ע"א 5764-22 ע"א 5764-22

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דראל) מיום 30.05.2022, והחלטתו המשלימה בעניין הניכויים מיום 08.08.2022, בת"א 24745-03-18. בגדרי אלו, נפסק לטובת המשיבים פיצוי בסך כולל של 12,535,000 ש"ח (בתוספת ריבית לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר, אובדן תנאים סוציאליים לעבר ועזרת הזולת לעבר; שכר טרחת עורך דין בגובה של 23.4% מהסכום המתקבל; וכן השבת הוצאות המשפט). מסכום זה הופחתו קצבאות המל"ל לעבר ולעתיד; וכן נוכו סכומים לעבר והוונו סכומים לעתיד בהתאם לחוות דעת שהוגשו בנדון, וכפי שנקבע בהחלטה בעניין הניכויים מיום 08.08.2022.

רקע ופסק הדין של בית המשפט המחוזי

2.המבקשת היא מדינת ישראל, הנתבעת בהליך מושא הערעור שבכותרת, ומפעילת המרכז הרפואי ע"ש שיבא (להלן: ביה"ח); והמשיבים הם התובעים בהליך האמור, שעילתו בטענה להתרשלותו של ביה"ח בדרך טיפולו במשיבה 1 (להלן: החסויה) בימים הראשונים לחייה – המדובר בפגה שנולדה בשבוע ה-28 להריון (כאחת מתאומות) ביום 15.07.1998, ובעת מועד מתן פסק הדין הינה בת 24 שנים. המשיבה 2 היא אמה של החסויה, והמשיב 3 הוא אביה.

3.במסגרת פסק הדין מצא בית משפט קמא את ביה"ח כאחראי לנזקים שנגרמו לחסויה. בתוך כך נקבע, כי ביה"ח כשל באי-עריכתו של מעקב ראוי ונדרש אחר ערכי ה-PCO2 משך שעות ארוכות, שעה שערכים אלה היו נמוכים. זאת, מבלי שנבדקה הרמה ומבלי שהייתה התאמה של קצב ההנשמה או נשקלה הפסקתה – ועל כן, נגרמה לתובעת היפוקרביה. כן נקבע, בהסתמך על חוות הדעת שהוגשו לבית משפט קמא, כי ההיפורקרביה היוותה גורם סיכון למחלת ה- PVL– וכי הגורם בעל ההסתברות הדומיננטית לגרימת הנזק, במידה הנדרשת להטיית מאזן ההסתברויות, הוא היפוקרביה. על יסוד אלה כאמור, פסק בית המשפט לטובת החסויה פיצוי בסך של 12,925,333 ש"ח (כולל מרכיב הריבית שנפסק), לפני ניכוי תקבולי מל"ל בסך של 5,516,812 ש"ח ולפני תוספת שכ"ט והוצאות. על כך נסוב הערעור שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים

4.בד בבד עם הגשת הערעור, עתרה המבקשת לעיכוב ביצוע מלא של פסק הדין, שהוא לטענתה, רצוף טעויות וכשלים וחסר נימוקים או דיון בסוגיות רלוונטיות רבות, באופן המצדיק את הפיכתו. זאת, הן בהתייחס לשאלת האחריות, הן בהתייחס להוכחת קשר סיבתי והן לעניין אומדן הנזק. המבקשת עמדה בבקשתה על השיקולים הנוהגים בבקשות לעיכוב ביצוע, ובין היתר, סיכויי הערעור; גובה הסכום שנפסק לזכות המשיבים; העובדה שהמבקשת היא מדינת ישראל ושמאחוריה עומדת הקרן הפנימית לביטוחי ממשלה – כך שאין חשש שלא ניתן יהיה לגבות את הסכום בעתיד; העובדה שהפיצוי בו תישא המבקשת הינו כספי ציבור; והעובדה שאם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין יהיה קשה עד מאוד להשיב את המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל. זאת, בשים לב לכך שהחסויה היא בת 24, מטופלת על-ידי עובדת זרה ונמצאת כ-8 שעות ביממה במסגרת המתאימה למצבה, ומקור הכנסתה היחידי הוא קצבאות אותן מקבלת מהממ"ל.

