ע"א 3113/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ. פלוני

בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) מיום 23.3.2015, שפסק למשיב פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים בסך של כ-2.4 מליון ש"ח, בניכוי תקבולים מן המוסד לביטוח לאומי ותשלומים תכופים בסך כ-1.5 מליון ש"ח, וכן שכר טרחת עורך דין.

1.

המשיב, יליד 1990, עבד כשליח בחברה המספקת חלקי חילוף לרכב ולצורך עבודתו רכב על קטנוע שהיה מבוטח אצל המבקש. ביום 13.10.2010 אירעה למשיב תאונת דרכים בעת שרכב על הקטנוע ורגלו הימנית נפגעה. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה" וועדה רפואית של המוסד קבעה למשיב נכות רפואית משוקללת בשיעור של 41% (בתחום האורטופדי, הנפשי ובשל צלקות), בצירוף תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 במלואה. המשיב הוסיף והגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נגד המבקש, אשר הודה בחבותו לפצות את המשיב והמחלוקת התמצתה, אפוא, בשאלת גובה הנזק. בית המשפט המחוזי בחן את הטענות בדבר נכותו התפקודית של המשיב וציין כי כחודש וחצי טרם התאונה, ניתן למשיב רישיון נהיגה לרכב כבד וכי לאחר התאונה פנה למחלקת שיקום במוסד לביטוח לאומי, אך לא נמצא עבורו עיסוק מתאים. בית המשפט קבע כי אין הצדקה לכך שהמשיב בחר שלא לשוב למעגל העבודה, שכן הנכות שנקבעה לו עבור צלקות אינה תפקודית וגם הנכות הנפשית שנקבעה לו היא בשיעור נמוך ויש בעיניו ספק רב באשר להשפעתה על תפקודו. בית המשפט הוסיף כי מן הראיות עולה שהמשיב מפריז ביותר בתיאור מגבלותיו ומשכך העמיד את נכותו התפקודית על 50%. עוד קבע כי הפסדיו של המשיב יחושבו על בסיס אי-כושר עבודה מלא עד ליום 1.3.2013 וממועד זה ואילך על-פי הנכות התפקודית שנקבעה בפסק הדין.

אשר לשכרו של המשיב, קבע בית המשפט המחוזי כי אין להסתמך על חוות דעת שהביא ובה הוצג שכרו התיאורטי, בפרט בהינתן העובדה כי בעת שהתרחשה התאונה כבר החזיק ברישיון נהיגה לרכב כבד אך המשיך לעבוד כשליח, והוסיף ודחה את טענת המשיב כי אלמלא היה נפגע בתאונה היה משתכר 15,000 ש"ח בחודש. עם זאת לאחר שסקר את שכרו הממוצע של המשיב ובשים לב לגילו הצעיר, העמיד בית המשפט את בסיס השכר לצורך חישוב נזקיו על השכר הממוצע במשק - 8874 ש"ח ברוטו (8333 ש"ח נטו). ופסק לו בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד סך כולל של 1,189,535 ש"ח וכן הפסד פנסיה בשיעור 12% מסכום זה (173,026 ש"ח). אשר לפיצוי בגין ניידות, קבע בית המשפט כי פגיעתו העיקרית של המשיב היא ברגלו הימנית ועל פי עדותו הוא מתקשה בהליכה וסובל מכאבים, אך יש לזכור כי תביעתו לגימלת ניידות נדחתה וכן הוכח כי טרם התאונה היה בבעלותו רכב פרטי. בהינתן האמור, פסק בית המשפט למשיב פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין ניידות בסך 200,000 ש"ח. אשר לפיצוי בגין עזרת הזולת, חזר בית המשפט על קביעתו לפיה המשיב הפריז בתיאור מגבלותיו וצרכי העזרה שלו, אך הוסיף כי לא ניתן לשלול את טענתו שבתקופת אשפוזו סעדו אותו בני משפחתו והמשיכו לעשות כן גם לאחר שהשתחרר מבית החולים. המשיב לא הציג ראיות בדבר הפסדי שכר של בני משפחתו ובהינתן תקופת אשפוזו, העמיד בית המשפט המחוזי את הפיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר על סך של 75,000 ש"ח. אשר לעזרת צד ג' בעתיד קבע בית המשפט כי יש לקחת בחשבון את העובדה שהמשיב יתגורר בנפרד מהוריו ויזדקק לעזרה. על כן פסק לו בראש נזק זה סכום גלובלי של 300,000 ש"ח. בית המשפט דחה את התביעה להוצאות רפואיות ונלוות ובגין כאב וסבל פסק למשיב סך של 148,695 ש"ח (כולל אשפוז). עוד קבע בית המשפט כי מסך הפיצוי שקיבל המשיב יש לנכות תקבולים מן המוסד לביטוח לאומי בסך 1,503,747 וכן תשלומים תכופים שקיבל מן המבקש בסך כולל של 69,787 וחייב, אפוא, את המבקש לשלם למשיב 831,856 ש"ח ושכר טרחת עורך-דין בשיעור של 13%.

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין וכן הגיש את הבקשה שלפניי בה הוא עותר לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, כך שעד להכרעה בערעור תעוכב העברת סך של

700,000 ש"ח מתוך כספי הפיצויים שנפסקו למשיב. המבקש מוסיף ומעדכן כי עד עתה שילם למשיב כ-290,000 ש"ח (כולל שכר טרחת עורך-דין). לטענת המבקש

הנכות התפקודית שנקבעה למשיב שגויה ויש להפחיתה מ-50% ל-30% לכל היותר, וכן יש לקבוע כי פוטנציאל השתכרותו של המשיב הוא 6500 ש"ח נטו. עוד נטען כי יש להפחית משמעותית את הפיצוי עבור ניידות ואת הפיצוי עבור עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד, שכן המשיב לא תמך בראיות את טענותיו בעניין זה. המבקש מוסיף וטוען כי גם ב"מבט על" ניתן להבחין כי הסכום הכולל שנפסק למשיב - 2,422,540 ש"ח הוא גבוה בכל קנה מידה ויש להפחיתו. אשר למאזן הנוחות, טוען המבקש כי המשיב הוא רווק ללא נכסים ועל-פי קביעות בית המשפט המחוזי הוא מתקיים מקצבת נכות. בנסיבות אלו, כך טוען המבקש, קיים חשש כי יקשה עליו מאוד לגבות חזרה מן המשיב כספים שישולמו לו, אם יתקבל הערעור. המבקש מוסיף כי הוא אינו תומך את הבקשה בתצהיר, שכן העובדות שציין בדבר אמצעי הקיום של המשיב ונכותו נקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

3.

בתשובתו לבקשה, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן המבקש לא צירף תצהיר התומך בעובדות המפורטות בה. לגופו של עניין, טוען המשיב כי טענות המבקש לעניין יכולתו הכלכלית נוגדות את טענותיו בהליך בבית המשפט המחוזי, ואין בהן ממש. אשר לסיכויי הערעור, טוען המשיב (שהגיש מצידו ערעור שכנגד על פסק הדין), כי הם קלושים שכן בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על ראיות שהובאו בפניו והסכומים שפסק למשיב הם בבחינת המינימום שלו זכאי המשיב.

4.

דין הבקשה להתקבל.

ככלל הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אך בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק הדין בהתקיים שני תנאים – סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1154 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן: גורן )). כאשר מדובר בפסק-דין כספי הנטל על המבקש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו כבד במיוחד וזאת בשל ההנחה כי בדרך כלל יוכל המערער להיפרע מן המשיב את הסכום שיקבע במקרה שערעורו יתקבל ( גורן , בעמ' 1156; ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301, 305-304 (2003); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405 (1997)).

במקרה דנן הסכום שנפסק לטובת המשיב יכול לעורר קושי בהשבה גם לאדם ממוצע (ראו: ע"א 2591/09 אלנסארה נ' שליסל (31.3.2009)) קל וחומר למשיב, אשר נקבע כי אינו עובד ואף הצהיר בהליך בבית המשפט המחוזי כי "הפך להיות תלותי, מתגורר בבית הוריו וזקוק לעזרה שוטפת" (פסקאות 8 ו-40 לפסק הדין). דברים אלו אכן מעוררים, כטענת המבקש, חשש ממשי ליכולת להיפרע מן המשיב בעתיד, ככל שערעור המבקש יתקבל והסכום שנפסק לטובת המשיב יופחת. המשיב מצידו לא התמודד עם טענות אלו באופן ענייני וטענתו כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר אינה מועילה לו בהינתן הקביעות העובדתיות בפסק-הדין אליהן הפנה המבקש, הנסמכות על עדות המשיב עצמו. לכך יש להוסיף כי חלק בלתי מבוטל מהסכום שנפסק למשיב הינו פיצוי בגין צרכים עתידיים ובגין תקופות שלאחר המועד בו צפויה ההכרעה בערעור. נתון זה נושא אף הוא משקל בקביעה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (ע"א 3617/11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (הפול) נ' פלוני , פסקה 9 (13.9.2011) והאסמכתאות שם) (להלן: עניין פלוני ).

5.

משהגעתי למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, לא ראיתי מקום לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור. אציין עם זאת כי העובדה שהמשיב ערער אף הוא על פסק הדין ומלין על מיעוט הפיצוי שנפסק לו, לגישתו, שוללת כשלעצמה את עמדתו הנחרצת כי "אין כל סיכוי שבית המשפט העליון יתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לגובה הנזק" (השוו: עניין פלוני , פסקה 12).

אכן, ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בסכומי הפיצוי שנפסקו לנפגע תוך התייחסות לפרטיו של כל ראש נזק, בייחוד כאשר סך כל הפיצוי שנפסק הינו ראוי והולם. אולם במקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות בענין, אין לומר כי הטענות שהועלו על ידי המבקש בערעורו, בייחוד לענין שיעור הנכות התפקודית, הינן משוללות סיכוי. משכך ובהינתן המסקנה כי מאזן הנוחות נוטה, כאמור, לטובת המבקש ראיתי מקום לעכב בשלב זה תשלום סך של 350,000 ש"ח מתוך יתרת הסכום (כולל שכר טרחה) שעל המבקש לשלם למשיב לפי פסק הדין.

הבקשה מתקבלת, אפוא, בחלקה, כאמור לעיל.

אין צו להוצאות בבקשה.