בש"א 11034/04 זאב כהן נ. מנהל מס שבח מקרקעין

1.בקשה לעיכוב ביצוע החלטתה של ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 מיום 11.7.04. בהחלטה האמורה נדחה ערעורו של המבקש על שומת המס השבח שהוצאה לו בעקבות מכירת זכויותיו בדירות מגורים שבבעלותו. ביום 1.11.04 דחה יושב-ראש ועדת הערר בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה וביום 5.12.04 פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בבקשתו תוקף המבקש את אופן ניהול ההליכים בפני ועדת הערר, כאשר לטענתו החלטות ביניים שונות של הוועדה, במהלך ההליך שנוהל בפניה, התקבלו במותב חסר, היינו, אך על ידי יושב הראש, ועל כן החלטתה הסופית הינה משוללת כל תוקף. כמו כן טוען המבקש, כי יש לבטל את החלטתו של יו"ר ועדת הערר מיום 1.11.04, שלא לעכב את ביצוע החלטת הועדה מיום 11.7.04, משום שההחלטה מיום 1.11.04 התקבלה אף היא במותב חסר ולא על ידי מותב מלא של הוועדה. יצוין עוד, כי המבקש טרם הגיש ערעור על החלטת הועדה, אך לטענתו הוא מתעתד לעשות כן.

2.אינני מוצא לנכון להידרש בשלב זה לשאלת תוקף החלטתה של ועדת הערר מיום 11.7.04, שכן יש להניח ששאלה זו תידון בערעור המבקש לכשיוגש. כמו כן, אינני נדרש להכריע בשאלת חוקיות החלטת יו"ר ועדת הערר מיום 1.11.04, שכן אף בהנחה שהחלטה זו צריכה הייתה להינתן על ידי מותב של כל חברי הוועדה, הרי ממילא מונחת בפניי כעת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ועדת הערר מיום 11.7.04 ומן הראוי לדון בבקשה זו לגופה.

3.במקרה דנא עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע של החלטה שמשמעותה המעשית היא כספית, שכן עקב ההחלטה מחויב המבקש בתשלום סכום כסף למדינה. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (שחלה בענייננו מכוח תקנה 13 לתקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדת ערר), תשכ"ה-1965) קובעת כי הגשת ערעור על פסק דין איננה מביאה לעיכוב ביצועו של אותו פסק דין. במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בפסק דין כספי. על מנת לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי על המבקש להראות כי לא יוכל לקבל בחזרה את כספו אם יזכה בערעור. חשש זה לא מתקיים כאשר הזוכה בפסק הדין הכספי שלגביו הוגש הערעור היא המדינה (ראו, ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל אביב 4 , פ"ד נג(1) 187, 189; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405). המבקש טוען עוד, כי על מנת לשלם את השומה שנקבעה לו הוא ייאלץ לפתוח תוכנית חיסכון, שבה מצוי כסף המיועד למקרי חירום רפואיים. דא עקא, טענה זו היא טענה עובדתית שאיננה מגובה בתצהיר. מכל מקום, הצורך במימוש נכסים לשם קיום חיוב כספי איננו מהווה, דרך כלל, סיבה מספקת לעיכוב ביצוע פסק הדין שקבע את החיוב הכספי (ראו, רע"א 214/88 כהן טוויל נ' דויטש , פ"ד מד(3) 752, 754; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172, 175-174; וכן ע"א 36647/98 הנ"ל).

4.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח.