצויה בליבת האחריות השילוחית של מעבידו, בהתאם להוראות סעיף 13 לפקודה, נקבע כי יש להטיל אחריות על המערערת בגין הרשלנות האמורה.

5.

בשאלת חלוקת האחריות, נקבע כי הנזק שנגרם כתוצאה מהתנהלות המערערת ומשיב 5 הוא אחד ואינו ניתן לחלוקה, ועל כן הם חבים באחריות יחד ולחוד בהתאם להוראות סעיף 11 לפקודה. בחלוקת האחריות בין המעוולים לפי הוראות סעיף 84(ב) לפקודה, ובהתאם לאשם המוסרי שיש ליחס לכל אחד מהם, קבע בית המשפט המחוזי כי משיב 5 נושא ב-65% מהאחריות, והמערערת ב-35%.

6.

אשר לשאלת הנזק, נקבע כי בהתחשב בהפסד שכר בשנים האבודות, הוצאות קבורה ומצבה וכן הנזק הלא ממוני, סכום הפיצוי שעל משיב 5 והמערערת לשלם עומד על סך 3,470,276 ש"ח, בניכוי הסכום אותו שילם משיב 5 במסגרת ההליך הפלילי שנוהל נגדו, ובתוספת שכר טרחה והוצאות משפט, כך שסכום התשלום הכולל הוא כ-4,084,308 ש"ח.

7.

מכאן לבקשה שלפניי.

תמצית טענות הצדדים

8.

לטענת המערערת, יש לקבל את בקשתה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן לא היה מקום להטיל עליה אחריות כלשהי לנזקי משיבים 4-1 ומשכך – סיכויי הערעור גבוהים.

המערערת מדגישה כי נוכח מצבם הכלכלי של הורי המנוחות, ומשמדובר בסכום כסף משמעותי "לכל אדם מן הישוב", ישנו חשש כי משיבים 4-3 יתקשו להשיב את כספה ככלל שהערעור יתקבל, ואף משכך יש לקבל את בקשתה ולהורות על עיכוב ביצוע. לגישתה, עיכוב הביצוע לא "יכביד" על הורי המנוחות, שכן הפיצוי לא נועד לספק את צרכיהם המידיים או לכסות על נזקיהם העתידיים. לאור כל האמור, המערערת סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה.

9.

בתשובתו, משיב 5 ציין כי הוא מסכים לבקשה לעיכוב ביצוע, והוסיף כי לשיטתו, טענות המערערת נכונות ב"עשרות מונים" ביחס אליו, הן מאחר שהוגשה כנגדו "בקשה לחדלות פירעון של נושה", והן מאחר שממילא משיב 5 לא יכול לבצע תשלום כלשהו מחשש להעדפת נושים, לאור ההליכים האמורים.

10.

מנגד, משיבים 4-1 סבורים כי יש לדחות את הבקשה. לשיטתם, סיכויי הערעור להתקבל קלושים, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ברובו על ממצאי עובדה ומהימנות, בהן ערכאת הערעור לא תתערב לרוב. הודגש, כי פסק הדין מושא הערעור מבוסס על יותר מ-50 עדויות וראיות, במסגרתו בין היתר, התקבלה גרסת הורי המנוחות כי מסרו לרופא המערערת אודות ההדברה שנערכה בביתם; נדחו טענות לאשם תורם של הורי המנוחות; ונקבע כי הנזק נגרם יחד ולחוד כתוצאה מהתנהלות משיב 5 והמערערת.

משיבים 4-1 מדגישים כי סיכויי הערעור ביחס לקביעת הפיצוי בגין נזק הלא ממוני קלושים אף הם, כאשר נשללו מהמנוחות מעל שמונים שנות חיים שהיו צפויות לכל אחת מהן, לאחר שסבלו מייסורים קשים ובלתי נסבלים לאורך שעות רבות, ומשכך סכום הפיצוי מאוזן, "במקרה הטוב".

אשר למאזן הנוחות, משיבים 4-1 סבורים כי המערערת לא הציגה כל תימוכין לטענותיה ולחשש כי תתקשה להיפרע ככלל שהערעור יתקבל, ועצם פסיקת סכום משמעותי אינו עילה לעיכוב ביצוע. לבסוף, הודגש כי משהמערערת לא צירפה תצהיר לבקשתה, ברי כי אין כל בסיס לחששותיה, ודי בעובדה זו כשלעצמה כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע על הסף.

11.

משיבים 9-7 ומשיבה 11 ציינו כי הם מותרים את הכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה

12.

הלכה היא כי לבעל דין הזכות להנות מתוצאות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין (ע"א 1010/22 סמואל גרופ בע"מ נ' תדהר ייזום והשקעות נדל"ן בע"מ , פסקה 7 (24.2.2022)). כלל זה אף קבוע בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולפיה הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד – סיכוי סביר לזכייתו בערעור; השני – נטיית מאזן הנוחות לטובתו. בין שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר מעמד הבכורה נתון לתנאי "מאזן הנוחות" (ע"א 9263/20 אחים שרבט יוזמים ובונים (1989) בע"מ נ' א.מ. תורג'מן בע"מ (בפירוק) , פסקה 7 (20.1.2021); ע"א 7015/21 מוסך האחים חוני בע"מ נ' בר ניר , פסקה 16 (17.11.2021)).

13.

לא זו אף זו, משמתבקש עיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי, על המבקש מונח נטל כבד להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן על דרך הכלל, ההנחה היא כי סעד כספי הוא סעד שניתן להשיבו במקרה בו הערעור יתקבל (ע"א 6458/21 פלוני נ' פלונית ואח' , פסקה 27 (13.10.2021); ע"א 3893/18 אינבנקום טכנולוגיות בע"מ נ' מפרק ריט טכנולוגיה בע"מ (בפירוק) וריט וויירלס בע"מ , פסקה 14 (2.6.2019); ע"א 3113/15

המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 4 (12.5.2015)).

חריג לכך, מתקיים כאשר מדובר בסכום כסף משמעותי , בגינו עלול להתעורר החשש כי ככל שהערעור יתקבל, המשיב יתקשה להחזירו – חשש המתעצם כאשר המשיב הוא אדם פרטי מן הישוב (ע"א 619/19 עמותת שלומית נ' עיזבון פלונית , פסקה 13 (15.4.2019); ע"א 7729/18 רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ , פסקה 18 (7.1.2019); ע"א 2861/20

המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ ("הפול") נ' פלוני , פסקה 6 (25.6.2020); ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 18 (16.1.2014)). וכפי שהדגיש בית משפט זה בעבר:

" ... סכום הפיצוי שנפסק לזכות המשיבה עלול לעורר קושי בהשבה אצל כל אדם מן היישוב, אשר אינו מורגל בניהול סכומים כגון-דא, ובמיוחד כאשר אלו אינם משולמים לו בהדרגה, כי אם בבת אחת. בית משפט זה כבר קבע בעבר, כי 'סכום משמעותי כשלעצמו, המשתלם לאדם שאיננו אמיד, מקים חשש שאם יתקבל הערעור יהיה קושי בהשבת הכספים, זאת אף בהעדר הוכחה לחשש באשר ליכולת השבת הכספים של המשיב הספציפי' [...]" (רע"א 6524/16 שירותי בריאות כללית נ' פלונית , פסקה 7 (29.9.2016)).

14.

בנסיבות המקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, אני סבור כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים במידת מה לטובת המערערת, ומצדיקים עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין.

כאמור, בית המשפט המחוזי פסק לטובת הורי המנוחות פיצוי בגובה של כ-4 מיליון ש"ח. מדובר בסכום כספי גבוה במיוחד, שיהא זה קשה לכל אדם להחזירו (השוו: ע"א 2143/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 7 (22.4.2021); ע"א 91/19 המשבב עיבוד שבבי (1994) בע"מ נ' תומר בוכריס , פסקה 8 (21.3.2019)).

נוכח האמור בבקשה, על פניו אכן קיים חשש כי באם המערערת תשלם בשלב זה את מלוא הסכום, היא תתקשה להיפרע בעתיד ממשיבים 4-1 ככלל שערעורה יתקבל. כעולה מתצהירי משיבים 4-3 שהוגשו במסגרת תביעת הפיצויים בגין נזקיהם ונזקי שני בניהם, לאור האסון שפקד אותם, משיבה 3 הפסיקה לעבוד בשנת 2014, ומשיב 4 הפסיק לעבוד כשנתיים לאחר האירוע, וחזר לעבוד במאמץ רב, במשרה חלקית. זאת, מאחר שמשיבים 4-3 נאלצו לשקם את חייהם, להתפנות לטיפול בשני בניהם, שאף הם נפגעו מהאירוע, ולסייע רבות האחד לשנייה, תוך הסתייעות בצד ג' בהתמודדות נפשית מורכבת ויום יומית. כנטען על ידי משיבים 4-3 בתצהירים, משפחתם התקיימה מדמי אבטלה, עזרה משפחתית ותמיכה מהעבודה.

בנסיבות הטראגיות של המקרה דנן, אין ספק כי כל אדם שהיה נקלע לנעלי משיבים 4-3 היה מתקשה להחזיר את חייו למסלולם. משכעת, לאחר הליך משפטי שארך כ-7 שנים, נפסקו לטובת משיבים 4-1 פיצויים, אין לעכב את מלוא תשלום הפיצוי בו זכו. אולם, על מנת לספק מענה לחשש כי לו יתקבל הערעור יתגלה קושי להשיב את שנעשה, יש מקום לעכב את חלקו.

15.

בהינתן זאת, מצאתי לנכון להורות על עיכוב תשלום חלק מהסכום הכולל שנפסק בערכאה קמא, עד להכרעה בערעור.

על המערערת ומשיב 5 להעביר סך של 1,800,000 ש"ח לידי משיבים 4-1. יתרת הסכום תעוכב ותופקד בקופת בית משפט המחוזי ירושלים, לא יאוחר מיום 20.3.2022.