כן נטען, כי חלק נכבד מהפיצויים שנפסקו למשיבים הוא בגין נזקי עתיד עד לתום תוחלת חיי החסויה – היינו, כי חלקו הארי אינו נדרש לסיפוק צרכיה המידיים של החסויה, כך שלא יגרם למשיבים כל נזק בעיכוב הפיצוי (ע"א 11266/04 ליבוביץ' נ' איצקוביץ', פסקה ד' (21.02.2002)). כן הודגש, כי החסויה מקבלת סכומים חודשיים מהמוסד לביטוח לאומי (סך חודשי של 16,246 ש"ח), המספקים את מרבית צרכיה. ולבסוף נטען, כי העובדה שמדובר במקרה משנת 1998 שהתביעה בגינו הוגשה בחלוף 20 שנים, מהווה טעם נוסף לעיכוב מלא של פסק הדין, בהתבסס על הטיעון של מאזן הנוחות (ע"א 7777/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (30.12.2020)).

5.המשיבים השיבו לבקשה בהתאם להחלטתי מיום 15.09.2022, וטענו, בין היתר, כי יש מקום ללכת אחר הכלל הנקוט לפיו אין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי – וכי רק במקרים חריגים ניתן לקבל בקשה כאמור, ודאי בתביעות נזקין, והמקרה בעניינו אינו חוסה תחת מקרים אלו. אשר לסיכויי הערעור נטען, כי נראה שעיקר נימוקיו מופנים נגד קביעות עובדתיות מובהקות של בית משפט קמא, ובית משפט זה אינו נוטה להתערב בקביעות כאמור (וכך, למשל, הטענה לפיה בית משפט קמא לא התייחס בפסק הדין לצורך בהנשמה בפני הפסקות נשימה; הטענה כי בית המשפט קמא קבע כי הפגה הונשמה ביתר למרות שלשיטת המערערת מדובר בהנשמה מינימאלית; הטענה כי בית המשפט שגה שלא התייחס לעובדה שהפגה סבלה מהיפוקרביה ללא הנשמה; הטענה כי הייתה נשימת יתר עצמונית של הפגה; הטענה כי הנזק המוחי היה קודם ללידה; הטענה כי בית משפט קמא שגה כששלל סיבות נוספות שיכולות לגרום ל-PVL; הטענה כי אירוע ההשחרה ביום השישי לחיים גרם לנזק; הטענה כי היה מקום להשוות בין המשיבה לאחותה התאומה; הטענה לעמימות בהיקף הנזק; הטענה לגבי תוחלת החיים ופסיקת פיצויים; הטענה לגבי מרכיב הניכויים של קצבאות הביטוח הלאומי; ועוד).

6.אשר למאזן הנוחות נטען, כי לא הוכח על ידי המבקשת כי אילו לא יעוכב פסק הדין יהא בכך משום הכבדה ממשית על השבת הכספים ששולמו. לעניין זה הובהר, גם, כי הפיצוי שנפסק בהליך הוא עבור החסויה, ובפסק הדין ניתנו הוראות מפורשות שאין להוציא כספים מחשבון החסויה אלא באישור בית המשפט בלבד. עוד ביקשו המשיבים להפנות להחלטה שניתנה בגדרי ע"א 7030/15 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלונית (25.11.2015), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע מבלי להידרש לסיכויי הערעור. תחת זאת נקבע, כי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין כספי "מוטל על המבקש נטל כבד במיוחד להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וזאת בשל ההנחה כי בדרך כלל יוכל להיפרע מן המשיב את הסכום שיקבע ככל שערעורו יתקבל" (שם, בפסקה 5).

דיון והכרעה

7.לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל בחלקה, כך שיעוכב העברתו אך של חלק מסכום הפיצוי שנפסק לטובת המשיבים, ואבאר מדוע.

8.נקודת המוצא היא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" כלשונה של תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). וראו מבין רבים, ע"א 9302/12 שלמה נ' כהן, פסקה 10 (20.10.2013); ע"א 6616/13 נכסי הצלחה בע"מ נ' בטר פלייס ישראל (ח.ת) 2009 בע"מ (בפירוק), פסקה 13 (17.10.2013); ע"א 2962/13 חברת רהיטי פורת בע"מ נ' מסיקה, פסקה 9 (16.05.2013)).

בבוא בית המשפט לבחון בקשה לעיכוב ביצוע, יבחן בית המשפט שני שיקולים: סיכויי המבקש לזכות בערעור, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי בלבד; ומאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתו יבחן בית המשפט האם יהא מן הנמנע או למצער קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יינתן הסעד של עיכוב ביצוע (ראו, מבין רבים, ע"א ע"א 3321/21 ורד נ' בן ברון, פסקה 5 (15.06.2021); ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ, פסקה 8 (13.01.2015); ע"א 6472/14 ביבאר נ' ביסאן, פסקה 6 (25.12.2014); ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 22 (18.02.2014)). היחס בין שני שיקולים אלו הוא של 'מקבילית כוחות', אך הבכורה נתונה לשיקולי מאזן הנוחות (ע"א 3321/21 ורד נ' בן ברון, פסקה (15.06.2021)).

9.בכל הנוגע לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, הלכה היא כי עיכובו יעשה אך במקרים חריגים (ראו, מבין רבים, ע"א 10583/05 סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פסקה 8 (04.03.2007); ע"א 6525/13 כהן נ' רענן, פסקה 7 (24.03.2014); ע"א 6894/13 פלונים נ' אורט ישראל, פסקה 4 (17.10.2013); ע"א 4461/13 זילברג נ' פלאפון תקשורת בע"מ, פסקה 4 (09.09.2013); ע"א 2388/13 סולטן נ' פקיד שומה ירושלים, פסקה 10 (02.07.2013)). אותו חריג יבוא מקום בו יוכח על-ידי מבקש הסעד כי אי-עיכוב ביצוע פסק הדין, לא יאפשר לו לגבות בחזרה את כספו מן המשיבים, ככל שהערעור יתקבל; או מקום בו יוכח שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק שלא ניתן יהיה לתקן (ראו, מבין רבים, ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ, פסקה 13 (25.02.2014); ע"א 7014/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון פלונית, פסקה 6 (28.10.2013); ע"א 5210/13 אלכסנדרו נ' זילברדיק, פסקה 5 (16.09.2013); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי, פסקה 12 (04.06.2013)).

כן נקבע לעניין זה, כי קיימת גם חשיבות לגובה הסכום שנפסק במובן זה שככל שמדובר בסכום גבוה שאדם מן היישוב יתקשה להחזירו, היה ויתקבל הערעור – כך תיטה הכף לטובת קבלת הבקשה (ראו, מבין רבים, ע"א 5683/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סלוצקי, פסקה 10 (14.08.2012); ע"א 5114/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רגי'א, פסקה 5 (25.7.2012); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן, פסקה 7 (1.12.2005); חמי בן-נון טל חבקין הערעור האזרחי 372 (מהדורה שלישית, 2012)). ואולם, הנטל להוכיח כן – מוטל על מבקש עיכוב הביצוע (ראו, מבין רבים, ע"א 5313/13 עו"ד ארז אהרוני נ' פלומורן בניה והשקעות בע"מ, פסקה י' (07.08.2013); ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ארנברג (17.04.2013)).

10.ועוד, כאשר מדובר בביצוע פסק דין שניתן בגדר תביעות נזיקין בהן מתעוררת שאלת אחריות – נוקטת הפסיקה גישה "רכה" יותר, וככלל, הנטייה היא לעכב לפחות חלק מן הסכום (ראו, לדוגמא, החלטתו של השופט י' עמית ברע"א 5563/22 הרשות הפלשתינית נ' פלוני (29.08.2022), שם הותיר בית המשפט את החלטת בית משפט קמא על כנה לעניין עיכוב מחצית סכום הפיצוי; החלטתו של השופט נ' סולברג בע"א 2571/22 פלוני נ' פלונית (02.06.2022), שם נקבע, לגבי חלק מהמשיבים, כי רק 5% מהסכום שנפסק לזכותם ישולם להם, והיתרה תופקד בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור; והחלטתו של השופט צ' זילברטל בע"א 8602/12 מנחם נ' גולן (16.01.2013) שם עוכב 60% מסכום הפיצוי).

11.שיקול נוסף הנזכר בפסיקה הוא מיהות מבקש עיכוב הביצוע – היינו, האם קיים חשש לאי-סולבנטיות או לקושי בביצוע פסק הדין במועד עתידי, לאחר הכרעה בערעור. עוד נדרש בית המשפט, למשל, לשאלה האם המשיבים קיבלו סכומים אחרים אשר יש בהם כדי לענות על צרכיהם הקרובים (ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל, פסקה ח' (08.05.2005) (להלן: עניין מעוז)). כל אלה, ושיקולים נוספים, נזכרו בהחלטות שניתנו על-ידי בית משפט זה במקרים כגון זה שלפניי, ויפים לעניין זה הדברים הבאים:

"יוצא, אפוא, כי קיימים מספר שיקולים מתחרים באשר לקבלת הבקשה ולדחייתה, הצריכים לקבל את משקלם המתאים. ראשית, כאמור, זכותם של המשיבים ליהנות מזכייתם באופן מיידי, ולו באופן חלקי. שנית, מצבם הכלכלי של המשיבים לא הוכח על ידי המבקשת כדבעי, וכאמור מדובר באחד משני השיקולים הרלוונטיים לשם עיכוב ביצוע של חיוב כספי. יחד עם זאת, השיקול השני, שעניינו גובה הפיצויים, נוטה לטובת המבקשת, שכן סכום הפיצויים שנפסקו לטובת המשיבים הינו גבוה, באופן שמקים חשש שיקשה על המשפחה להחזירם, אם ידרשו לכך. שלישית, סיכויי הערעור אינם גבוהים, אולם לא ניתן לשלול אותם לגמרי. מסקנתי היא, כאמור, כי איזונם הראוי של מכלול השיקולים האמורים מוביל לקבלת הבקשה באופן חלקי" (ע"א 8693/11 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' עזבון המנוח ניב יבור ז"ל, פסקה 10 (07.02.2012)).

12.מכאן – לענייננו. אשר לסיכוי הערעור, מטבע הדברים, אין בידי בשלב זה כדי לבחון לעומק את הסוגיות העומדות בבסיס קביעותיו של בית משפט קמא, והבחינה בשלב זה נעשית ממילא באופן לכאורי בלבד. למעשה, המשוכה העיקרית אותה נדרשת המבקשת לעבור בשלב זה, היא להוכיח כי הערעור אינו משולל כל יסוד (רע"א 6199/00 עיריית תל אביב-יפו נ' בצלאל, פס' 9 (19.11.2010)).

אמנם, חלק מטענותיה של המבקשת מופנות כנגד ממצאים של עובדה שנקבעו בגדרי פסק הדין – ובאלו כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, והיא אינה מעמידה את עצמה במקום בית משפט קמא בבחינת המערכת הראייתית. זאת, אלא אם בולטת טעות משפטית מכריעה על פני הפסק או כשהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים (ראו, מיני רבים, בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 7 (13.11.2006); ע"א 292/88 פופוביץ נ' סלון עצמאות בע"מ, פ"ד מד(2) 837 (1990)). בעניינו, על-פני הדברים, מבחינת פסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי השאלות אשר עמדו לדיון הוכרעו על-ידי בית המשפט באופן מפורט ומנומק, ובית המשפט נתן דעתו לחלק לא מבוטל מן הסוגיות העולות בגדרי הערעור לאחר ששמע עדים ומומחים, ואף התרשם מאלו באופן בלתי אמצעי.

