ע"א 619/19עמותת שלומית נ. פלוני

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון ) בת"א 8554-06-14 מיום 18.12.2018, בגדרו חויבה המבקשת 1 (להלן: עמותת שלומית )

בפיצוי המשיבים 1 ו-2 בסך של 2,243,000 ש"ח, בצירוף שכר טרחה בסך 525,000 ש"ח, ובתשלום הוצאות בסך 15,000 ש"ח למשיבים 3 ו-4.

2.

המשיבים 1 ו-2 (להלן גם: עיזבון המנוחה ו- אבי המנוחה בהתאמה) הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעת נזיקין נגד עמותת שלומית, המבקשת 2 – חברת הביטוח של עמותת שלומית – והמשיבות 3 ו-4 בגין נזקים שנגרמו להם עקב מותה הטראגי של המנוחה.

3.

בשנת 2008 התנדבה המנוחה כמדריכה במסגרת שירות לאומי בפנימייה לחוסים. המנוחה התגוררה במהלך ימות השבוע בדירה שסיפקה לה עמותת שלומית בעיר כפר סבא לצורך ביצוע התנדבותה. על פי הוראות העמותה, מתנדבים המתגוררים בדירות שכורות אינם מורשים לשהות בהן בסופי השבוע אלא בנסיבות מיוחדות ולאחר שניתן לכך אישור מתאים.

4.

ביום שבת ה-10.5.2008, בעת ששהתה המנוחה בדירתה, פרצה אש בסלון הדירה. המנוחה חולצה מהדירה והובהלה לבית החולים תל השומר, שם נפטרה מפציעותיה החמורות ביום 27.5.2008.

5.

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את תביעת המשיבים נגד עמותת שלומית, ודחה את תביעתם

נגד המשיבות 3 ו-4.

נקבע כי העמותה חבה בנזיקין בגין התרשלותה, תוך שצוין כי התנהלותה "נפלה מסטנדרט סביר ונדרש של עמותה המבקשת לכנס תחת כנפיה צעירים מתנדבים [...] ולצורך כך מספקת להם מדור, הדרכה ופיקוח".

על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי העמותה תפצה את המשיבים 1 ו-2 בגין הנזק שנגרם להם בסכום של 2,243,000 ש"ח .

6.

המבקשות הגישו את ערעורן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, ובפיהן טענות על קביעת חבותן בנזיקין ועל גובה הפיצוי שנפסק, ואילו המשיבים 1 ו-2 הגישו ערעור שכנגד בו השיגו על שיעור הפיצוי הנמוך מדי, לטענתם.

7.

בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה הבקשה שלפניי, בה נתבקש עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור.

8.

לטענת המבקשות, סיכויי הערעור גבוהים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתן.

בפרט, נטען כי לנוכח מצבו הבריאותי והכלכלי של המשיב 2 קיים סיכון שלא יהיה ניתן להשיב את הכסף למבקשות אם יתקבל ערעורן.

כמו כן, סברו המבקשות כי קיים חשש שמא הכסף שישולם למשיב 2 "ייעלם או יועבר" בשל סכסוך בו הוא מצוי עם גרושתו – אמה של המנוחה, שאינה בעלת דין בהליך הנוכחי.

לצד זאת, נטען כי המבקשת 2 הינה חברת ביטוח אשר חֲזָקָה עליה שתשלם את חיובה, ככל שזה יוותר על כנו לאחר הערעור, ומשכך לא ייגרם למשיבים נזק אם יעוכב ביצועו של פסק הדין.

9.

מנגד, המשיבים 1 ו-2 טענו כי סיכויי ערעור להתקבל הם נמוכים, וכי

המבקשות לא עמדו בנטל הראייתי הנדרש מהן להוכחת טענתן בדבר הקושי להיפרע מהמשיב 2 אם יתקבל הערעור.

בהתייחס לכך, הוצהר כי המשיב 2 החלים ממחלת הסרטן; כי הוא שב לעבודתו, ומשתכר ממנה סכום המספיק למחייתו; וכי הוא מתכוון להשקיע את כספי הפיצוי שיקבל בנכסי נדל"ן, ובדרך זה להבטיח כי יוכל להשיב את כספי הפיצוי אם יידרש לכך .

לבסוף, נטען כי אין חשש שחלק מכספי הפיצוי יועברו לגרושתו של המשיב 2, בין היתר משום שעל פי צו ירושה שניתן לפני 10 שנים היא אינה יורשת של בתה המנוחה.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, וכן בתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, באופן שיפורט להלן.

