ע"א 3750/21פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ברכה בר-זיו ) בת"א 15585-10-16 מיום 27.4.2021, במסגרתו חויבו המבקשים לשלם למשיב פיצויים בסכום של 1,263,144 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 13% מסכום זה בתוספת מע"מ.

1.

ביום 11.10.2016 הגיש המשיב נגד המבקשים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת עבודה שאירעה לו ביום 22.9.2013 (להלן: התאונה ).

2.

ביום 3.11.2019 הודיעו המבקשים כי הם מקבלים את הצעת בית המשפט להכיר בתאונה כ" תאונת דרכים " כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשמ"ה-1975 (להלן: החוק ), ובחבותם מכוח חוק זה. בהמשך לכך, ביום 27.4.2021 ניתן פסק דין שעניינו גובה הפיצוי לו זכאי המשיב (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין קבע בית המשפט קמא כי יש להעמיד את שיעור הנכות של המשיב על 75%, כפי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ), ועל בסיס האמור, חישב בית המשפט קמא את הפסד השכר וכושר ההשתכרות לעתיד בשל התאונה. בנוסף לכך, חישב בית המשפט קמא את סכום הפיצויים בגין עזרת הזולת, ניידות ודיור, וכן פיצויים בעבור כאב וסבל. מכל אלה ניכה בית המשפט קמא את סכום הגמלאות המשתלמות למשיב על ידי המל"ל והעמיד את סכום הפיצויים הכולל על 1,236,144 ש"ח. לסכום זה צירף בית המשפט קמא שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 13% מסכום הפיצויים הכולל בתוספת מע"מ (דהיינו – 15.21%).

על פסק הדין האמור הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, המתמקד בשיעור הפיצויים שנפסק, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע הן של סכום הפיצויים והן של סכום שכר הטרחה – היא הבקשה המונחת לפניי.

3.

במסגרת הבקשה עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולחילופין ליתן הוראה המורה על הפקדת סכום הפיצויים ושכר הטרחה שנפסקו בקופת בית המשפט. לטענת המבקשים סיכויי הערעור הם " גבוהים וממשיים " נוכח סטייתו הקיצונית של בית המשפט קמא מהפסיקה ומהנוהג בתיקים כגון דא, כמו גם בשל אי ביסוס הכרעתו בתשתית העובדתית שהונחה לפניו ובראיות שהוגשו. אשר למאזן הנוחות, המבקשים סבורים כי אף שיקול זה נוטה לטובתם. כך, שכן אם לא יינתן עיכוב ביצוע כאמור והמבקשים יזכו בערעורם, הסיכוי להשיב את המצב לקדמותו ולגבות את הסכומים מידי המשיב הוא " קטן ואף לא קיים " נוכח נתוניו האישיים, ובכלל זה מצבו הכלכלי של המשיב, כפי שהעיד בעצמו במסגרת ההליך קמא. לעומת זאת, מציינים המבקשים כי חשש כאמור לא עולה כלפיהם, משום שהמבקשת 3 היא חברת ביטוח אשר חזקה כי תעמוד בחיובה ככל שתידרש לכך. עוד טוענים המבקשים כי בין עיכוב " קל " בתשלומים לידי המשי ב לבין הסיכון שהמבקשים לא יראו עוד את כספם – יש להעדיף את האפשרות הראשונה. לבסוף יצוין כי לשיטת המבקשים, "[תביעת המשיב] כולה הייתה אמורה להיבלע, למצער, במיליון וחצי ₪ של תגמולי המל"ל " (סעיף 34 לבקשה), ועל כן לא היה זכאי המשיב לכל פיצוי מעבר לכך מידי המבקשים.

4.

ביום 10.7.2021 הגיש המשיב את התייחסותו, במסגרתה כלל את תגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע, ובנוסף לכך את תגובתו לערעור המבקשים וכן ערעור מטעמו. דרך פעולה זו הסביר המשיב כך: " מאחר והטענות לגבי סוג ההליכים השונים זהות וקשורות באופן הדדי אחת בשנייה ולמען היעילות וריכוז הטענות השונות, מבלי להטריח את ביהמ"ש הנכבד לעיין באופן חוזר על אותן טענות זהות בהליכים 'השונים' אשר בכותרת, הטענות נערכו במרוכז ובקיצור לגבי שלושת הליכים.. " (סעיף ב' לרישא של התייחסות המשיב). ואולם, ייאמר כבר עתה כי המשיב לא יכול היה לנקוט בדרך פעולה זו, כפי שנמסר לו בהודעת מזכירות בית המשפט העליון מיום 11.7.2021. מכל מקום, בהחלטתי זו אתייחס רק לחלק הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע שהונחה לפניי.

המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע משלא מתקיים אף אחד מהתנאים לעיכוב כאמור. לטענת המשיב סיכויי הערעור הם אפסיים ולמצער קלושים ביותר, מאחר שטיעוני המבקשים מתעלמים מקביעות עובדתיות ומתבססים על נתונים מוטים, כאשר מן הצד השני סיכויי הערעור שלו הם גבוהים ביותר ואף ודאים, לדידו, ביחס למקצת טענותיו. בכל הנוגע למאזן הנוחות, המשיב ציין כי עסקינן בעיכוב ביצוע פסק דין המורה על חיוב כספי, וככזה אין לעכב את ביצועו אלא אם לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו – מצב שלא מתקיים בענייננו לטענתו. המשיב גורס כי המבקשים לא הצליחו לבסס את טענותיהם בדבר הקושי הצפוי לכאורה בהשבת הכספים על ידו ככל שערעורם יתקבל, ומשכך גם שיקול זה אינו נוטה לטובת המבקשים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל בחלקה, הכול כמפורט להלן.

6.

כלל שגור וידוע הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור כשלעצמה אינה מונעת בעד הזוכה מלהוציא לפועל את פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). סטייה מכלל זה תעשה בהתקיים התנאים הבאים: (א) סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים; (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב ( ע"א 4790/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח דעיבס , פסקה 16 והאסמכתאות הנזכרות שם (24.12.2019)). מקום בו מבוקש עיכוב סעד כספי, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע, מן הטעם שאין מדובר בנזק שאינו בר-תיקון ככל שהערעור יתקבל. יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו מספר חריגים אשר המשותף להם הוא החשש שמא כאשר מבקש העיכוב יזכה בערעור לאחר שבוצע פסק הדין יהיה זה קשה עד מאד להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל, ע"א 7729/18 רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ , פסקאות 18-17 להחלטתי והאסמכתאות המובאות שם (7.1.2019)).

7.

לאור השאלות העולות בערעור המבקשים מזה, וטענות המשיב מזה (אשר כאמור אף מבקש להגיש ערעור מטעמו), ובשים לב למעמד הבכורה לו זכה שיקול מאזן הנוחות בפסיקה (ראו מיני רבים: ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר , פסקה 16 (28.5.2018)), די שאציין כי הערעור אינו משולל כל יסוד ואתמקד במאזן הנוחות. בענייננו, סבורני כי שיקול זה תומך בהיעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי וזאת בשל הצטברותם של הטעמים הבאים: עסקינן בסעד כספי משמעותי ( ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן , פסקה 7 (1.12.2005)); המשיב הוא אדם פרטי אשר קיים חשש באשר ליכולתו להשיב את מלוא הכספים שיועברו לידו ככל שיתקבל הערעור (ראו למשל: בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 (13.11.2006); ע"א 3113/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 4 (12.5.2015)); מדובר בעיכוב ביצוע חלקי שאין בו כדי לפגוע ברווחת המשיב באופן מיידי בהינתן שחלקם הארי של הפיצויים נפסק במבט צופה פני עתיד ( ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוח אלבז ז"ל , פסקה ח' (8.5.2005); ע"א 2861/20 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ ("הפול") נ' פלוני , פסקה 6 (25.6.2020)). בהתחשב בכל אלה, סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע כך שישוחררו כ-40% מסכום הפיצויים שנפסק לטובת המשיב, ויתרת התשלום תעוכב עד להכרעה בערעור.

8.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין מתקבלת באופן חלקי, במובן הבא:

(א)

סך של 500,000 ש"ח מתוך הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא ישולם על ידי המבקשים למשיב, וכן שכר טרחה בשיעור של 13% מסכום זה בתוספת מע"מ.

(ב)

ביחס ליתר הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא, הריני להורות על עיכוב ביצוע תשלומם עד להכרעה בערעור.