פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
1973/19
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקשת:
עיריית טירת כרמל
נ ג ד
המשיבה:
תורן חברה לפיתוח נכסים (1989)
בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"א 231/07
מיום 4.2.2019 שניתן על ידי כב' השופטת ב' בר-זיו
בשם המבקשת:
עו"ד אבי גבאי;
עו"ד נעה שחף רבי
החלטה
1.
לפניי בקשה שנייה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו ) מיום 4.2.2019 בת"א 231/07. הרקע לבקשה פורט בהחלטתו של השופט מ' מזוז מיום 25.3.2019 בבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע, ואעמוד עליו בקצרה.
2.
המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה כספית, וזו התקבלה בחלקה. לטובת המשיבה נפסקו שלושה סעדים: קיזוז סכום של כ-1,665,709 ש"ח בגין אגרות ששולמו ביתר; קיזוז סכום של 863,466 ש"ח בגין עבודות שביצעה; תשלום השבה מהמבקשת בסך 403,010 ש"ח בגין אגרות ששולמו. כל הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועדים הנקובים בפסק הדין.
המבקשת ערערה על פסק הדין וביקשה לעכב רק את הסעד השלישי, שעניינו תשלום השבה. בקשתה נדחתה מפני שלא הוכיחה כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתה, ובמילותיו של השופט מזוז בפסקה 9:
"העירייה [המבקשת – י' א' ] לא העלתה כל טענה המסבירה מדוע לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באם ערעורה יתקבל. העירייה טוענת בכלליות כי יגרמו לה נזקים רבים ולא פירטה את היקף ומהות הנזקים שיגרמו לה באם תידחה הבקשה. יתרה מזו, טענתה של העירייה בדבר האפשרות ש[המשיבה – י' א' ] תבריח את הכספים אינה מגובה בשום מסמך רלבנטי או ראיה אחרת, כך שלא ניתן לייחס לטענה זו כל משקל בבחינת מאזן הנוחות".
3.
ביום 12.2.2020 הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, ובה היא טוענת כי חל שינוי נסיבות שמצדיק לעכב את ביצוע פסק הדין: המשיבה הטילה עיקול בסך כ-1,293,333 ש"ח על חשבון הבנק של המבקשת (לאחר שרשם ההוצאה לפועל דחה טענת "פרעתי" של המבקשת על חוב זה); המשיבה היא "חברה ריקה" אשר אינה משלמת חובות לרשם החברות, ולכן קיים חשש לאי השבת כספים שישולמו לה. עוד צוין כי סיכויי הערעור טובים, וכי תשלום העולה על מיליון ש"ח עלול לגרום למבקשת "נזק תזרימי".
4.
המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה.
לטענתה, המבקשת נמנעה מלשלם את חיובה לפי פסק הדין זה כמעט שנה; ניסיונותיה להתחמק מתשלום נדחו בהליכי הוצאה לפועל; המשיבה הטילה עיקול כדי לאכוף את פסק הדין; הבקשה דנן עולה כדי העדר ניקיון כפיים וחוסר תום לב; מדובר בפגיעה בעקרון סופיות הדיון בהתייחס לבקשה הקודמת לעיכוב ביצוע; המשיבה אינה "חברה ריקה", בבעלותה נדל"ן בשווי עשרות מיליוני ש"ח, הון עצמי בשווי עשרות מיליוני ש"ח והכנסות מדמי שכירות בשנת 2018 בסך כ-19,000,000 ש"ח (כעולה מאישור רואה החשבון שלה).
5.
דין הבקשה להידחות.
יפים לכאן, בשינויים המתאימים, דברי השופט ע' גרוסקופף בבקשה אחרת לעיכוב ביצוע: "השינוי העובדתי שהמבקשים מתארים הוא מה שהיה צפוי לאחר ההחלטה הראשונה: המשיב 1 יפעל למימוש החלטת המחוזי כאמור בה. במובן זה הבקשה שלפניי היא למעשה בקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה" (ע"א 3937/19 חכם נ' מנהל מיוחד לחברת דרך התאנה בע"מ (בפירוק) , פסקה 4 (19.7.2019)).
כמו השופט גרוסקופף שם, אף אני "לא מצאתי טעם טוב" לקבל בקשה מעין זו. נימוקיו של השופט מזוז בהחלטתו בבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע עודם תקפים. דומה שהבקשה שלפניי אינה אלא "מקצה שיפורים" בניסיון להפוך אותה.
6.
יצוין כי אומנם קיים פעמים רבות חשש כי בעל דין לא יוכל להשיב סכום כסף גדול שנפסק לזכותו. עם זאת, החשש חזק במיוחד מקום שמדובר בבעל דין פרטי (ע"א 619/19 עמותת שלומית נ' עיזבון פלונית , פסקה 13 (15.4.2019)), ואילו כאן המשיבה היא חברה בעלת נכסים והון עצמי ששוויים גדול עשרות מונים מהסכום הנתון במחלוקת, כפי שעולה מאישור רואה החשבון שלה, ועל כן קיים סיכוי טוב שתוכל להשיב את הנדרש אם יתקבל הערעור.
7.
הבקשה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.
ניתנה
היום, כ"ח בשבט התש"ף (23.2.2020).
ש ו פ ט