ע"א 5095/12 דוד ישראל נ. גוטמן ברזילי (1983) בע"מ

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה יעוכב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' פלפל) בת"א 2228/07, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש.

1.

המשיבה, חברה בע"מ המשווקת, בין היתר, כלי עבודה ואספקה טכנית, הגישה נגד המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגין הנזק שגרם לה. המשיב היה עובד של החברה משך 14 שנה. על פי הנטען על ידי המשיבה, המבקש חייב לקוחה של המשיבה בעבור אספקת ציוד אשר בפועל לא הועבר לידי הלקוחה, ולאחר מכן מכר ציוד זה לצדדים שלישיים. במעשים אלו מעל המבקש בכספי המשיבה וגנב מלקוחותיה.

2.

לאחר שמיעת עדים רבים ובחינת ראיות, קיבל בית המשפט את התביעה והורה למבקש לשלם למשיבה סכום של כשני מיליון ₪. בפסק הדין נקבע כי המשיבה הוכיחה שהמבקש גנב סחורה מלקוחה שלה במסגרת עבודתו. כמו כן נקבע כי לא הוכחה גרסת המבקש לפיה התקיימה קונספירציה שכללה בכירים שעבדו אצל המשיבה אשר פעלו ביד אחת לגנוב את הסחורה.

3.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהוגש על ידו לבית משפט זה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בציינו כי הערעור שהוגש נסוב בעיקרו על ממצאים עובדתיים. כמו כן נקבע בהחלטה כי הנכס אותו ייאלץ המבקש לממש, לטענתו, על מנת לבצע את פסק הדין מושכר לאחר ולפיכך איננו משמש אותו כדירת מגורים (להלן: הנכס ). לבסוף, הודגש בהחלטה כי בית המשפט היה ער לעובדה שדמי השכירות אותם מקבל המבקש עבור הנכס משמשים כחלק מדמי השכירות שהוא משלם כשכירות לדירה בה הוא מתגורר כעת.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. בבקשה טוען המבקש כי למרות שמדובר בפסק דין כספי, השלכתו המעשית של ביצועו היא מכירת הנכס ואבדן היכולת שלו לשלם את דמי השכירות עבור הדירה בה הוא מתגורר. על כך מוסיף המבקש וטוען שמצבו הכלכלי בכי רע, מה שמעצים את הנזק שייגרם לו אילו לא יעוכב ביצוע פסק הדין דנן. לבסוף, סבור המבקש כי העובדה שלא שוררים יחסי אמון בינו לבין המשיבה, כמו גם גובהו המשמעותי של הסכום בו הוא התחייב – מביאים למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

באשר לסיכויי הערעור, המבקש גורס כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים. לדידו, בית המשפט המחוזי שגה במספר נקודות חשובות – ביניהן, פרשנות דברי המבקש בתמלול שיחה עימו, הסתמכות על ראיות בעייתיות, יישום הלכות שגוי, חישוב מוניטין שגוי והתעלמות מהעובדה כי המשיבה לא הפריכה את גרסתו. על כן, המבקש סבור שסיכויי הערעור טובים.

5.

המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות. לדידה, כיוון שמדובר בפסק דין כספי, אין לעכבו למעט במקרים חריגים. בענייננו, כך לטענתה, הממצאים שנקבעו בערכאה הדיונית הם עובדתיים אשר בהם ערכאה הערעור לא נוטה להתערב. עוד טוענת המשיבה כי המבקש לא הצביע על כל סיבה לחשוש שמא לא תוכל היא להשיב לו את כספו אם יזכה בערעור. לבסוף, גורסת המשיבה שהבקשה דנן היא עוד ניסיון בחוסר תום לב של המבקש לדחות את הקץ באמצעות בקשות רבות משך מספר שנים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות.

במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בתקופת הערעור, על המבקש להראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא יינתן הסעד, הוא בלתי הפיך (ע"א 2469/06

סויסה נ' חברת זאגא

בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ , פס' 11 להחלטה (לא פורסמה, 21.5.06)).

אפתח במאזן הנוחות. נקודת המוצא היא כי יש לאפשר לזוכה על פי פסק הדין ליהנות מזכייתו. המבקש סבור שבשל העובדה שהוא ייאלץ למכור את הנכס, אשר שימשו בעבר כדירת מגוריו ומשמשו כיום כמקור הכנסה לתשלום דמי השכירות עבור הדירה בה הוא מתגורר, יש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. אמת, ייתכן שביצוע פסק הדין יביא את המבקש לממש את הנכס. אולם, הלכה היא כי "הצורך במימוש נכסים לשם קיום חיוב כספי איננו מהווה, דרך כלל, סיבה מספקת לעיכוב ביצוע פסק הדין שקבע את החיוב הכספי" (בש"א 11034/04 כהן נ' מנהל מס שבח מקרקעין , פס' 3 להחלטה (לא פורסמה, 3.1.05)). בית המשפט המחוזי היה ער לחשיבות שכר הדירה המשתלם למבקש מהנכס, אך קבע שאין בעובדה זו כדי להצדיק עיכוב ביצוע הערעור.

אף אני סבורה שאין די בטענת המבקש בעניין זה על מנת לקבוע שיש לעכב - פסק דין הניתן, במקרים רבים, למי שהפסיד בפסק דין העוסק בזכויות בדירת מגורים. טענה זו לו התקבלה בענייננו עשויה היתה להביא לשחיקה בעקרון של הנאת הזוכה על פי פסק דין מזכייתו. משכך, יש לראות את פסק הדין כעוסק בחיובים כספיים בלבד. כשמדובר על עיכוב ביצוע של פסק דין המורה על חיוב כספי, הרי שככלל הנטייה היא שלא לעכבו אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 9784/05

עיריית תל אביב-יפו נ' גורן (לא פורסמה, 1.12.05)). אחד השיקולים בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי שניתן בפסק דין, הוא יכולת הצד שזכה במשפט להשיב את ששולם, אם תתהפך התוצאה בערעור. בענייננו, לא עלה בידי המבקש להצביע על חשש ממשי שמא לא תוכל המשיבה להשיב לו זאת כספי זכייתה, אם הוא יזכה בערעור. על כן, דומה שנזק, ככל שייגרם למבקש, יהיה הפיך וניתן לריפוי במקרה שהוא יזכה בערעור.

לאור עמדתי כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, אינני נדרשת לדון בשאלת סיכויי הערעור.

הבקשה, איפוא, נדחית. המבקש יישא בשכר טרחה בסך של 5,000 ₪.