ע"א 3617/11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ ( הפול ) נ. פלוני

1.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיאה ב' גילאור ). להלן יובאו הנתונים הרלבנטיים להחלטה.

2.

המשיב, יליד שנת 1976, נפגע באורח קשה ביותר בתאונת דרכים בשנת 2005. בפסק הדין, שניתן בתביעת המשיב כנגד המבקשת, היא מבטחתו (להלן: תביעת המשיב ), נקבע כי נזקו של המשיב עומד על כ-14 מיליון ש"ח, וכי לאחר קיזוז גמלאות מל"ל ותוספת שכר טרחת עורכי דין, תחוב המבקשת בפיצוי המערער בסכום של כ-12.4 מיליון ש"ח, וזאת כתשלום חד-פעמי, ולא עתי (ת.א. 584/06).

3.

במקביל לפסק דין זה הכריע בית המשפט במחלוקת הקשורה שבין המבקשת, המשיב, ומגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ (להלן: מקפת ), מחלוקת המהווה למעשה נדבך בתביעת המשיב. מקפת משלמת למשיב פנסיית נכות בסכום חודשי של כ-7,000 ש"ח. מקפת טענה בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המבקשת והמשיב כי יש להפחית את שווי פנסיית הנכות שמקפת שילמה ועוד תשלם למשיב עד הגיעו לגיל 65 – מסכום הפיצויים שייפסק בתביעת המשיב, ובמקביל ביקשה מקפת לראות בפנסיית הנכות משום הטבת נזק גוף – ובהתאם, לחייב את המבקשת בהשבת שיעור ההטבה במלואה, ולמפרע (להלן: תביעת מקפת ). עמדת המשיב היתה כי המדובר בתשלומים המשתלמים על פי חוזה ביטוח, וככאלה אין הם בני ניכוי מן הפיצוי שייפסק לו בתביעתו. המבקשת טענה שמדובר בתשלומי פנסיה, שיש לנכותם מסכום הפיצויים על מנת שלא להעמידה במצב של חשיפה לכפל פיצוי – למשיב בתביעתו, ולמקפת – כמשלמת הפנסיה, אם זו תחליט להגיש תביעת שיבוב כנגד המבקשת.

בית המשפט דחה את תביעת מקפת, וקבע, בין היתר, כי תשלומי פנסיית הנכות הם בבחינת תשלום לפי חוזה ביטוח, כי אין למקפת זכות לתובעם מן המבקשת לעבר ולעתיד, וכי אין מקום לנכותם מן הפיצוי למשיב בתביעתו שלו (ת.א. 22776-12-09).

מקפת הגישה ערעור על אותו פסק דין (ע"א 3679/11; להלן: ערעור מקפת ).

4.

המבקשת מצידה הגישה ערעור על פסק הדין שניתן בתביעת המשיב (ת.א. 584/06 הנ"ל). היא טוענת כי לא היה מקום לפסוק למשיב פיצוי חד-פעמי, במקום תשלום עתי. היא משיגה אף על הנזק שנפסק למשיב בחלק מראשי הנזק. עוד היא מבקשת, למען הזהירות, שככל שערעור מקפת יתקבל, כך שמקפת תוכל לתבוע את תשלומי הפנסיה מן המבקשת, ייקבע גם כי ניתן לנכות אותם תשלומים מן הפיצוי שנפסק למשיב בתביעתו (ע"א 3617/11).

יצוין כי המשיב הגיש אף הוא ערעור על פסק הדין, ועל מרכיבים אחדים מסכומי הפיצויים שנפסקו לו בראשי הנזק השונים (ע"א 3678/11 ).

5.

בגדרי ערעורה, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין בתביעת המשיב, היא הבקשה שבפניי, וזאת לאחר שבקשה דומה שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי הנכבד – נדחתה. המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע של תשלום הסכום של חמישה מיליון ש"ח מתוך סכום הפיצוי הכולל, שנפסק למשיב.

כמחצית מן הסכום שמתבקש עיכוב תשלומו, עניינו בתביעת מקפת: אם יתקבל ערעור מקפת, ועמו ערעורה הנגדי של המבקשת על ההחלטה לפיה אין לנכות את תגמולי מקפת מן הפיצוי שנפסק למשיב, יהיה על המשיב להחזיר למבקשת את הסכום של 2.6 מיליון (כ-200 אלף ש"ח תשלומי עבר, כ-2.1 מיליון ש"ח תשלומים לעתיד, ושכר טרחת עורך דין), ולתובעו ממקפת. במקביל, תחוב המבקשת כסכום האמור למקפת. המבקשת חוששת כי היא תימצא במצב שבו אם היא כבר תשלם למשיב את הסכום של 2.6 מיליון ש"ח, ולאחר מכן היא תהיה חייבת לשלם סכום זה גם למקפת – אין ודאות כי תזכה לקבל את ההחזר בסכום האמור מן המשיב.