13.ואולם, בכל הנוגע לבחינת מאזן הנוחות בין הצדדים, הוא השיקול העיקרי בעניינו – תוצאתה של בחינה זו הינה מובהקת יותר לטעמי. אכן, עיכוב הביצוע המבוקש בענייננו הוא עיכובו של פסק-דין העוסק בחיוב כספי – שהוא ככלל איננו אחד מבין אותם עניינים חריגים ויוצאי הדופן בהם ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה. זאת, בעיקר, מן הטעם שמימוש פסק דין לתשלום חיוב כספי ניתן על-פי רוב להפוך או להשיב. משכך, הנטל המוטל על כתפי המבקשת כאן הוא להוכיח מדוע במקרה בו תזכה בערעור, יהיה זה בלתי אפשרי, או למצער קשה מאוד מבחינתה, לגבות בחזרה מן המשיבים את הכסף ששולם להם – וסבורני כי נטל זה הורם על-ידי המבקשת. ואפרט.

14.המדובר בענייננו בסכום כסף משמעותי, כאשר בחלק מראשי הנזק המדובר גם בשיקול דעת ובאומדנא. משכך, השאלה העיקרית לטעמי היא יכולת ההחזר של המשיבים במקרה בו יחול שינוי שלא לטובתם בסכומים שייפסקו בערעור. לצד בחינת מצבם הכלכלי של המשיבים לעניין זה, עלינו לתת את הדעת אף לגובה הסכום הנדון. העובדה כי מדובר בסכום גבוה מקימה את החשש כי המשיבים יתקשו בהשבת מלוא סכום הפיצוי במקרה והמבקשת תזכה בערעור (עניין מעוז). בהקשר זה יודגש, כי החשש מפני אי-השבתו של סכום כה גבוה הוא אינו קושי פרטני הנוגע בהכרח לאדם זה או אחר, וניתן להניח כי כל אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכום מעין זה.

15.כן יוצא אני מתוך ההנחה, שלעת הזאת, ועד לפסיקה בערעור, אין מדובר בצורך מיידי של החסויה להוצאת סכום הפיצוי שנפסק, במלואו. ודוק, גובה סכום הפיצוי, נובע גם מכך שזה חושב באופן שיספק את צרכי החסויה בשארית חייה. במובן זה, אף שלא מדובר בתשלום עיתי, הדעת נותנת כי חלקו הארי של הסכום שנפסק אינו נדרש לסיפוק צרכיה המיידיים של החסויה, ולפחות חלק מהסכום נועד לסיפוק צרכיה העתידיים. כן ניתנה דעתי לכך שהחסויה מקבלת סכומים חודשיים מהמוסד לביטוח לאומי, שמטרתם לספק את מרבית צרכיה השוטפים והמיידיים.

16.מן העבר השני, בבחינת נזקם האפשרי של המשיבים אם יינתן עיכוב ביצוע – נתתי דעתי גם לכך שהמבקשת היא מדינת ישראל, ושמאחוריה עומדת הקרן הפנימית לביטוחי ממשלה. ומכאן, שלא מתעורר חשש כי במקרה בו ידחה הערעור, לא יוכלו המשיבים לפעול לביצוע מלא ומיידי של פסק הדין, וזאת ללא כל קושי.

17.מכל אלה, לאחר שקלול מלוא האינטרסים האמורים ובחינת השיקולים המנוגדים סבור אני כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל באופן חלקי. כך, שלמשיבים יועבר באופן מיידי סך של 2,000,000 ש"ח מתוך סכום הפיצוי שנפסק, והעברת יתרת הסכום תעוכב עד להכרעה בערעור שהוגש על-ידי המבקשת. כפי שעולה מן הפסיקה המובאת לעיל, בית המשפט צעד לא אחת בדרך זו והורה על עיכוב חלקי מסכום פסק הדין – וכך יפה, ומאוזן, לטעמי, גם בעניין שלפניי.

בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.