ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ. עז' המנוח אלי אלבז ז"ל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

בעקבות תאונת דרכים טרגית שארעה ביום 6.4.1996, נקלע אלי אלבז ז"ל (להלן: המנוח ), יליד שנת 1952, למצב של תרדמת. ביום 30.7.2003 הלך לעולמו. המשיב 1 הוא עזבונו והמשיבה 2 היא אלמנתו. בית המשפט המחוזי פסק להם פיצויים, ולדעת המערערות, הסכום שנקבע גבוה יתר על המידה. מכן הערעור שבפנינו.

אף כי במסגרת הערעור הועלו השגות ביחס לרכיבים שונים של הפיצוי שנפסק, עיקר הטענות מופנות כנגד הפיצוי בראש הנזק של הפסדי תמיכה. בעניין זה, ערך בית המשפט קמא בחינה פרטנית. בית המשפט מצא כי המנוח השתכר עובר לתאונה משני מקורות: האחד , עבודה כמדריך חקלאי מטעם חברת "נטפים" במדינת טורקמניסטאן (תאונת הדרכים ארעה בעת ששהה ב"חופשת מולדת"). ו האחר , תרומה לקופה המשפחתית בדרך של מתן הנחיות ועצות לרעייתו שניהלה בהיעדרו את המשק החקלאי של המשפחה בארץ. בית המשפט העריך את הסכומים שצמחו למנוח משני מקורות אלה, וקבע כי השתכרותו הכוללת של המנוח עלתה על שילוש השכר הממוצע במשק.

לפיכך, ובהתאם להוראות הדין, חושב הפיצוי לפי שילוש השכר הממוצע במשק. בית המשפט הוסיף והעריך את תרומתה של רעיית המנוח לקופה המשפחתית, ומצא שזו עמדה על שליש מתרומתו של המנוח.

המערערים חולקים על מסקנותיו של בית המשפט קמא בעניין זה. לדבריהם, השתכרותו של המנוח בארץ היתה נמוכה, ויציאתו לחו"ל, על-מנת להשביח את השתכרותו, היתה מוגבלת בזמן. אלא שטענות אלה נבחנו על-ידי הערכאה המבררת, ולא התקבלו. לגבי הדוחות הכספיים ותלושי השכר, נקבע על יסוד הראיות שהובאו כי אלה נועדו לצרכי מס ואינם משקפים את המציאות לאשורה (ראו גם ע"א 5794/94 אררט נ' רחל בן שבח , פ"ד נא(3) 489) ; ולגבי תקופת העבודה בחו"ל, קבע בית המשפט כי החוזה עם המנוח היה מוארך לתקופה של 10 שנים. בממצאים אלה, וכן בקביעותיו הנוספות של בית המשפט המחוזי שהמערערות חולקות עליהן, לא ראינו לנכון להתערב. אנו נכונים, עם זאת, לקבל את טענת המערערות, כי בתקופה שלאחר חזרתו הצפויה של המנוח ארצה, בחלוף 10 שנות שליחות, היתה רמת השתכרותו של המנוח יורדת; טענה זו מוצדק לקבל גם לנוכח העמימות הקיימת בנושא ההכנסה שצמחה למנוח מן המשק – עמימות שהמנוח ומשפחתו תרמו לה בדרך התנהלותם – ולנוכח קביעתו של בית המשפט קמא עצמו, כי נסיעתו של המנוח לחו"ל נבעה מכך שהשתכרותו בנכר היתה גבוהה משמעותית מהשתכרותו בארץ. ראוי היה להניח לפיכך, כי השתכרותו של המנוח בתקופה שלאחר חזרתו ארצה הייתה נמוכה מן ההשתכרות בתקופת הביניים. כיוון שכך, יש להפחית מסכום הפיצויים מקצת מן הסכום המתייחס לתקופה זו, ובנסיבות המקרה, למצער, 400,000 ש"ח. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יתוקן באופן שמסכום הפיצויים יופחת הסך של 400,000 ש"ח נכון ליום פסק-הדין בבית-המשפט קמא. שכר טירחת עורך-הדין יתוקן בהתאם.

כאמור, המערערות מעלות טענות גם ביחס לרכיבים אחרים של הפיצוי: רף השתכרותה של רעיית המנוח, הוצאות נסיעה, אובדן שירותי בעל והוצאות שונות. טענות המערערות בעניינים אלה אינן מפורטות דיין ואין בהן כדי להצדיק התערבות באומדנה של הערכאה המבררת. עם זאת, לא מצאתי בסיכומי המשיבים תשובה לטענת המערערות, כי נפלה טעות בעניין התשלומים התכופים, לאמור: בית המשפט המחוזי לא הורה על ניכוי תשלומים ששולמו לאחר הגשת הסיכומים השניים של המערערות. משכך, יש להורות על ניכוי תשלומים אלה, העולים, לפי האמור בסיכומי המערערות, כדי סכום של 45,148 ש"ח.

הערעור מתקבל אפוא בשני העניינים המפורטים לעיל. ראינו לנכון לחייב את המשיבים בתשלום הוצאות המערערות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח.

המשנה-לנשיאה

השופטת ע' ארבל :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת ד' ברלינר :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.