בנוסף עותרת המבקשת לעיכוב תשלום בסך 2.4 מיליון ש"ח, וזאת בקשר עם טענותיה באשר לחיובה כלפי המשיב בתשלום חד-פעמי, ולא עתי, כמו גם השגותיה על הפיצויים שנפסקו למשיב באחדים מראשי הנזק.

6.

המשיב גורס בכל הנוגע לתביעת מקפת כי "הסכום שבסיכון" מבחינת המבקשת איננו 2.6 מיליון ש"ח, אלא כ-200 אלף ש"ח בלבד – הם תשלומי הפנסיה בעבר. ככל שהדברים נוגעים לתשלומי העתיד, הרי שאם ייקבע כי יש לקזזם מן התשלום של המבקשת למשיב, כי על המשיב להחזירם למבקשת, וכי על המבקשת לשלמם למקפת – אין חשש שהמבקשת תיוותר קרחת מכאן ומכאן, שכן יהיה בידה לעקל את זרם התשלומים העתידי המגיע למשיב מאת מקפת. יתרה מכך, המשיב הודיע לפרוטוקול בבית המשפט המחוזי כי ככל שתתקבלנה טענות מקפת, אזי הוא מוותר על זכותו החוזית לתשלומים אלה, ויתור שמטרתו להביא לכך שהמבקשת (בהיעדר זכות שיבוב של מקפת) היא שתשא בתשלום למשיב, כתשלום חד-פעמי, ולא מקפת, כתשלום עתי.

אשר לערעור המבקשת על פסק הדין בתביעת המשיב – האחרון גורס כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין שומת נזקי גוף. המשיב טוען כי אין מקום אף להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה בדבר פיצוי הניזוק באופן חד-פעמי ולא בתשלום עתי.

המשיב מוסיף, לעניין סיכויי הגבייה, כי כיוון שאביו משמש כאפוטרופסו, וזה כפוף לפיקוח האפוטרופוס הכללי ובית המשפט המוסמך, אין כל חשש לקושי בהשבת הכספים במקרה הצורך. המשיב מטעים כי כספיו יושקעו בבנק בהתאם לתכנית השקעה, שכבר קיבלה את אישורו של בית המשפט, וחלקם ישמשו לרכישת דירה.

7.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הרלבנטי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי . אבאר טעמיי להלן.

8.

כלל הוא כי הזוכה בערכאה הדיונית זכאי ליהנות לאלתר מפירות זכייתו, ודאי כך בתביעה כספית, אלא אם יוכיח המבקש כי סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)).

9.

במקרה דנן מאזן הנוחות, ככל שהוא נוגע לפחות לחלק מן הכספים בהם זכה המשיב, נוטה לטובת המבקשת. אף שהמבקשת לא הציגה חשש פרטני באשר ליכולת השבת הכספים על-ידי המשיב, הרי שכאשר עסקינן בסכומים כה-ניכרים, המדובר בחשש מובנה, שדי בו כשלעצמו לעתים כדי להצדיק עיכוב ביצוע חלקי של סכום הפיצוי (ראו: ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל (לא פורסם, 8.5.2005);

ע"א

9195/07 כלל חברה לביטוח נ' בן שושן

(לא פורסם, 12.12.2007);

ע"א 442/09 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' עמי (לא פורסם, 17.2.2009); ע"א 2591/09 אלנסארה נ' שליסל (לא פורסם, 31.3.2009)). בהקשר זה יש להזכיר עוד כי המשיב קיבל לידו כבר סכום של כשבעה מיליון ש"ח, סכום שהוא לפחות כפול מנזקי העבר שלו, ואין הוא טוען כי יתרת הפיצוי, בסכום של חמישה מיליון ש"ח, נחוצה לו בתקופה הנראית לעין, ודאי זו שעד להכרעה בערעור. נתונים אלו משמעותם שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת (ראו: ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' פת (לא פורסם, 21.5.2008); ע"א 5205/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' סויסה (לא פורסם, 27.7.2008)). העובדה שאבי המשיב משמש כאפוטרופוס, וככזה הוא כפוף לפיקוח האפוטרופוס הכללי ובית המשפט, מפיגה אמנם במידת מה את החשש ליכולת החזר התשלום על-ידי המשיב, אך לא במידה מספקת.

זה המקום להוסיף ולהעיר, כי גם אם נתמקד בשאלת יכולת החזר החוב של המשיב למבקשת ככל שתתקבל תביעת מקפת, הרי שטענות המשיב בעניין זה אינן מניחות את הדעת. יכולתה של המבקשת לעקל את זרם התשלומים העתידי ממקפת איננה עניין כה פשוט, כפי שהדבר הוצג על-ידי המשיב, ובכל מקרה – גביית חוב בדרך של עיקול זרם תשלומים עתידי, הנפרס על פני עשרות שנים, איננה שקולה לקבלת הכספים באופן מיידי.

10.

לעניין סיכויי הערעור: אין בדעתי, כמובן, לטעת פה מסמרות בעניין זה, ודאי כאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת באופן שדי בו כמעט לבדו כדי להצדיק עיכוב ביצוע חלקי של התשלום. עם זאת פטור בלא כלום אי-אפשר ולכן אתייחס אף למרכיב זה בתמציתיות להלן, עד כמה שהדברים נדרשים לענייננו.

11.

ככל שהדברים נוגעים לתביעת מקפת וסיווג תשלומי פנסיית הנכות – כתשלומי פנסיה, או כתשלומי ביטוח – הרי שהמדובר בסוגייה מורכבת, אשר תחייב, בין היתר, בירור תחולתו על המכלול של פסק הדין בעניין אטיאס (ע"א 8181/06 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח אטיאס דוד ז"ל (לא פורסם, 21.1.2010). זאת ועוד – יש לציין כי ערעור על פסק דין שעניינו קרוב, והוא עוסק בתשלומי פנסיה לעמיתים עצמאיים (ולא לשכירים כבענייננו), מתברר כיום בבית משפט זה – ע"א 7946/09 מקפת החדשה ניהול קרנות פנסיה ותגמולים נ' אנוך מעוז . בהקשר זה יש להדגיש כי מורכבות הסוגיה המשפטית שעל הפרק, והחשש להימצאות המבטחת במצב של חיוב כפול – למקפת ולניזוק – הניעה בית משפט זה להורות באותו מקרה על עיכוב ביצוע כל תשלומי הפנסיה עד להכרעה בערעור (החלטת המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין , מתאריך 12.1.2010).

התקשיתי אף לראות בהודעתו של המשיב על כך שבמקרה של קבלת עמדת מקפת, הוא יוותר על זכותו החוזית לקבלת התשלומים ממקפת – ככזו המפחיתה באחת את הסכום שבסיכון מבחינת המבקשת מ-2.6 מיליון ש"ח – לכ-200 אלף ש"ח, הם תשלומי העבר שמקפת כבר שילמה. לא מצאתי בתגובת המשיב תשובה מספקת לתהיות ביחס לתוקפה המחייב ולנפקותה המשפטית של הודעת ויתור זו, ואף לא ביחס לשאלה עד כמה הודעת ויתור כזו אמורה לחייב את בתו-יורשתו של המשיב, במקרה שהמשיב – שאיחולי החלמה ואריכות ימים שלוחים לו – יילך חו"ח לעולמו.

12.

ככל שענייננו בסיכויי הערעור על סכומי הפיצוי למשיב: אף שככלל נכונה טענת המשיב, לפיה ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב באלו, הרי שטענתו מאבדת מעוצמתה שעה שהוא עצמו הגיש ערעור על סכומי הפיצוי שנפסקו לו בראשי הנזק השונים, ובערעורו הוא עותר להגדלת הפיצוי שנפסק לו בסכום של כ-1.5 מיליון ש"ח לערך.

13.

בנוסף לאמור לעיל – אין בידי לקבוע לעת הזו כי קלושים גם סיכויי הערעור של המבקשת על כך שחויבה בתשלום פיצוי חד-פעמי, ולא עתי. זאת, אף שידועה הנטייה של ערכאת הערעור שלא להתערב גם בקביעות מסוג זה, ודאי כאשר הן במישור העובדתי, להבדיל מבמישור של מדיניות משפטית. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בפסק דינו המפורט כי תוחלת החיים של המשיב, כבן 35 כיום, עומדת על כ-70 שנה, ופסק לו פיצויים בהתאם. המבקשת מצביעה עם זאת על כך שהמשיב הוא אובדני, וניסה לפחות חמש פעמים ליטול את חייו (בית המשפט המחוזי הנכבד ציין שלושה מנסיונות אלה, אך לא נתן להם ביטוי בקביעותיו). כן טוענת המבקשת לנטייה של המשיב לפעול בניגוד לעצת רופאיו בטיפול בפצעי-לחץ מסכני חיים, וזאת מחמת "נגטיביזם מאד גדול ... רצון למות בעצם" (מתוך דברי המומחית מטעם בית המשפט, שעליה נסמך בית המשפט המחוזי הנכבד בפסק דינו). ייתכן אמנם שערכאת הערעור תמצא לבסוף כי העמדת תוחלת החיים המקוצרת על כ-70 שנים, משקללת באופן ממצה את החששות ביחס להתנהגותו של המשיב ולתוצאותיה, וניתן להסתפק לפיכך בתשלום חד-פעמי. אולם לעת הזו אינני יכול לשלול את אפשרות ההתערבות של ערכאת הערעור בעניין זה, שאם תתרחש – ודאי שתביא להפחתת החיוב הנוכחי בצורה משמעותית.

14.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שמתוך יתרת הכספים, אשר המבקשת חבה בתשלומם למשיב (חמישה מיליון, בנוסף לכשבעה מיליון ש"ח, שכבר שולמו) – יעוכב חיוב התשלום של שלושה מיליון ש"ח, עד להכרעה בערעור.

15.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.