11.

כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה העומדת בבסיס הערעור, אלא במקרים שבהם יוכיח המבקש את התקיימותם של שני תנאים מצטברים – האחד, כי ישנם סיכויים גבוהים לקבלת הערעור; השני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם יתקבל הערעור לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו.

בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" לפיו ככל שסיכויי הערעור פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ולהיפך. יחד עם זאת, נקבע זה מכבר כי מעמד הבכורה נתון לשיקול בדבר מאזן הנוחות (ראו למשל: ע"א 3744/18 פנחס פיגומים 88 בע"מ נ' ברינקר

פסקה 14 (20.11.2018)).

12.

בנסיבות בהן מבוקש לעכב את ביצועו של פסק דין המורה על תשלום סכום כסף, בית המשפט ייעתר לבקשה אם שוכנע, על בסיס תשתית ראייתית, כי ככל שיתקבל ערעור המבקש יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 91/19 המשבב עיבוד שבבי (1994) בע"מ נ' בוכריס (21.3.2019) פסקה 7 (להלן: עניין המשבב ) ).

13.

נקבע לא אחת כי ככלל משנפסק לטובת המשיב סכום גבוה – קיים חשש כי המשיב יוציא חלקים ממנו עד להכרעה בערעור באופן שיקשה על השבתו ( ראו גם: עניין המשבב , פסקה 7; ע"א 7229/18 רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ (7.1.2019) פסקה 18 ).

חשש זה מתעצם במקרים בהם המשיב הינו אדם פרטי מן היישוב אשר יש להניח כי יתקשה בהשבת סכומים גבוהים ככל שיידרש להשיבם בתום הערעור (ראו גם: ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני פסקה 18 (16.1.2014); ע"א 3113/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני פסקה 4 (12.5.2015) (להלן: עניי ן המאגר הישראלי ).

שיקול נוסף הנלקח בחשבון בהקשר זה הוא האם מלוא הסכום שיועבר למשיב נדרש לצורך סיפוק צרכיו המיידים, או שמא חלק מן הסכום נדרש לו לצורך צרכיו העתידיים (ראו למשל: בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני פסקה 7 (13.11.2006); עניין המאגר הישראלי פסקה 4) .

14.

בנסיבות המקרה דנן, בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים 1 ו-2, אבי המנוחה ועיזבונה, סכום לא מבוטל של כ-2.2 מיליון ש"ח.

אבי המנוחה הצהיר כי ייעודם המרכזי של כספי הפיצוי הינו "השקעה מובטחת בנכסי נדל"ן", כלשונו.

סבורני כי השקעה מעין זו, ככל השקעה, כרוכה בסיכון מסוים

לאובדן הכסף. יש להניח כי אבי המנוחה – אשר הצהיר כי הוא "משתכר באופן המספיק למחייתו" – יתקשה בהשבת סכומים גבוהים אלו ככל שהסיכון שבהשקעת הכספים יתממש וערעורן של המבקשות יתקבל.

זאת ועוד, לנוכח הצהרת אבי המנוחה כי ייעודם של כספי הפיצוי הינו השקעה בנכסי נדל"ן, והם אינם נדרשים לו עבור "צרכי המחיה שלו", כלשונו, אין לומר כי מלוא סכום הפיצוי נדרש לו לצורך סיפוק צרכיו המיידים.

במצב דברים זה, נראה כי לא ייגרם למשיבים 1 ו-2 נזק משמעותי אם תעוכב העברתו של חלק מהסכום עד להכרעה בערעור, בעוד שהעברת מלוא סכום התביעה למשיבים עלולה להסב למבקשות נזק רב לו יתקבל הערעור ויתברר כי המשיבים לא יוכלו להשיב סכום כה גדול משהשתמשו בו לצרכיהם.

15.

בנסיבות אלו, שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה קלות לטובתן של המבקשות, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, איני סבור גם כי סיכוי הערעור קלושים.

16.

לנוכח כל זאת, ובהתחשב בהצהרותיו של המשיב 2 בהתייחס לסכום אותו הוא מתעתד להשקיע בנכסי נדל"ן, אני מורה על הפקדת סכום של 1.2 מילון ש"ח מכספי הפיצוי אותם קבע בית משפט קמא בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור.