פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
1973/19
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המערערת:
עיריית טירת כרמל
נ ג ד
המשיבה:
תורן חברה לפיתוח נכסים (1989)
בע"מ
בקשה
לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת
ב' בר-זיו
) בת"א 231-07 מיום 4.2.2019
בשם המערערת:
עו"ד אבי גבאי;
עו"ד נעה שחף רבי
החלטה
1.
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו ) בת"א 231-07 מיום 4.2.2019, בגדרו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה, והמבקשת חויבה, בין היתר, לשלם לזכותה סכום של 403,010 ₪.
2.
המשיבה, תורן חברה לפיתוח נכסים (1989) בע"מ (להלן: תורן ) פעלה להקמת מבנה מסחרי ומשרדים ברחוב נחום חת מס'1 הידוע כגוש 10728, חלקות 26, 27, 29, 30 בטירת הכרמל (להלן: הפרוייקט ).
3.
כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, ביום 14.2.2007 הגישה תורן תביעה כספית נגד המבקשת, עיריית טירת הכרמל (להלן:
העירייה ), בסך של 4,438,360 ₪ בגין עבודות שביצעה עבורה במסגרת הפרוייקט וכן בגין אגרות והיטלים שנדרשה תורן לשלם לטענתה שלא כדין.
4.
בית משפט קמא קיבל את תביעתה של תורן באופן חלקי. בין היתר, התקבלה טענתה כי בין הצדדים התקיים הסכם לפיו תורן תבצע במקום העירייה את עבודות התשתיות הציבוריות אשר חיוניות להוצאת טופס 4 לצורך השלמת הפרוייקט וכי התחשבנות סופית בין הצדדים תעשה סמוך לקבלת טופס 4. בהתאם לכך, נקבע כי תורן זכאית לשלושה סעדים:
לפי הסעד הראשון, תורן תהיה זכאית לקזז סכום כ- 1,665,709 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.10.2003 בגין תשלומי אגרות פיתוח מערכת מים ששולמו ביתר; לפי הסעד השני, תורן תהיה זכאית לקזז סכום של 863,466 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.2.2000 נוכח עבודות חיבור לתשתיות שביצעה; לפי הסעד השלישי, נקבע כי תורן זכאית לתשלום השבה מהעירייה בסך של 403,010 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.2.2000 בגין אגרות הנחת צינורות מים וחיבור מים היטל ביוב ותיעול.
5.
ביום 17.3.2019 הגישה העירייה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולצידו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני אשר נוגעת רק לסעד השלישי שנפסק לחובתה.
6.
בערעורה טוענת העירייה כי לתורן אין כל זכות חוקית להשבה או לקיזוז מאחר שהיא לא שילמה את הסכומים שבמחלוקת.
7.
בבקשה לעיכוב ביצוע, טוענת העירייה כי סיכויי הערעור הם גבוהים ביותר שכן הסכום אותו נדרשת העירייה להשיב כלל לא שולם על ידי תורן ולא צורפה המחאת זכות לטובתה המקנה לה את הזכות לקבל סכומים שלא שולמו על ידה, וכן נטען כי הסכום אותו נדרשת העירייה להשיב כולל סכום שכלל לא נתבע על ידי תורן. מעבר לכך, לעמדת העירייה, בעקבות סיכויי הערעור הטובים ישנה אפשרות שתורן תבריח את הכסף. אשר למאזן הנוחות טוענת העירייה כי הוא נוטה לטובתה מפני שיישום פסק הדין יגרום לה נזקים רבים וכי יש להתחשב אף בנזק שעלול להיגרם לציבור נוכח חיובה.
8.
כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הרציונאל שעומד בבסיס הכלל האמור הוא, כי יש ליתן לתובע שזכה בתביעתו ליהנות מפרי זכייתו (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012)). חריג לכלל זה הוא כאשר מתעורר חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בערעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית אם יתקבל הערעור. במצב זה, נדרש המערער, המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד הוא שיש לערעור סיכוי להתקבל, והשני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי-היעתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהיעתרות לה (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן , פִסקה 5 (1.12.2005)) . כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהטיל חיוב כספי, הכלל הוא כי מאזן הנוחות נוטה ככלל לטובת הזוכה, שכן על פי רוב אין מניעה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פִסקה 7 (13.11.2006)). חריג לכך הוא, אם קיים חשש ממשי שהמבקש לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב במידה שערעורו יתקבל. לענין זה על המבקש הנטל להניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו, הן בדבר היעדר יכולתו לשלם את חובו והן באשר לנזקים שייגרמו כתוצאה מהתשלום. (ע"א 181/15 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קובהא (2.2.2015); ע"א 1943/13 חברת דן מיחזור בע"מ נ' ממונה אזורי מס ערך מוסף נתניה , פִסקה 14 (22.5.2013); (בש"א 3158/91 שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה(5) 499, פִסקה 6 (1991) ) .
9.
מבלי לקבוע מסמרות לענין סיכויי ערעורה של העירייה, דומה כי היא לא עמדה כלל בנטל לשכנע שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. העירייה לא העלתה כל טענה המסבירה מדוע לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באם ערעורה יתקבל. העירייה טוענת בכלליות כי יגרמו לה נזקים רבים ולא פירטה את היקף ומהות הנזקים שיגרמו לה באם תידחה הבקשה. יתרה מזו, טענתה של העירייה בדבר האפשרות שתורן תבריח את הכספים אינה מגובה בשום מסמך רלבנטי או ראיה אחרת, כך שלא ניתן לייחס לטענה זו כל משקל בבחינת מאזן הנוחות.
10.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ח באדר ב התשע"ט (25.3.2019).
ש ו פ ט