עע"מ 1546/12 פאדי דראס נ. משרד הפנים

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט נ' סולברג) מיום 22.1.2012, בו נדחתה עתירה שהגיש המבקש לביטול החלטת המשיב לפיה לא יוענק לו מעמד של תושב קבע בישראל.

1.

המבקש הינו תושב הכפר וולג'ה, שחלקו הצפוני מצוי בתחומיה המוניציפאליים של ירושלים וחלקו הדרומי בתחומי אזור יהודה ושומרון. בשנת 2007 הגיש המבקש בקשה לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל, בה טען כי ביתו מצוי בחלקו של הכפר שבתוך תחום ירושלים מאז שנת 1967. לאחר שהמשיב דחה את בקשתו וערר שהגיש נדחה גם הוא, עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"ם 34940-04-11). בעתירתו טען המבקש כי המבנה בו הוא ומשפחתו מתגוררים הוקם לפני שנת 1967 ונמצא בתחומה של ירושלים; כי הוא ומשפחתו התגוררו בו באופן רצוף ומרכז חייו נמצא בתחום ישראל; וכי בטעות התפקדו בני משפחתו לאחר מלחמת ששת הימים ביריחו.

בהחלטתו מיום 5.6.2011 הורה בית המשפט, בהסכמת המשיב, על מתן צו ביניים לפיו המבקש לא יורחק מתחומי הכפר וולג'ה עד לבירור העתירה (להלן: צו הביניים ). יחד עם זאת, דחה בית המשפט בקשה להארכת תוקפו של צו ביניים בעל היקף רחב יותר, שניתן בעתירה קודמת שהגיש המבקש (עת"ם 33549-12-10) ובו, לצד הימנעות מהרחקתו של המבקש, הותרה כניסתו לישראל דרך מחסום עוקף וולג'ה, מחסום המנהרות ומחסום 300. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה (בר"ם 4582/11) נדחתה ביום 28.11.2011 בהחלטתו של כב' השופט ח' מלצר.

2.

בפסק דינו מיום 22.1.2012 דחה בית המשפט את העתירה בקובעו כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי הבית בו התגורר היה קיים עוד בשנת 1967; כי הוא או משפחתו התגוררו בבית זה ברציפות מאז שנת 1967; וכי הבית מצוי בתוך שטח ישראל, בתחומה המוניציפאלי של ירושלים. בית המשפט קבע כי הוכח שהמבקש או בני משפחתו גרו ביריחו ולאחר מכן בשכונת ח'לת אלסמכ שבכפר וולג'ה - בית ג'אלה, שבאזור בית לחם, המצוי מחוץ לתחום המוניציפאלי של ירושלים. עוד נקבע כי החלטות המשיב לדחות את בקשת המבקש הן מפורטות, מנומקות ומשכנעות ואין כל עילה להתערב בהן ולשנותן. בית המשפט דחה אפוא את העתירה בקובעו כי מדובר בעתירת סרק וחייב את המבקש בהוצאות העתירה ובתשלום שכר טרחת עורך דין המשיב בסך של 15,000 ש"ח.

3.

המבקש מערער על פסק הדין ולצד הערעור הוגשה הבקשה שבכאן לעיכוב ביצועו. המבקש עותר למניעת הרחקתו מהכפר וולג'ה עד להכרעה בערעור וכן לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות ושכר טרחת המשיב בהם חויב. לטענת המבקש סיכויי הערעור טובים שכן נפלו בפסק הדין טעויות משפטיות מהותיות ובית משפט קמא אף התעלם מטענות שנטענו ומסעדים שהתבקשו בעתירה, מבלי שנתן כל טעם לכך. בין היתר טוען המבקש כי שגה בית המשפט משלא החזיר את העניין לדיון בפני הרשות לצורך השלמת הליך שימוע יחד עם אימו ועם סבתו. כמו כן נטען כי שגה בית המשפט בקובעו שמסמכים מסוימים לא צורפו או לא הוגשו על-ידי הגורם המוסמך. המבקש מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וכי אי-היעתרות לבקשה יוביל להרחקתו מביתו תוך פגיעה בזכות הקניין שלו וליצירת מצב קשה ובלתי הפיך נוכח העובדה שאין לו מקום מגורים אחר זולת ביתו שבכפר וולג'ה.

4.

המשיב טוען מנגד כי נוכח קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית משפט קמא שהינן מפורטות ומנומקות סיכויי הערעור נמוכים. יחד עם זאת, מסכים המשיב להימנע מהרחקתו של המבקש מהכפר וולג'ה עד להכרעה בערעור, ובלבד שהדיון בערעור יתקיים במהלך החודשים הקרובים, תוך שהוא מבהיר כי אין בכך משום הסכמה לשהיית המבקש בשטחי ישראל מחוץ לתחומי הכפר וולג'ה. בכל הנוגע לאותו החלק של הבקשה המתייחס לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות ושכר הטרחה, מציין המשיב כי המקרה דנן אינו מצדיק חריגה מן הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין, בפרט משמדובר במרכיב ההוצאות, כי המבקש לא נימק את בקשתו בהקשר זה וכי מכל מקום אין חשש שיקשה עליו להיפרע מהמשיב ככל שערעורו יתקבל והחיוב יבוטל.

5.

הבקשה ככל שהיא נוגעת למניעת הרחקתו של המבקש מתחומי הכפר וולג'ה עד להכרעה בערעור, הינה למעשה בקשה למתן סעד זמני בערעור ולכן היה על המבקש לנקוט בדרך דיונית זו ולהגיש בקשה בהתאם לתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עתירתו ל"עיכוב ביצוע" פסק-הדין יסודה, אפוא, בטעות. יחד עם זאת, המשיב בהגינותו אינו עומד על הרחקת המבקש מן הכפר עד להכרעה בערעור ובאשר להחשת שמיעת הערעור כבקשת המשיב, אני מורה כי הדיון בערעור ייקבע, ככל הניתן, במהלך שנה זו.

אשר לעיכוב ביצוע תשלום סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לחובת המבקש. כבר נפסק פעמים הרבה כי עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן במקרים חריגים בלבד, מקל וחומר עיכוב ביצוע של תשלום הוצאות משפט (ראו: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301, 305-304 (2003); עע"ם 2190/06 מדינת ישראל נ' Bueno Gemma

(לא פורסם, 3.4.2006); ע"א 4923/09 עתילי ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ , פיסקה 6 (טרם פורסם, 23.8.2009); ע"א 4906/11 יורשי המנוח מוחמד סעיד ז"ל נ' יונס , פיסקה 5 (טרם פורסם, 26.10.2011)). גישה זו יש לה משנה תוקף מקום שבו המדינה היא הזוכה, שכן בנסיבות אלו אין יסוד לחשש שהמבקש לא יצליח להיפרע מידיה את התשלום שביצע אם יזכה בערעור והחיוב יבוטל (ראו: בש"א 4630/94 ברקוביץ' נ' פקיד השומה עפולה

(לא פורסם, 8.9.1994); בש"א 11034/04 כהן נ' מנהל מס שבח מקרקעין , פיסקה 3 (לא פורסם, 3.1.2005)).

6.

הבקשה מתקבלת, אפוא, בחלקה במובן זה שהמבקש לא יורחק מתחומי הכפר וולג'ה עד להכרעה בערעור שהגיש ואילו הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות ושכר הטרחה שבהם חויב המבקש - נדחית.

אין צו להוצאות בבקשה. המזכירות תקבע את שמיעת הערעור, ככל הניתן, במהלך שנת 2012.