ע"א 8082/09 רחמים שקלים נ. פקיד שומה ירושלים 3

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעור המבקש על שומות מס הכנסה שהוציא לו המשיב לשנות המס 1995 ו-1997 עד 2001 (עמ"ה 7010/03, 7069/03 מאוחד עם עמ"ה 8001/04, 8039/04 מפי השופטת מ' מזרחי). עם הגשת הערעור לבית משפט זה הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. הבקשה התקבלה חלקית והוחלט לעכב 1/3 מסכום פסק הדין.

מכאן הבקשה שבפניי למתן עיכוב ביצוע על מלוא הסכום שנפסק.

המבקש מעלה טענות רבות, המצדיקות לשיטתו את עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעניינו. לצורך הדיון דנא די באזכורן של שתיים מטענותיו המרכזיות: ראשית, גורס המבקש כי סיכויי הערעור על פסק הדין האמור "טובים". שנית, הוא מדגיש, עיכוב הליכי הגבייה ומימוש נכסיו לא יסב נזק למשיב. מנגד, סבור המשיב כי יש לדחות את הבקשה שכן אינה מגלה עילה כלשהי המצדיקה סטייה מהכלל בדבר ביצוע מיידי של פסק דין כספי. לגישת המשיב, נסיבות המקרה אינן מקימות חשש לאי יכולת להשיב את המצב לקדמותו ואף לא הוכח כי מימושו המיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק בלתי הפיך. המשיב מעריך שסיכויי הערעור נוטים בבירור לטובתו.

2.

ככלל, זכאי הזוכה בפסק דין ליהנות מפרי זכייתו והגשת ערעור, כשלעצמה, אינה מצדיקה עיכוב ביצוע (תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 ). הפסיקה התוותה שני תנאים מצטברים שעל המבקש עיכוב ביצוע פסק דין אזרחי להוכיחם ( ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל

[פורסם בנבו], 8.5.05)):

"בית המשפט יורה על עיכוב הביצוע רק מקום שבו הוכיח המבקש כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו. כך ככלל וכך ביתר שאת באשר לפסק דין המטיל חיוב כספי לגביו הנטייה הברורה היא שלא לעכב את הביצוע להוציא מקרים חריגים.... הלכה היא כי על מנת להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתו נדרש בעל הדין העותר לעיכוב הביצוע להראות כי יהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור. לשם כך אין די בהעלאת טענות כלליות, אלא יש להציג תשתית ראייתית מבוססת הנתמכת, ככל הניתן, בתצהיר והמלמדת על קושי ממשי להיפרע מן המשיב ( ע"א 7745/09

אטיאס נ' סלומון ([פורסם בנבו], 26.11.09)."

בענייננו, מצויות טענות רבות של המבקש במישור העובדתי, אך גם מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, די בבחינת מאזן הנוחות כדי להביא לדחיית הבקשה. המבקש לא הציג תשתית מספקת, המלמדת על היעדר אפשרות או על קיומו של קושי ממשי להיפרע מן המשיבים במידה שהערעור יתקבל. זאת, במיוחד כאשר הזוכה בפסק הדין היא המדינה. כבר נפסק לא אחת כי בבקשה לעיכוב ביצוע "על המבקש להראות כי לא יוכל לקבל בחזרה את כספו אם יזכה בערעור. חשש זה לא מתקיים כאשר הזוכה בפסק הדין שלגביו הוגש ערעור הוא המדינה" (בש"א 11034/04 זאב כהן נ' מדינת ישראל (3.1.2005)). יודגש כי חרף השיקול האמור בית המשפט המחוזי לא התעלם מהקושי הכלכלי עליו הצביע המבקש ונקט "גישה מתחשבת" כלפיו, תוך שהורה על עיכוב ביצוע של חלק משמעותי מפסק הדין. סבורני כי בכך יש מענה הולם לטענות המבקש בנושא.

נתון נוסף בעל לכאורה משקל של ממש הינו טענת המדינה, לפיה לאחר מתן פסק הדין החל המבקש להבריח נכסים. תגובת המבקש בעניין זה הייתה שמעולם לא עשה ניסיון להבריח את נכסיו, אך "לשם ההגינות" ציין כי הוא ורעייתו ביקשו להעביר שתי דירות על שם שניים מילדיהם כדי להבטיח את עתידם. זהו נימוק נוסף, המטה את הכף נגד קבלת הבקשה.

3.

הבקשה נדחית. החלטת בית המשפט המחוזי בעינה עומדת.